אורית מוסלי (31) היא אישה שנמצאת על הרצף האוטיסטי, מה שלא מנע מבעדה ללמוד בבית ספר רגיל, לזכות במדליות זהב בשחייה, לעבוד בחברת היי-טק ולאחרונה לקחת חלק בתערוכת צילומים ייחודית של בוגרים על הרצף שנפתחה בתל אביב : "מבחינתי השמיים הם הגבול"

כל מי שנפגש עם אורית מוסלי (31) מיד נשבה בקסם – האדיבות, התמימות ובעיקר ההשראה שהיא מספקת לאנשים שנמצאים על הרצף האוטיסטי שכל יום מבחינתם הוא מאבק וניסיון למצוא את מקומם בעולם שאינו מובן להם תמיד. מוסלי גדלה בכפר סבא והיא הבת הצעירה מבין שני אחים. מוסלי למדה בבתי ספר רגילים ורק עם המעבר לחטיבת הביניים והתיכון התגלו מעט קשיים חברתיים. נוסף לכך התגלו ליקויי למידה. למרות הקשיים מוסלי סיימה את התיכון עם בגרות מלאה בהצטיינות. לאחר מכן היא התגייסה לצבא שם הבעיות החריפו ולקראת הסיום קיבלה המלצה להשתתף בחוג פסיכודרמה "המטפלת אמרה שאין באפשרותה לטפל בי והפנתה אותי לקבוצה חברתית של 'בית אקשטיין'. שם לראשונה בחיי עברתי אבחנה שהראתה שאני נמצאת על הרצף האוטיסטי . היה לי קשה לקבל את האבחנה ועם זאת הרגשתי הקלה בידיעה שמשהו בי לא מתאים לחברה הרגילה. תמיד הרגשתי לא שייכת עם האנשים הרגילים. אבל גם עם האנשים 'המיוחדים' קשה לי גם כן. לאחר השירות הצבאי התחלתי לעבוד כסייעת במעון. שם הרגשתי מאוד בנוח אל מול הילדים שקבלו אותי כפי שאני. הם לא שפטו אותי ולא ניסו לשנות אותי. האהבה שקבלתי מהילדים סייעה לי להרגיש טוב עם עצמי. בשלב מסוים החלטתי לעזוב את המעון ולהירשם ללימודי חינוך במכללת לוינסקי שם קבלתי ציונים גבוהים אבל המחיר החברתי ששילמתי היה כבד מאוד. לאחר תקופה קצרה עזבתי את הלימודים והייתי אובדת עצות. אך לאחר שעברתי אבחון תעסוקתי בבית אקשטיין הומלץ שאני יעסוק בעבודה משרדית – אומנם אני איטית במעט אך מאורגנת ומסודרת. בזכות 'בית אקשטיין' נמצאה לי עבודה בחברת 'שרין טכנולוגיות' שם אני עובדת מספר שנים". מוסלי גם נרשמה לחוג שחייה וקצרה הצלחה גם שם "זכיתי חמש שנים ברציפות במדליות זהב  'בספיישל אולימפיקס' 50 ו 100 מטר חזה".

בשנה האחרונה השתתפה מוסלי בסדנת פוטותרפיה יחד עם עוד 10 דיירים משני הוסטלים כשאת תוצרי הצילום הם הציגו בשבוע שעבר בתערוכה שנפתחה במרכז ענב לתרבות. בתערוכה מוצגים שתי תמונות של מוסלי בהם מופיע עץ לצד פריחה של פרחים וורודים "פרח זה דבר עדין ופגיע כמוני" אומרת מוסלי ומוסיפה "אני מאוד שמחה שעברתי את הסדנה"

תערוכת הצילומים חושפת צוהר אל עולמם הנסתר של האנשים שמצויים על הרצף האוטיסטי שלא מיומנים בחשיפת רגשות ותחושות "התערוכה מסיימת שנה של תהליך שעברו המשתתפים" משתף דודו פריד פוטותראפיסט שהעביר את הסדנה "במהלך התהליך למדו המשתתפים טכניקות צילום. אבל אלה לא היו העיקר. עבדנו המון על נושא של אינטראקציה בין אישית דרך צילום. איך לעבור ממשהו שהוא קונקרטי למשהו שהוא יותר ויזואלי ורגשי. למשל לקחת נושא כמו אור וצל ולדבר על תחושות ורגשות".

כיצד המדיום הצילומי מצליח היכן שדברים אחרים אינם ? "ישנם טכניקות צילום" מסביר פריד "שמאלצות את המשתתפים ליצור תקשורת בין אישית אקח לדוגמא את הנושא של פורטרט עצמי בו אחד מצלם והשני צריך להצטלם. כך שאני צריך לשאול את המצולם איך הוא מעוניין להצטלם, באיזו זווית וכו' לנו זה אולי נראה פשוט אבל לאותם אנשים זה לא כך. וכאשר זה קורה נוצרת אמפטיה בין המשתתפים כך שאנו לוקחים טכניקות צילום שמשתלבות עם הקשיים והקונפליקטים של המשתתפים".

התערוכה נקראת 'השתקפויות' ויש לכך משמעות "התבוננו יחד על התמונות" מסביר המורה פריד "ראינו שאחד הדברים שחזרו על עצמם אלו הם השתקפויות שהם צילמו דרך חלונות וצללים ואז הבנו שהנושא של ההשתקפות שלי אל מול החברה ואיך אני נראה מול עצמי זה משהו שהיה מאוד נוכח ואת זה הבנו רק בסוף התהליך".

גיורא דנש הוא מנהל הוסטל לבוגרים על הרצף בכפר סבא שהדיירים שלו לקחו חלק בסדנה. דנש רואה בכך ערך חברתי –קהילתי ראשון במעלה "הסדנה אפשרה לדיירים לצאת ולפעול בתוך הקהילה וכן השיא של הצגת התוצרים בערב עם חשיפה. כל אלו יש בהם כדי להעצים את הדיירים שלנו ואני מקווה שגם לפתח אצלם את הצד האומנותי".

בסוף הערב עלתה על הבמה נרגשת מוסלי הודתה לכולם וסיימה בכך שאמרה "היום אחרי מה שעברתי אני יודעת שהשמיים הם הגבול".  

התערוכה תוצג במרכז ענב לתרבות עד סוף החודש.

 

תגובות

להשאיר תגובה