ביום רביעי תועלה בבית ציוני אמריקה ההצגה "שברים", שכתבה אורלי נתנאל ועוסקת בין היתר בגברים שאיבדו את משפחותיהם דווקא בגלל הנשים. מאחורי ההצגה עומד דים אמור, מנכ"ל האקדמיה לאומנויות הבמה: "מההצגה למדתי עד כמה אבסורד יש בבתי משפט"
"כשאני שומעת על נשים שלא מאפשרות לילדיהם להתראות עם אביהם, אני יודעת שהן הופכות אותם לאנשים עם מצוקות ובעיות רגשיות, שאיתן הם יאלצו להתמודד עד סוף חייהם. לעתים ילדים אפילו מוציאים אימהות כאלה מחייהם, לעיתים הם גם מתאבדים מכאב", את הדברים המצמררים האלה אומרת אורלי נתנאל, בת 57, שכתבה ספר ובעקבותיו הצגה בשם "שברים", שתוצג בבית ציוני אמריקה ב-19 ביולי (הכניסה חינם).
המחזה "שברים", שקיבל מקום של כבוד באקדמיה לאומנויות הבמה, מדבר על ארבע מערכות זוגיות. אחת עוסקת בצורך של האישה להראות את עליונותה על בעלה דווקא בזמן שהוא הופך לכוכב; הזוגיות השנייה מצויה במשבר. חיי האהבה הסתיימו והשאלה העולה היא האם להמשיך בזוגיות או לא; תמונה שלישית עוסקת בזוג שהגבר עוזב לחו"ל כתוצאה מחוסר היכולת לתקשר ביניהם. הוא משאיר את הווילה המפוארת ואת כל הרכוש לאשתו אבל ההסכם ביניהם לגבי המזונות לא מכובד על ידה; והתמונה הרביעית מראה למה יכול להביא ניכור הורי לעתים לתוצאה שקשה מאוד לבני הזוג לדמיין.
"מכיוון שהדוקטורט שלי נכתב במטרה לגרום לכך שהמדינה תכניס למערכת השעות גם לימודי הכנה לזוגיות, הרי שהספר שכתבתי, בשם 'זוגיות והורות האתגר', כיוונתי גם כן לכך שכל זוג חייב להכיר את עצמו טוב יותר להתנקות מחסמים רגשיים שהוא מביא עמו לזוגיות, וכמובן לדעת להתמודד עם החסמים הרגשיים של בן הזוג".
את המחזה כתבה נתנאל לאחר שנתקלה, לטענתה, ב"הרבה מאוד תופעות שדווקא הנשים הן בצד ההורס והמחבל. כיום ישנם הרבה מאוד אירגוני נשים שדואגות להנכיח את הצרכים הייחודיים לאשה כאימא. בפועל זה הפך לדורסני כל כך, שהדבר חוזר אל הנשים כבומרנג. יש נשים רבות שמודות שהן טעו שהן פנו למי שפנו, כי ההפסדים היו גדולים מהרווחים. יש נשים שביקשו לחזור לבעלים, אבל התהליך של הניתוק היה כל כך מכאיב שהגברים לא מוכנים לחזור ולהיות שוב באותה זוגיות. ולפעמים הפגיעה שנעשית בגברים היא כה קשה ובלתי הפיכה שהם הופכים לחסרי בית, ולחסרי מוטיבציה להמשיך בחייהם. ההזדהות שלי עם הגברים נובעת מהמקום של ההזדהות עם המצוקה שלהם, לאחר שפגשתי כל כך הרבה מקרים שאם היו להם בתווך אנשים עם היכולת להפוך את הזוגות במשבר לזוגות שמתפקדים טוב יותר בזכות המשבר, החברה שלנו היתה זוכה לחיי רווחה טובים יותר. אני רואה בכל זוג גרוש כישלון של המערכת ושל המדינה ולא רק של אותו זוג".
היה מצופה שדווקא גבר יעמוד בראש מערכת כזו ויכתוב על זה ספר ומחזה. באילו תגובות את נתקלת כשמבינים שדווקא אישה היא זו שנלחמת למען הגברים?
"אני ממש לא רואה את עצמי נלחמת למען גברים. יש לי שני בנים שהייתי רוצה עבורם את הזוגיות הכי טובה, ואני חושבת שכל אימא בגילי שמגדלת בנים היתה רוצה ליהנות מהנכדים שלה עד סוף ימיה, גם אם ישנם גירושים ברקע, ובטח לא לראות את בנה נשאב כלכלית או מושם בכלא על לא עוול בכפו או סובל מניכור הורי, או שיש עליו כתם בל ימחא של גבר שעשה מעשים מגונים בילדיו. הקלקולים הקיצוניים שקיימים בחברה שלנו הם במקום בלתי נסבל ובלתי מתקבל על הדעת. יש לערוך שינויים ובהקדם האפשרי. האמת היא שרוב הנשים דווקא מסכימות איתי. לצערי הרב הן עדיין חושבות שזוהי מלחמה שגברים צריכים לנהל".
מאחורי ההצגה עומדת האקדמיה לאומנויות הבמה בראשות דים אמור. "דים הוא מלאך שפגשתי בדרך", אומרת נתנאל. "העובדה שהוא מצא את פאולו, שהוא שחקן ב'גשר' עם ניסיון רב, ואת ראובן ורימה, ששניהם שחקנים נפלאים שלמדו בבית הספר שלו וששלושתם הצליחו להפוך את המחזה למשהו חי ואיכותי, מעיד על היכולת הגבוהה שלו".
דים, מה חשבת כשקראת לראשונה את המחזה?
"מאוד התחברתי למחזה. זה נושא מאוד חשוב ואקטואלי, המון גברים ברחבי העולם סובלים מתהליך הגירושים ולאחר מכן לא רואים את הילדים, אך עדיין ממשיכים לשלם מזונות. לכל גבר יש רגש, אנו חיים בשנת 2017, גברים יודעים לאהוב את הילדים לא פחות מנשים, לקחת את הילד או ילדה מאבא זה אכזרי ביותר, לא אנושי ולא מנומס. במקרים מסוימים, לצערי, השופטים פוסקים אחרת ולא מתחשבים בגברים".
כיצד האקדמיה ואתה הפכתם את הספר למחזה?
"עשינו עבודה מאוד קשה, ישבנו חודשים שלמים עם נתי רביץ ופאולו א. מאורנה על מנת להפוך את הסיפור למחזה ולהצגה. קיימתי עשרות שיחות עם גברים גרושים על מנת לברר עד כמה הנושא הזה חשוב וכואב, הבנתי עד כמה יש אבסורד בבתי משפט, עד כמה נשים יכולות לעשות מניפולציה על גבר, ועד כמה גברים יכולים להתעלל באישה, אך בסופו של דבר אני חוזר שוב ושוב: הילדים סובלים ללא אבא, ללא אימא, ללא משפחה הרמונית. אנו, בתור האקדמיה לאמנויות הבמה, שמחים להשקיע את כל המאמצים במחזה זה ולהעביר מסר לנשים, גברים, חברי כנסת, שופטים, ציבור רחב, רווחה, המוסד לביטוח לאומי ועוד. כשנה וחצי אנו עובדים מאוד קשה על המחזה. תמיד נתמוך ונעזור בסיפורים, מחזות ויצירות אישיות של התלמידים שלנו, תמיד נהיה רגישים לכל תלמיד או תלמידה, לכל סיפור ולכל קריאה לעזרה".
לטעימה מהמחזה לחצו כאן:
