מעיין טל היא זמרת, סופרת, מורה פיתוח לקול ומנחת סדנאות מדיטציה- אבל מעל הכל היא אקטיביסטית חברתית . דרך הוולוג שהיא מנהלת- "הסולידרית" היא נחשפת, נלחמת בחברות תקשורת, מקדמת אג'נדות שחשובות לה ובעיקר דואגת לעורר מודעות חברתית. "פייסבוק הפכה להיות מדבר , תחרות חיוכים וסלפי עם הבטן בפנים ופילטרים. מתחת לכל החיוכים יש הרבה קשיים וכאב- שלא יוצאים החוצה"
כמה מאתנו מוצאים עצמם מיואשים, לפעמים עד כדי מריטת שערות הראש, בתהליכי בירוקרטיה או טיפול מול גורמי שירות שונים? היוצרת והוולוגרית מעיין טל, החליטה לקחת את התסכול הזה צעד אחד קדימה, ותיעדה את עצמה נלחמת בחברת התקשורת "הוט".
מעיין העלתה מספר סרטונים בהם היא מתעדת
את סדרת השיחות המייאשות שקיימה עם נציגי השירות של חברת הוט, בניסיון לגלות פעם אחת ולתמיד- האם האינטרנט שהם סיפקו לה בכלל יכול לעבוד, או שהם מוכרים מוצר שמלכתחילה הוא פגום ובונים על כך שהיא תתייאש מהבירוקרטיה שכרוכה בטיפול בו? היא נשארה איתם 7 שעות על הקו, והגיעה עם המלחמה עד לטלוויזיה.
– נכנסת למלחמה פומבית מול גוף גדול
"הייתה לי מלחמה קשה מאוד עם שירות הלקוחות של הוט. זה נגמר בניצחון שלי כשקיבלתי טכנאי בכיר שתיקן את בעיית התשתית בכל הבניין, וכשהחלטתי להתנתק- הצלחתי לקבל מהם זיכוי על כל התקופה. זה לקח שבועות. רציתי להראות לאנשים שהכוח הוא בידי הצרכנים, ואין סיבה להתייאש. אפשר לייאש אותם. אם כל אדם היה מנצל את הפלטפורמה של הרשת החברתית כדי לקדם משהו שחשוב לו,כמו למשל- הכוח שיש לנו בתור צרכנים- היינו יכולים להביא לשינוי בחברה כמו שהיא נראית היום.לפחות בעיני. אני לא מדברת על טוקבקים מרושעים או השתלחויות פוליטיות- אלא על קידום אמיתי של ערכים כגון- סולידריות, זכויות האדם, צרכנות נבונה, חיזוק החלשים והחזרת הכוח לתושבים ולצרכנים במקום לגופים גדולים. היום יש הרבה סתימת פיות , אבל הרשת החברתית אמורה להיות מקום שמייצר שיח".
באמצעות הוולוג והפעילות החברתית שלה, דרך הרשתות החברתיות או 'בעולם האמיתי', היא מנסה לקדם דעות, יצירות ותפיסת מציאות שמעוררת מחשבה, וקצת יותר עניין או משמעות מאשר סלפי ב"אינסטוש".
בין שאר הנושאים שבוערים בה, היא מקדמת מודעות לפמיניזם, טבעונות ומלחמה באלימות נגד נשים. בקמפיין עצמאי שיצרה לקידום המודעות לאלימות נגד נשים, הצטלמה כשפניה מאופרות בדם וצלקות, כאילו הייתה אשה מוכה. הסרטון הסתיים במשפט "שלא תחשוב שאתה לא מסוגל לזה" על רקע מוסיקה של זמרת אופרה ששירתה נשמעת כמו זעקה מצמררת.
טל שמשתמשת ברשתות האלו לקידום ערכיה גם יודעת לבחון אותן מבחוץ, "אני מרגישה שהרשת החברתית, בדגש על פייסבוק, הפכה להיות מדבר שומם. אנשים נכנסים לשם המון אבל אין הרבה מה לראות שם. זה כמו מקרר- פותחים, רואים שאין שום דבר, וסוגרים. כל כמה שעות. כולם מרגישים שהם מכורים אליה וכולם שונאים להיות מכורים אליה, כי בסופו של דבר לא רק שאין תוכן, אלא שמעט התוכן שיש נראה כמו תחרות יופי והישגים- ומי שנכנס לפייסבוק בדרך כלל נמצא במצב פאסיבי או במצב של שיעמום- ברגע כזה עשוי להיות מכאיב לראות עד כמה החיים של כולם, כביכול, מושלמים, וכמה דברים מעניינים הם עושים בשעה שהוא יושב ומרגיש לבד . "אני רוצה להשתמש בפלטפורמה המבודדת כמאחדת. אם כולם שם אני רוצה לנצל את זה בתור במה לדברים שחשוב לי לקדם או יצירות שאני רוצה להוציא לעולם, וגם לחזק אנשים מסוימים ברגעים שקשה להם דרך זה שאני משתפת בקשיים האישיים שלי. אני רוצה לחשוף את עצמי גם ברגעים מכוערים- לא רק כשאני מדהימה ו'הבטן אסופה פנימה' ".
– אז כולנו מחוברים אבל בעצם מבודדים יותר?
"הרשת יוצרת הרגשה לדעתי שכל אחד נותר לבד עם הכאב שלו. אני מאוד רוצה שהדור שלנו לא יתייאש. אני למשל העליתי לוולוג את התקופה הקשה שעברתי ברמה האישית, ואת אופן ההתמודדות שלי איתה דרך שיתוף ויצירה. פתאום אנשים גילו חמלה, הזמינו אותי לקפה, הרגישו מחוזקים על ידי זה שמישהי חושפת את עצמה במקום הקטן והעצוב שלה. אני רוצה להראות שאנחנו לא מושלמים ואם יש כל כך הרבה קהל, למה לא לעשות עם זה משהו משפיע? אני יכולה לצאת עם סרטון ולהגיע גם ל-3,000 צופים תוך יום אחד , זה כוח מטורף שאפשר למנף אותו לשינוי".
לדבריה, היא משקיעה שעות רבות בוולוג, והתגובות של העוקבים בהתאם. "הייתי רוצה שהאינטרנט יהיה מקום שמייצר תוכן איכותי. כשאתה יוצר עצמאי ברשת אתה לא עובד בשביל אף אחד ולכן המסר שלך הוא נקי מאינטרסים של גופים כאלה ואחרים. הוולוגים עדיין חדשים בארץ (למרות שבעולם הם מאוד חזקים) אבל אני מאמינה שבקרוב הם יכנסו חזק. אי אפשר לעצור את זה. לדעתי בעוד עשר או עשרים שנה הטלוויזיה כבר לא תהיה קיימת, הוולוגים יחליפו את תכניות הריאליטי וסרטי הדוקו וסדרות הרשת יהיו התוכן המוביל. הפלטפורמה של האינטרנט היא יותר דמוקרטית מהפלטפורמה של הטלוויזיה עבור יוצרים, ומאפשרת לקהל להחליט מה הוא אוהב בכוחות עצמו. האינטרנט יצר מהפכה בעולם המוסיקה ואפשר למוסיקאים ליצור בעצמם, ולהגיע לקהל שלהם לבד, בלי להיות תלויים בשיפוט אכזרי של חברות התקליטים הגדולות- ולדעתי בקרוב זה מה שיקרה בטלוויזיה. ככל שיהיו יותר חלוצים בתחום הזה כך יותר טוב, במיוחד כאלו שמקדמים תוכן איכותי ובועט".
היא בת 29, כיום נשואה וגרה בתל אביב. נולדה וגדלה ביישוב שכניה שבמועצה האיזורית משגב . "כשהייתי בכיתה ד'- יזמתי עם עוד חברה שלי פרויקט, והעלינו יחד עם כל ילדי היישוב את המחזמר של 'ספר הג'ונג'ל'. כתבנו אותו מהזיכרון ,ביימנו את כל הקבוצה ושיחקנו בו. השקענו בריקודים, בתפאורה, והיום במבט לאחור זה מטורף- היינו רק בנות 9 והרמנו פרויקט ענק מאפס- רק מתוך אהבה למחזות זמר ומתוך צורך מטורף ליצור שלא היה לו מענה במקום שגדלנו. משם כנראה נכנס בי ה'רעל' של תיאטרון, אבל יותר מזה- הבנתי מה הכוח של היוזמה".
אחרי שסיימה תיכון, המשיכה לשנת שירות במצפה רמון במסגרת התנועה "גרעיני אמנויות". לאחר מכן שירתה כמורה חיילת בדרום תל אביב ועבדה עם קידום נוער איתם עשתה פעילויות מוזיקה ותיאטרון. כשהייתה בת 21 התחילה ללמוד בבית הספר לאומנויות הבמה- בית צבי. מעיין מספרת שלא היה לה קשה להתקבל לשם, אבל הלימודים היו אינטנסיביים ביותר. 14 שעות ביום.
דווקא כשסיימה ללמוד בגיל 24 היא הבינה שמשחק לא מעניין אותה, ועברה לכתיבת מחזות. היא העלתה בפסטיבל "האזרח כאן" של תיאטרון קרוב מחזה קצר בשם "צבעים" שכתבה, המשקף לפי ראותה כיצד תיראה החברה שלנו בעוד כ-50 שנים- "מחיר הטכנולוגיה, הניכור החברתי, כיצד המדינה תשלוט באנשים דרך כסף". הרבה אנשים אמרו שהמחזה הזכיר את הסדרה "מראה שחורה"." בניתי מעין עולם וירטואלי עתידי בו מוציאים להורג אנשים בחובות, כולם לובשים משקפיים ממוחשבות ובולעים כדורים במקום לאכול. אנשים נאלצים להתחתן עם אנשים עשירים רק כדי להמשיך להתקיים, הרגש נעלם מהעולם והניכור בחברה הולך וגדל. מי ששיחק במחזה היו אני, בעלי- אפי מרדכי ושני שחקנים שלמדו איתנו בבית צבי- אורי זעירא ואורי שילה. בעלי, אפי, גם ביים." באותה תקופה, במקביל, פתחה סטודיו לפיתוח קול שהתמלא מהר מאוד. "העשייה שלי תמיד סבבה סביב אומנויות, העצמה אישית ונושאים חברתיים. תמיד שילבתי בין התחומים. כתבתי הצגה על נושא חברתי,ושיעורי פיתוח הקול אצלי תמיד היו באוריינטציה של העצמה ולא רק טכניקה. אני רואה אומנות ככלי לביטוי, ריפוי ושינוי חברתי "
לאחרונה הוציא בהוצאה עצמית את ספרה 'התבוננות', שעוסק בשבירת דפוסי חשיבה שמגבילים אותנו בחיי היום יום.
"להשתחרר מסבל זה לפעמים פשוט לפרק תפיסת עולם. את יכולה להאמין, למשל, שאת "לא מוצלחת",לתת לזה לנהל אותך ואת איך שאת תופסת את עצמך. אבל אם תשבי עם עצמך, תשאלי את עצמך- על פי אילו פרמטרים את מודדת את הערך שלך (למשל כסף, זוגיות, יופי) והאם את מזדהה איתם ברמה הערכית (או שאולי את מאמינה שחמלה וטוב לב הם יותר חשובים)- את עשויה לגלות שבעצם את מעריכה את עצמך יותר ממה שחשבת"
המון מניפולציות משחקות בתודעה שלנו כדי שנצרוך יותר ונלך אחרי העדר בנוגע לדברים מסוימים . בחורה יכולה להיות שמנה ולהחליט שזה הופך אותה למכוערת אבל אם רגע היא תחקור את הנושא לעומק- היא תבין שלפני 100 שנה להיות שמנה נחשב להכי יפה, כך שבעצם זה עניין של אופנה ,אינטרסים של חברות שמוכרות דיאטות ושיטות הרזייה, ושל מעצבי אופנה- ולא אמת חד משמעית.
-את לא קצת מתפזרת לכמה כיוונים?
"הכל מתחבר.עולם המדיטציה הוא תחום החופף מאוד למשחק, בו את חייבת להיות על הבמה, בתוך הדמות ובהווה, להשתחרר מזמן, מקום, ומהאגו שלך- ורק להקשיב לסיטואציה הבידיונית בה את נמצאת. הקהל אמור להיעלם לך- רמת הריכוז שלך צריכה להיות מטורפת- וזו מהות המדיטציה. להיות ברגע הזה."
עכשיו היא גם סיימה לכתוב את ספרה השני – 'התבוננות מזווית אחרת', שבקרוב יצא גם הוא לאור. הספר מדבר לדבריה על רגעים של הסתכלות על החיים גם מכייון של שירים וסיפורים. בספר שילבה אמנות, סיפורים קצרים ושירים .
(את הספר הראשון ניתן לרכוש באתר http://www.maayantalvocal.com/)
החשיפה גם גוררת תגובות, טוקבקים.
"נכון, אני מנסה לקדם אג'נדה בדרך שלי או לשקף משהו קשה שעובר עלי, מראה איך אני מתמודדת דרך יצירה, שיתוף ואמנות. גם עכשיו אני עוברת תקופה קצת קשה ואני מתמודדת איתה דרך תחביב חדש- לשפץ רהיטים. אני מקבלת המון אהבה ותגובות טובות. אנשים מחזקים את מה שאני עושה".
את הולוג של מעיין ניתן לראות בדף הפייסבוק: "הסולידרית"
