ד"ר זאביק מישור חי במשך שנה וחצי בקהילה של חרדים בצפון שם נחשף לחבורת צעירים שמשתמשת בסמים פסיכו אקטיביים בניגוד לדעת הרבנים אך במטרה "להתקרב לבורא" וגם כחלק ממרד נעורים. מישור עצמו חזר בתשובה בעקבות השתתפות בטקס שאמני בדרום אמריקה וכיום הוא מנסה לעשות סינטיזה בין רעיון הצמיחה האישית דרך סמים משני תודעה לבין שלבים באמונה
כבר שמענו על מגמות של שינויים בחברה החרדית וחומות שהפרידו לא פעם בינם לבין החברה הכללית הולכים ומתפוררים אז הנה עוד משהו שאולי יפתיע אתכם או שלא. מחקר חדש של ד"ר זאביק מישור חושף זרקור אל תופעה פחות מוכרת בחברה החרדית וזה השימוש בסמים משני תודעה דבר שרוב הקהילה מסתייגת ממנו "המחקר שלי בכללותו עסק באנתרופולוגיה. בחלק מהמחקר שלי עסקתי במחקר אתנוגרפי כך במשך שנה וחצי חייתי באותה קהילה שקיבלה אותי בזרועות פתוחות. באותו מחקר" מגלה לנו מישור "חלק קטן מבני הנוער והצעירים באותה קהילה הייתה להם התעמקות בכל הקשור לעולם הסמים הפסיכו אקטיביים וזה משהו שמאוד עניין אותי באופן אישי".
מה בעצם יחסם של הרבנים לאותה תופעה ?
"למעשה על פי היהדות אין איסור או שלילה לגבי שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים. יש הרבה דברים מעניינים גם בגמרא על הנושא הזה. גם במקורות יש אזכור לעניין ואין צורך להזכיר את עניין שמן המשחה או סמים שמשה נצתווה לקחת. כמובן שהיום העמדה של הממסד החרדי היא שלילה של העניין. למרות כל זאת ניתן גם שם למצוא קינים של אנשים שכן משתמשים בחוויה הזאת ורואים בזה דבר חיובי לריפוי, צמיחה והמשך התקרבות לבורא".
אתה עצמך היית עד לאנשים שעשו שימוש בחומרים מעין אלו ?
"אני מעדיף לא לרדת לרמה הזאת של הפירוט. כולנו יודעים שיש בארץ מסיבות טבע ולשם מגיעים אנשים מכל חלקי האוכלוסייה וברוך השם שזה כך. מאוד עניין אותי אנשים בעלי גישה חרדית או דתית שלוקחים בכך חלק". בהרצאה שנשא ד"ר מישור בכנס הפסיכדליה הישראלי הראשון הוא מספר שהוא פגש קבוצה קטנה של צעירים בקרב אותה קהילה "שמעשנים קנאביס, לוקחים חלק בחוויות פסיכדליות ממש. השתתפות במסיבות טבע ושימוש ב DMT ובצ'אנגה".
אלו שכן יש להם יחס אוהד לעניין איך הם מסבירים זאת ?
"כמו שכל בנאדם אחר יסביר זאת. הם מתייחסים למהות החוויה באופן חיובי. באופן מרפה ויכולה לחבר אדם לעצמו. וברמה יותר גבוהה לפתוח את התודעה למימדים אחרים ולמצוא נתיבים לעיסוק בטראומה אם ישנה. הדברים הללו מתיישרים עם רעיונות דתיים של התקרבות לבורא ועבודת השם. עבור אותם אנשים לפי הבנתי החוויה הפסיכדלית מהווה מפלט ופתיחה של אופקים תודעתיים חדשים כנגד מה שהם תופסים כדת הסמכותנית, המקובעת הסוגרת על חייהם. במפתיע בשבילי לא נראה שהם מקשרים את אותה חוויה פסיכו אקטיבית על כל מרכיביה לתימות של אלוהות ודת". ד"ר מישור לא מעוניין לחשוף מי היא אותה קהילה הוא רק רומז שאנחנו כבר יכולים להבין במי מדובר.
האם אותם צעירים משתפים את הרבנים בשימוש באותם חומרים ?
"בגדול הם לא מספרים על אותם התנסויות. כי זה לא מובן וזו הבעייה של העולם החרדי וגם של החברה שלנו בכללותה. המיינסטרים של הממסד השופט והמחוקק לוקה באי הבנה ומזה נובע גם פחד וסטריאוטיפים בשאיפה שהדברים הללו ישתנו וזה קורה". ד"ר מישור מציין כי בשנים האחרונות היחס אל הסמים משני התודעה "חווה רנסנס" הן בתחום המחקר הרפואי בו מתקיימים מחקרים חובקי עולם וגם בישראל והיחס של הממסד הפסיכולוגי לנושא בכל הקשור "לפתיחת התודעה ובריאות הנפש".
ד"ר מישור עשה עלייה לפני מספר חודשים מאוסטרליה ועסק במשך שנים בתחום הייעוץ הארגוני. בתחילת לימודיו הוא למד מדעי המוח אך הבין שהתשובות שחיפש לשאלות הגדולות נמצאים בתחום מדעי החברה ואנתרופולוגיה כך במהלך חיפושיו ולימודיו הגיע עד ליערות האמזונס שם התנסה באופן חוקי בטקס האייוסקה – צמח מטפס שחולטים אותו כמו תה ובשילוב של עוד צמח הוא מוביל לחוויות פסיכדליות כל זה נעשה באמצעות השמאן כחלק ממסורת עתיקה של הילידים המקומיים "זהו אומנם חומר חיצוני שמוכנס לגוף אבל ההשפעה שלהם חלה על מערכות קיימות בגוף כך שלמעשה מתקיימת אינטראקציה בין אותו חומר למקבילו בגוף (למשל קנאביס ואנדוקנבואידים) כך שהדימוי מבחינתי הוא כמו מערכת סטריאו עם מתגים וכיוונונים עדינים. תתפלא שיש גם מאכלים מסוימים שהם פסיכו אקטיביים כך שיש רצף שמתחיל בסוכר ונגמר באייווסקה". ההתנסות של ד"ר מישור באיווסקה בפרו גרמה לו לתהליך של חזרה בתשובה והוא הבין שיש קשר הדוק בין תפיסת 'האני' הפנימי לבין היקשרות לאותו 'אובייקט אלוהי פנימי' (מושג מהפסיכואנליזה שמתאר מערך ייצוגים פנימיים בנפשו של האדם) כפי שהוא תופס זאת. במהלך השהות של ד"ר מישור באותה קהילה חרדית הוא שם לב למתאם בין "גישות שונות לשינוי תודעה שבאות בהתאמה לגישות כלפי דת ואלוהות". לד"ר מישור חשוב להדגיש כי במהלך מחקרו הוא מצא קשר בין התפתחות 'האני' לבין טיב הקשר עם האלוהות כך יוצא שככל שהאדם יטפל בטראומה פנימית כך ישתנה יחסו אל האל ומידת אמונתו. כאמור המחקר של ד"ר מישור הוצג לראשונה בכנס הפסיכדליה הישראלי הראשון שנערך בשבוע שעבר בתל אביב אותו יזם ד"ר עדו הרטוגזון חוקר של תרבות פסיכדלית, עורך כתב העת 'לפסיכונאוט' ומי שכתב את הספר 'טכנומיסטיקה'. "הכנס נולד משיתוף פעולה בין הוצאת 'פראג' ולבין החוקרים שאני מכיר ויותר מכך השיח שהתפתח בשנים האחרונות שהוביל לכך שיותר ויותר אנשים 'יוצאים מהארון הפסיכדלי' – כשאני כתבתי את הדוקטורט שלי בנושא הייתי יחיד ואילו כיום יש לא מעט שחוקרים את העניין"
עושה רושם שבשנים האחרונות הקהילה הפסיכולוגית והרפואית חוזרת מחדש לעסוק בנושא ?
"אנשים שחקרו את זה מעולם לא הסתייגו והבעייה לא הייתה במחקר כי אם בפוליטיקה והמחקר נעצר מסיבות פוליטיות. לקח יותר משלושים שנה עד שאנשים הבינו שלמרות כל זאת אפשר להתחיל את זה מחדש בזמן הזה המשבר שבו מצויה פסיכיאטריה הפך להיות דומיננטי ככל שמחלות נפש הפכו ליותר נפוצות במערב ולא נמצאו להם טיפולים יעילים".
אז הכנס לא מיועד רק לסטלנים ?
"בהחלט לא. זה טוב לאנשים שיש להם טראומה, דיכאון וחרדה התמכרויות שונות. ומעבר לזה זוהי יכולה להיות תשובה למצב החיים המודרני בו הדעת שלנו כל הזמן מוסחת. שאנחנו רחוקים מעצמנו. וחווים ניכור וזה יכול להוות פתרון גם לאותם אלו שלא מאובחנים דווקא".
