השנה הנוכחית הייתה רוויית שיתופי פעולה מוסיקליים במוסיקה הישראלית: עומר אדם ומשה פרץ, דני רובס ושלמה גרוניך, אייל גולן באיחוד חד פעמי עם אתניקס , אבל אחד החיבורים הבאמת מוצלחים היה של שלומי שבת ויהודה פוליקר, שני קאנוני מוסיקה ישראלית הפעילים בתחום קרוב ל-40 שנה.
בסקירה לאחור, הרזומה המוסיקלי שלהם די דומה: שניהם החלו בלהקות קצב ( פוליקר של טרום בנזין, היה חבר בלהקת "הנמרים", FBI ו"ברקת") ושבת היה בין השאר בלהקת "ציפורי האש" , לשניהם היה קשה לפרוץ בתחילת הדרך ( עד הפריצה הגדולה באייטיז) , שניהם החלו דרכם ברוק, עברו להשפעות מהמזרח התיכון ( פוליקר פנה למחוזות יוון ושבת למחוזות טורקיה) ושניהם הפכו לאייקונים שהטביעו חותמם בתרבות הישראלית.
המופע המשותף של שבת ופוליקר בקיסריה לא היה רק "עוד" מפגש ממוסחר בין שני אושיות מוסיקה, אלא היה כל מה שיפה במוסיקה הישראלית המגוונת והרבגונית: כל אחד מהם הביא את השפעותיו השונות, הביא את האג'נדה המוסיקלית שלו ואת הקסם שהפך כל אחד מהם למי שהוא. מלבד הלהיטים האינסופיים במופע, השניים יצרו יחד קסם שלא בטוח שיכל לחזור על עצמו לו לקחו פרטנר מוסיקלי אחר להוציא עימו מופע זה לפועל. יחד עם ניהולו האמנותי של לואי להב, השניים לא יצרו עוד מופע להיטים גדולים, אלא הביאו משהו מרענן, חדש שגורם לנו להכירם בשנית ומזכיר מדוע התאהבנו בהם מלכתחילה, כל אחד בדרכו שלו ושניהם ביחד.
המופע יצא בימים אלה על גבי אלבום כפול מתוך ההופעה בקיסריה, הכוללת מלבד הדברים המוכרים והאהובים, גם שני שירים חדשים: "הזמן המאושר" ו"אצלנו בשכונה", שנכתבו לצורך מפגש הפסגה הזה. האלבום לא חוסך מאיתנו אף שיר מיותר, והוא כולל ביצועים יפפהפיים ל"עיניים שלי", "בגלל הרוח", "יום שישי", "כפיים", "יש לך", "דברים שרציתי לומר", אבא", "הצל ואני", "פנים אל מול פנים", לכל אחד יש", "בחוף של טרפטוני" ועוד.מתנה אידיאלית לחג וממתק שאסור לפספס!
