תכירו את "נשות הדבש" – מיזם חברתי שובר מוסכמות, המשלב קיימות, העצמה נשית ובניית גשרים בין קהילות שונות. מהגגות הסואנים של תל אביב ועד ליישובים המרוחקים בגליל ובנגב, נשים יהודיות וערביות מקימות כוורות, יוצרות מציאות חדשה של תקווה, ריפוי ושלום. סיפורן המרגש מונצח בימים אלו בסרט תיעודי חדש שממחיש כיצד הן מעניקות חוסן אישי ומשפחתי, מחזקות את מעמדן ותורמות לכלכלת הבית. כל זאת, בהשראת דרכו המיוחדת של "הלוחש לדבורים" יוסי אוד, יזם הפרויקט, שמספר כיצד "הדבורים בחרו בו" בזמן מאבקו במחלת הסרטן. דרך אורח חייהן המופלא של הדבורים, אוד פיתח פילוסופיה קיומית של חיבור, שיתוף פעולה ואופטימיות אינסופית.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
אני פוגש את נג'מה , אחת הנשים הערביות שלוקחת חלק במיזם "נשות הדבש", על גג דיזנגוף סנטר בתל אביב. מרכז הקניות המוכר הפך בשנים האחרונות לחוד החנית בתחום הקיימות, כשהוא משלב קניון שוקק חיים עם חזון סביבתי, קהילתי וחוסן פורץ דרך. נג'מה, תושבת היישוב שייח' דנון, מספרת על הכוורת שהיא מתחזקת בביתה: "הפקתי כבר קילו וחצי דבש", היא אומרת בגאווה גדולה, וניצוץ של סיפוק בעיניה.
"התחלתי לגדל דבורים בשיטה הביו-דינמית במסגרת המחזור הראשון", מספרת נג'מה בהתלהבות, ומעידה על החיבור העמוק שלה למיזם. "הכול התחיל בשיתוף פעולה עם ארגון 'מען' ו'סינדיאנת הגליל', שפועלות לשינוי חברתי דרך חיבור בין נשים יהודיות וערביות". נג'מה היא לא רק דבוראית; במקצועה היא מורה ויועצת לאקולוגיה מעשית ומקיימת. "החיבור לטבע והסביבה זו הנאה שלי כמו שאומרים, זו התנהלות יומיומית ואורח חיים", היא מסבירה. "למדתי הידרופוניקה לתלמידים שלי, וכשעמותת 'מען' פתחה את קורס גידול הדבורים בשיטה הביו-דינמית – לא היססתי לרגע. מבחינתי, זו הייתה הוספת ענף נוסף בחיבור שלי לטבע".
מהפכה קטנה בחצר האחורית: דבורים שוברות פחדים
המסע של נשות הדבש אינו מסתיים בבית הספר: "בסוף הקורס אנחנו נפגשות בחוותו של יוסי אוד, וכך נשבר מחסום הפחד על ידי מפגש בלתי אמצעי עם הדבורים", מספרת נג'מה. "בסיום התהליך, כל אחת מאיתנו מקבלת כוורת אישית ומתחילה לגדל אותה. כל אחת בוחרת היכן להציב אותה, ואני אישית הנחתי אותה בחצר הבית בגינה".
ההחלטה הפשוטה הזו יצרה גלי הדף בלתי צפויים: "זה היה עבורנו כמו מקפצה", אומרת נג'מה בעיניים בורקות. "בשבילי, בשביל הילדים שלי, המשפחה וכל השכונה. כולם מבקרים, נכנסים, מסתכלים… ואפילו נוגעים! לא כולם, אבל רבים שברו את הפחד, וואו, איזה פחד גדול זה היה!".
נג'מה מתייחסת גם לציפייה לדבש: "זה אמור להיות כן, אבל אני לא כל כך לחוצה", היא צוחקת. "אני נותנת להן לחיות כמו בטבע בשיטה הדינמית. אני יותר נהנית מהמסע הזה, מהחיבור ומההתבוננות בכל מה שמתרחש סביב העולם המופלא הזה של הדבורים ומהמשמעויות האחרות". נג'מה מסכמת: "זה מסע לחיים, פרויקט שמשנה חיים בשבילי. זה עולם בפני עצמו – ככל שנכנסים לעולם הזה, נמשכים אליו יותר. אי אפשר להיכנס לעולם הזה בלי להתמכר אליו, בלי להיות מושבע ממנו. מספיק לשבת, להתבונן בפעילות הדבורים, וזו תרפיה בשבילי".
יוסי אוד: האיש שמאחורי המיזם פורץ הדרך
מאחורי המיזם המרגש עומד יוסי אוד, יזם סביבתי, חינוכי, חברתי ועסקי שפועל למעלה מ-40 שנה. בין שלל המיזמים שהקים: "חוות החופש לדבורים", "מגן דבורים אדום", "המרכזים העירוניים לגידול דבורים בישראל", קורסי גידול דבורים בדרך הטבע ובגישה הביו-דינמית, וגולת הכותרת – "Bees For Peace".
בראיון מיוחד, יוסי אוד משתף בתובנותיו: "אנחנו היום התכנסנו לרגל פרויקט אמנותי מיוחד שחושף לציבור מיזם יפהפה המחבר בין טבע עירוני, סביבתיות, ניהול ומגזרים שונים בחברה הישראלית. 'נשות הדבש' הוא מיזם שבראש ובראשונה נועד להכיל את הדבורים בעולם – מיזם סביבתי לפני הכול".
יוסי מדגיש את המסר העמוק שמסתתר בכוורת: "למדנו מנחילי הדבורים איך נחיל מסוגל לייצר שפע ובריאות. הרי נחילי דבורים אחראים למרבית השפע שבעולם, וכל תוצריהם הם תוצרי בריאות ורפואה. וחשוב מכך, רוב נחיל הדבורים הוא נקבות הפועלות בהרמוניה ובשיתופיות יוצאת דופן. מכך אנו למדים על מערכות יחסים, הרמוניה ושיתופי פעולה – וזה יביא לחוסן, בריאות ורפואה".
הפרויקט של "דבורים לשלום" מאפשר לנשים מיישובים יהודיים וערביים ללמוד יחד לגדל דבורים בגישה הביו-דינמית ובדרך הטבע. "זו גישה שעוזרת להציל את אוכלוסיית הדבורים בעולם", מסביר יוסי. "הן מגדלות אותן אצלן בבתים ויוצרות פרויקטים שיתופיים ארוכי טווח לשנים. יש לנו היום 7 קהילות ברחבי הארץ, החל מערב אל עראמשה ואדמית בצפון, דרך שייח' דנון ומטה אשר וקליל במשולש ובנחל ציפורי, ועד הנגב – בדואיות משגב שלום עם נשים יהודיות מירוחם ושדה בוקר בסביבה. הן יחד יוצרות פרויקטים של שיתוף פעולה, פרויקט שיוצר חוסן אישי ומשפחתי, עוסק בדימוי ומעמד האישה, תורם לכלכלת המשפחה, תורם לסביבה, ותורם לכל רבדי החיים היוצרים חוסן. וכמובן, הוא יוצר מערכות יחסים משותפות בתקופה שבה מערכות יחסים הופכות להיות יותר ויותר מורכבות. אתה רואה שיש לנו פה נשים – יהודיות וערביות מכל מיני יישובים – שפשוט אוהבות אחת את השנייה. והכול סביב הנושא של מיזם 'Bees For Peace', שהוא מצד אחד 'Bees' [דבורים] ומצד שני 'Peace' [שלום] – נותן חוסן ושלווה לנשים עצמן ולבנות המשפחה שלהן".
דבורים כמורות לחוסן בזמני משבר
יוסי אוד נשאל גם מה אנו יכולים ללמוד מהדבורים לגבי התמודדות עם משבר וטראומה, כמו השבר הנורא שעברה החברה הישראלית (ולא רק היא, אלא קהילות רבות במזרח התיכון). "איך הדבורים משקמות את עצמן?", הוא שואל רטורית. "מה שקיים בנחיל הדבורים – 30 עד 40 אלף דבורים עמלות – קיים בכל ארגון: מערכת ארגונית החל מהמשפחה, משרד עורכי דין, כיתת בית ספר, בית ספר, קונצרן, מפעל, עיר, מדינה. בכל ארגון יש מערכות יחסים, תפקידים וחלוקת תפקידים, היררכיה תפקודית, תקשורת פנים ותקשורת חוץ. יש טרנסקציות פנים וחוץ, יש התמודדות עם משברים פנימיים וחיצוניים. כל מה שיש בכל ארגון – יש בארגון הזה של 50,000 דבורים".
השאלה המרכזית היא: "איך נחיל הדבורים, ארגון כה גדול עם כל כך הרבה תפקידים ומשימות, מביא שפע כזה לעולם? כי הדבורים העמלות פועלות בשיתופיות יוצאת דופן שיוצרת הרמוניה מופלאה בינן לבין עצמן ובינן לבין העולם. וכל ארגון, לא משנה אם זו המשפחה או קונצרן ועיר-מדינה, שכל מרכיביו יעבדו בשיתופיות יוצאת דופן שיוצרת הרמוניה מופלאה בינם לבין עצמם ובינם לבין העולם – מביא לעולם שפע ורפואה".
יוסי מתאר את המפגש עם הנשים: "אם היית במפגש בתחילה, היית רואה את הכוח שהפרויקט הזה נותן לנשים, את העוצמה, את המקום המיוחד שזה נותן להן, את הגאווה, את האופטימיות. יש ממה להיות אופטימיים בתקופה הזו. אם יצרנו יקר כל כך, אנחנו יוצרים פה אופטימיות ותקווה, חוסן, פרנסה, מנהיגות נשית וכל הדברים האלה".
הוא מוסיף תובנה מדהימה מעולם הדבורים: "אם נגיד המלכה מתה, כל אחת מהן יכולה להפוך למלכה בצורה של מזון מלכות. יש התמודדות עם משבר פנימי וחיצוני. וכשיש משברים, אפילו כשהמלכה – היחידה הפורייה בנחיל, היחידה שמטילה ביצים, האמא של כולם – מתה, יש להן את היכולת ליצור מנגנונים של התגברות על המשבר. אבל זה קורה כשיש חוסן, הרמוניה, תקשורת ושיתוף פעולה. אפילו כשהמלכה, הדמות המרכזית והמשמעותית ביותר, מתה – מצליחים לייצר מחדש את היכולת לצאת מהמשבר הזה וליצור מציאות חדשה. מדהים, מדהים".
לסיום, יוסי נשאל על דרכו האישית: "בטח שאלו אותך אינסוף, אבל כמה שנים אתה מתעסק עם זה? "התחלתי עם זה לפני 17 שנים' הוא משיב בחיוך: "הגיעו פתאום אלפי דבורים לגינה שלי, והם יום ועוד יום שואלים אותי איך הגעת לדבורים? אני אומר: אני לא הגעתי, הן הגיעו אליי – פשוט התאהבתי, חקרתי ולמדתי בארץ ובעולם. ואז הכול היסטוריה".
דן פילץ: חזון קיימות וחיבור בלב תל אביב
מיזם "דבורים לשלום" מצא בית חם על גג הדיזנגוף סנטר, בהובלתו של דן פילץ, מנכ"ל ובעלים של הקניון. פילץ, בן 50, נשוי ואב לשניים, מתגורר ברמת השרון ומטפל מוסמך ברפואה סינית ורץ למרחקים ארוכים – איש של חזון וחיבור. הוא מספר על החיבור העמוק שלו למיזם: "אני עובד עם יוסי אני חושב שיותר מעשור במטרה לקדם את נושא חיזוק הדבורים. אבל הפרויקט שלכם הוא הרבה מעבר בעיניי, והוא באמת הדבר האולטימטיבי, החשוב ביותר, שמלמד שבאמת אנחנו יכולים לחיות בשלום בינינו ובשלום עם העולם".
"מבחינתי, גאווה גדולה שאירוע כזה מגיע לאיזה שיא כזה", ממשיך פילץ. "אני יודע שמאחוריו יש הרבה ימים והרבה מאמץ, הרבה לימודים, הרבה השתדלות, הרבה הצלחות והרבה כישלונות. והדרך הזו של לראות בני אדם ולמצוא את הדרך לדבר ולהראות לך עד כה ואחר כך…".
הסנטר עצמו מהווה מודל לקיימות: "כל העובדים בדיזנגוף סנטר מועסקים בהעסקה ישירה", מציין פילץ. "גם ניקיון, גם ביטחון, גם אחזקה – הכול 130 עובדים. יש לנו בית ספר לקיימות עירונית שבו מלמדים תלמידים, סטודנטים, רשויות מקומיות. יש לנו עבודה עם אוניברסיטאות, בית ספר לקיימות ובתי ספר לשימוש חוזר. אנחנו מטפלים בחצי מהפסולת שלנו – התחלנו באלף 200 טון בשנה של קרטונים, זכוכית, נייר, פסולת אורגנית. עובדי המיחזור והניקיון שלנו מקבלים בונוס בין 300 ל-400 שקל בכל חודש על הפסולת שאנחנו ממחזרים". הוא מוסיף: "יש לנו עבודה עם כמעט 50 עמודים, 50 עובדות בסנטר, שבעלי חיים… אנחנו מבקשים…".
סרט מעורר השראה: "Bees For Peace"
המפגש החגיגי עם למעלה מ-50 נשים אמיצות במרכז האירוח של קולנוע לב בדיזנגוף סנטר נערך לכבוד הקרנת הבכורה של הסרט "Bees For Peace". הבמאי והמפיק רן לוי יממורי מביא לקדמת התודעה שבע קהילות נשים אמיצות ומעוררות השראה מרחבי הארץ, המחברות בין אדם וטבע דרך הדבורים החיוניות לקיומנו. ממערב אל עראמשה ואדמית בצפון ועד שגב שלום, ירוחם ושדה בוקר בדרום – זהו מסע מרתק של תקווה, שיתוף פעולה וחיבור בין עולמות.
בסרט מספר יוסי אוד איך נולד מיזם "מגן דבורים אדום", כאשר שמע כיצד מרססים וממיתים נחילי דבורים שמתנחלים באזורים עירוניים ובבתים. הוא הציע להציל אותם ולפנות אליו כשמגלים דבר כזה. "אנחנו מצילים 3,000 נחילים מדי שנה – כמיליארד דבורים", הוא חושף.
הסרט מאפשר הצצה מרגשת לסיפורי הנשים: פאטמה, ציירת מאום אל פאחם, מספרת על הקמת כוורת דבורים בביתה. מישל מחריש מתארת את גידול הדבורים כ"מתנה הכי גדולה שהם נתנו לי הדבורים, וזו התקווה שיכול להיות טוב יותר". בנחל ציפורי מתואר סיפורה של קהילת קואופרטיב נשים שמגדלות דבש, ואחת מהן מתארת זאת: "בתוך כל החושך יש גם נקודות אור". נג'לה סולימאני, עובדת סוציאלית מריינה, מספרת איך החברה מלמדת אותנו "להתנכר על כל מה שגדלנו עליו, לטבע. והדבורים מלמדות אותנו להתחבר מחדש אליו". אישה בדואית אחת מספרת שהדבורים מסמלות עבורה את הנשים שעובדות קשה: "אנחנו קצת כמו כוורת קטנה". היא מוסיפה בחיוך, שכל פעם שהיא נעקצת, בעלה אומר לה שלא תבוא אליו בתלונות, והיא למרות הכול ממשיכה.
שלום, תקווה ודבש: המלחמה שממנה כולנו מפסידים
השייח' חאלד משייח' דנון מספר על רצונה של רעייתו לפתוח עסק לדבש ומוצרים נלווים: "התגעגענו לשלום, ודבש זה כמו שלום – מגדלים אותו לאט לאט", הוא אומר. ברוח הימים הללו הוא מוסיף: "במלחמה כולנו מפסידים".
רגע דרמטי בסרט מתרחש כאשר פאטמה מגלה כי הנחיל שגידלה בעמל כה רב לקה במחלה: "כואב לי הלב, זה כמו משפחה במובן מסוים", היא אומרת בכאב. אך לאחר כמה חודשים, היא מגלה נחיל חדש שהתמקם בכוורת שלה – עדות לחוסן ולתקווה שמביאות הדבורים.
במפגש המסכם של נשות הדבש, אחת מהן מספרת: "פעולת הרדייה יחד עם כולם – זה השלום האמיתי, זו דביקות מקרבת". מילים אלו מסכמות היטב את מהותו של פרויקט "דבורים לשלום" – לא רק גידול דבורים, אלא יצירת חיבורים אנושיים, שבירת מחיצות ובניית עתיד של שלום, תקווה ושפע, כפי שמלמדות אותנו הדבורים.
