רגע לפני פתיחת פסטיבל “פנטזיה קולית”, כותבת אורית מסר יעקבי, צ’לנית תזמורת הבארוק ירושלים, על שיתוף הפעולה עם מקהלת גיא בן הינום, על ההתרגשות ועל המוזיקה שבאמת מרגשת אותה

אני צ’לנית. צ’לנית בארוק שמנגנת גם צ’לו מודרני. אז מהי הזהות שלי?
התחלתי, כמובן, לנגן בצ’לו מודרני. בזמן לימודיי באקדמיה לקחתי חלק בסדנה למוזיקה עתיקה בירושלים. מדובר היה בסדנה בינלאומית שנתית מיוזמתם של המרכז למוזיקה משכנות שאננים והד סלע, שחשפה דורות שלמים של נגנים לעולם הביצוע ההיסטורי, לנגינה ולאסתטיקה של תקופת הבארוק.

למזלי, דוד שמר, מנצחה של תזמורת הבארוק ירושלים, לא הסתפק באותם ימי שיא חד שנתיים ואפשר לנו המשכיות כשעבד איתנו לאורך כל השנה. וכך, לאט לאט, הבחנתי שלצד ביצוע יצירות בנות זמננו אני נמשכת לעבודה על מוזיקה מהבארוק.

צילום: צילום: יואל לוי

נמשכתי לצליל החם-חד של מיתרי הגיד. המיתרים הללו, הודות לחומר שממנו הם עשויים, מאפשרים גוון צלילי עשיר ובו זמנית ישיר וחריף (וזה כמובן קשור גם לקשת הבארוק ולארטיקולציות שהיא מפיקה).
אני חושבת שעולם המוזיקה המודרנית נפתח בפניי עוד בתקופת לימודי בתיכון ויצ”ו לאמנויות בחיפה. המורים שלנו שם היו דמויות יוצאות מן הכלל שהגיעו מהאקדמיה בירושלים: חיים פרמונט, ינעם ליף ודני עקיבא, אשר עבדו איתנו הרבה על אלתור ועל קצב ועודדו אותנו להתנסות בהלחנה. ייתכן שהפתיחות הזו, שהוטמעה בנו בגיל צעיר, היא זו שמשכה אותי גם לעולם הבארוק.

בסיום לימודיי באקדמיה נסעתי לאיטליה, להשתלם בצ’לו בארוק, ובמשך שנים אחדות התמסרתי לחלוטין להעמקה בתחום. החזרה לצ’לו המודרני דרשה הסתגלות. מדובר על שרירים אחרים שצריך לעורר ועל אסתטיקה צלילית שמצויה בכלים עצמם, השונים זה מזה – אבל הם גם עניין רגשי של דימוי צלילי ועיצוב המשפט המוזיקלי.
שני התחומים ההפוכים הללו, בארוק ומודרני, עתיק וחדש, מושכים אותו סוג של אנרגיה ויצירתיות. שניהם מעמידים בפני המוזיקאי אתגרים משיקים – תובענות טכנית ורטורית, חקירה של הלא נודע, הדרישה לאלתר, הישירות.
יש משהו ישיר מאוד במוזיקת בארוק ובסאונד של כלי הבארוק. ה-אפקט, ה-ללא ויברטו. הארטיקולציות שמקבלות מקום חשוב – מכיוון שלא מדובר על משפטים ארוכים בלגטו, שכה מאפיינים את המוסיקה הרומנטית. אפילו הכיוונון, שבכלי בארוק דורש הרבה זמן וריכוז ומוביל להקשבה ולחיפוש.

צילום: אריאל נשרי

אני מנגנת בכמה הרכבים נוספים. לעתים אני מנגנת בצ’לו מודרני ולפעמים בכלי בארוקי, אשר גם בהם החיפוש אחר הצבעים השונים והקשרים המגוונים הם לב העשייה. אנסמבל מודאליוס, טריו נגה, אנסמבל מצו – בכל הרכב תמהיל כלי שונה.
בהאזנה למקהלת גיא בן הינום הוצתה אצלי סקרנות – ואחריה, עלה רצון גדול בשיתוף פעולה. המקהלה, שחבריה זמרים ומלחינים, מבצעת יצירות שהולחנו על ידי החברים בה. הופעה שלהם היא פרפורמנס שלם שבודק גבולות ואינטראקציות.

תהליך העבודה המשותף עם עמית פישביין ותמיר פרידריך, החברים במקהלה, העלה שאלות מרעננות וסקרנות הדדית. זה לא אירוע “רגיל” בו אנחנו מייצרים תוכנית “יפה”, שמדברת באותה שפה. כאן עלו שאלות על דיאלוג. על האופן בו שני הגופים, מקהלה והרכב נגנים, שאינם עומדים לבצע יצירה שנכתבה למקהלה ותזמורת, ירכיבו מסע שלם.
גם כאן עולה הדימוי מעולם הרטוריקה. שאלות של יצירת שיחה. לבחור יצירות כליות שמהדהדות או סותרות את מה שהמקהלה בנתה לפני רגע במרחב.

בחירת הכלים הייתה כזו שתאפשר מגוון צבעים: דורט פלורנטין מנגנת על מגוון חליליות, עדית שמר תנגן על חלילי רנסנס וחליליות, אני אנגן על צ’לו בארוק ואביעד שטיר על צ’מבלו. כלים עתיקים שנשמעים כמו הדבר הכי “עכשווי” מבחינת נוכחות, עירנות וחדות.

אורית מסר יעקבי תשתתף בקונצרט “אסיפה” עם מקהלת גיא בן הינום במסגרת פסטיבל פנטזיה קולית ONLINEהשבוע בתאריך29.10.2020 בשעה 20:00 בשידור ישיר מבית הנסן. לפרטים: www.jbo.co.il

תגובות

להשאיר תגובה