MY WAY

יום האישה הבינלאומי היום. האמת שהוא תפס אותי במצב רוח טוב יחסית עם הרבה עשייה בשטח ותחושה ש..וואלה, נשים מרימות ראש. הן יותר ויותר פותחות עסקים, הן לא מוותרות בד"כ על אימהות והן משלבות. גם השכירות. הן בוחנות מה נכון וטוב ל ה ן. אני גאה להיות אשה, אמא, אחות, בת,  ביום האישה 2020.

ואז…החדשות הנוראיות על רצח בתוך המשפחה. הוד השרון. "משפחה נורמטיבית". אין לי מילים לתאר את הכעס העצב היאוש והחמלה על אישה ומשפחה שכזה אסון נפל עליה. 

ואני חייבת לחדד שמייד עלה לי בראש השאלה, מתי לאחרונה היתה 'כמעט שיגרה' של מקרי רצח ואלימות  בתוך המשפחה שה'אשה איבדה את שפיותה'? 

חוסר האונים של האשה בסיפור בהוד השרון והתהיות על מה קרה שם שהגבר נקט בכזו אלימות, זועקים לאלוהים, עד מתי?? ממש רציתי ותיכננתי כבר לפני כמה ימים לכתוב פוסט חיובי ביום האישה, ואז המקרה בהוד השרון החזיר אותי אחורה. החזיר את כולנו אחורה. 

כשאשה תרגיש נח לבטא את עצמה בלי חשש, ביטוי על איזה חיים וסגנון חיים היא רוצה והיא תעשה זאת בלי חשש, אז נדע שהתקדמנו ושכבר לא צריך בכלל לציין את יום האישה הבינלאומי. 

מעלה פה תמונה שלי מפעם שאף הוצגה במוזיאון בלונדון ביום האישה הבינלאומי לפני כמה שנים. אלו נעלי הבלט שרואים שכבר עברו הרבה במות ואימונים מפרכים. בלט…אחד מסמלי הנשיות.. אני קראתי לתמונה MY WAY . 

ומאחלת לכל הנשים בעולם להגיד כל בוקר my way.

מאת: ליאת מייה לומברוזו, צלמת עיתונאית ופעילה חברתית

תגובות

להשאיר תגובה