יש ספרים שאתה מחליט להניח אותם בצד, ואומר לעצמך שבהחלט תמשיך מאוחר יותר. במקרה של “כפיות”, אתה פשוט לא מניח אותו עד שאתה גומא את כל דפיו.
כך זה קרה לי עם "כפיות", ספרה הרביעי במספר של לילך סיגן, עיתונאית מוערכת וסופרת מצליחה. ספריה הקודמים, "האלים החדשים", "געגועים למקס" ו"רומן למתחילים" (ידיעות ספרים), היו לרבי-מכר.
גיבורת הספר היא שירה לייטנר, אשת קריירה בעולם התקשורת ואם חד-הורית לילד בן 8, שיש לה כל מה שרצתה, אבל אינה מצליחה להשיג אהבה וחיי זוגיות, שישלימו את הואקום שבחייה.
והנה מפגיש אותה הגורל באמצע חייה עם מיכאל, שאיתו היא מפתחת לא רק סיפור אהבה בלתי ממומש, אלא גם מגיעה לתובנות בנוגע למי שהיא באמת. מיכאל מציע לשירה לעבור בעזרתו תהליך, שדרכו תגלה על עצמה פרטים שלא היתה מודעת אליהם, וגם תלמד מהו הכח שלה, ואיך להשתמש בו.
היא מסכימה להצעה, וכדי לתעד את התהליך, היא פותחת תיבת דואר אלקטרונית, ובכל ערב הם נכנסים במקביל לתיבה, שהופכת למעין יומן זוגי על קורות חייה מילדותה ועד היום.
והנה, שירה אשר בגיל ארבעים האמינה שהיא כבר יודעת הכול על עצמה, מגלה שלמעשה עד היום לא היה לה מושג מי היא, ומהו הכוח האמיתי שלה. היא פתאום מבינה שלמעשה נסחפה אחרי העדר, והתהליך שהיא עוברת, עוזר לה לא לא להיכנע לפחדים שלה, לא לפחד לאהוב, ולממש את זכותה להיות מאושרת.
הספר נכתב בכישרון רב, ובעיקר ממלא אותנו בתובנות הבסיסיות על המהות הנכונה של מערכות יחסים בינו ובינה בעידן החדש, על זוגיות בלתי רגילה, ועל ההתמודדות עם רבדים של רגשות, המתגלים במהלך התהליך שעוברת הגיבורה.
אם כל אחת תוכל למצוא בתוך עצמה את שירה, או אפילו חלקים ממנה, ולגלות שהיא כמוה יכולה לפרוץ מתוך גבולות עצמה, להגשים חלומות שחשבה כי לעולם לא יתגשמו, אזי לילך סיגל "כפיות" עשתה עבודת קודש.
