היום מציינים 82 שנה להולדתו של הזמר שהפך מיתולוגיה ואגדה עוד בחייו – אלביס פרסלי (1935-1977), כוכב הרוקנרול הנצחי שהותיר אחריו מיליוני לבבות שבורים ברחבי העולם ומורשת שלא נס ליחה. אלביס ללא ספק שינה את פני המוסיקה והתרבות העולמית: בין אם זה בלוק (בחור יפה תואר עם פאות לחיים ובלורית משוחת שמן ברילנטין), בפרפורמנס (הראשון שהעז לנענע את האגן בהופעה חיה) וכמובן – במוסיקה.
הוא החל את הקריירה שלו בשנות ה-50 ועוד מתחילת הקריירה נחשב למרדן, שובר מוסכמות : מה שגרם לשמרנים "לשנוא" אותו ולנוער להעריץ אותו, עורר מהומה בחזותו והתנהגותו הפראית על הבמה ( וזכה לכינוי "אלביס פלביס", בשל נענוע האגן ה"פרובוקטיבי" דאז שלו) וכבר אז, בהופעותיו הראשונות בטלוויזיה זכה לכינוי "מלך הרוקנרול" והותיר אחריו דורות על גבי דורות של מעריצים אשר גדלו, גדלים ויגדלו על שיריו, מאות אלפי חקיינים ברחבי העולם ותעשיית מרצ'נדייס המגלגלת מיליארדים בכל שנה.
אל אלביס נתוודעתי בגיל 10, מאז צפיתי באחד השידורים החוזרים בכבלים בהופעתו הטלוויזיונית ב-1968 : הלוק, הסטייל, התנועות והקול הקטיפתי שבו את לבי ומאז למעשה החלה תופעת הערצה "אובססיבית", הייתי אומר, שלי לאלביס. במשך השנים אספתי את כל אלבומיו וסרטיו, עשרות תקליטיו ותקליטוניו, חוברות, פוסטרים, תמונות (אפילו שטיח) של אלביס ואם קליף ריצ'ארד ("מתחרו" של אלביס בסיקסטיז) יסלח לי – אני מודה – אלביס הוא הזמר האהוב עליי בכל הזמנים.
לרגל יום הולדתו, בחרתי את 7 השירים האהובים עליי ביותר של "המלך":
https://www.youtube.com/watch?v=htJnT148cB4
