שלחנו את שחר לזר להתענג על הבשרים של NG בנווה צדק, והוא מצידו. לא יכל לזוז אחרי. ביקורת.
“גרגרנות היא התמכרות לאכילה, המתבטאת בצריכת יתר של מזון, שתייה או חומרים משכרים, עד כדי בזבוז.”
אם יש הגדרה אחת בויקיפדיה שמתאימה לי, זו ההגדרה. אני חי אוכל, נושם אוכל, לומד אוכל, מפרק אוכל לגורמיו ובונה אותו מחדש בתוך הגוף שלי. אחד הדברים שאני הכי אוהב לאכול – ויסלחו לי כל הטבעונים – הוא בשר. מהשניצל הפשוט ועד למנות מוגזמות כמו טורנדו רוסיני, הדרך להגיע אל ליבי היא עם בשר טוב ומנחם. שותפי למסע במסעדות הבשר הוא אבי – שכמוני, גם הוא שם את האוכל במעמד כמעט קדוש.
מסעדת NG ממוקמת בתוך חלל קטן (סביבות ה-12 שולחנות) בשכונת נווה צדק שבתל אביב. אני חייב להודות שברגע שהגעתי אל המסעדה, נזכרתי באחת הדירות הישנות בהן לנתי בזלצבורג, אוסטריה – עיצוב אירופאי, מוקפד אך לעומת זאת חם ומזמין עם בר גדול ורחב ידיים, עם שני ברזי בירה וברמן נעים הליכות ומרבה בחיוכים.
התיישבנו על הבר ומיד הונחו מולנו שני תפריטים בסגנון קלאסי – דבר שנותן תחושה מעט נוסטלגית – המסעדה הרי קיימת כבר קרוב ל-13 שנים. החלטנו לפתוח בכמה מנות ראשונות שהומלצו על ידי הברמן:
פרחי קרפצ'יו; סוג של פרשנות לקרפצ'יו הקלאסי – בשר פילה משוטח ומגולגל שבתוכו ארוגולה ופרמז'ן, בתוספת בלסמי מצומצם על הצלחת. הבלסמי היה מיותר מעט, אך הבשר היה מעודן ומילוי הפרמז'ן והארוגולה היה לימוני ומרענן.
דליקטסן – צלחת בשרים מעושנים, סלט עלי רוקט לימוני וחרדל תוצרת בית, בתוספת טוסטונים – הייתה מנה די משעממת, עם טוסטונים מעט יבשושיים, אך בשר וחרדל בעלי טעם ונוכחות. הסלט היה… סלט רוקט; לא מיוחד, לא מרגש.
גבעה ירוקה – סלט של שרימפרס ועשבים קצוצים בליווי אגוזים קצוצים – הייתה מנה הרבה יותר מרעננת ומעניינת! השרימפס היה פריך, העשבים טריים והאגוזים קלויים בצורה נכונה. הרוטב היה מעט מתקתק מדי, ולהבא אקווה לקצת פחות סוכר וקצת יותר חמיצות.
במסעדת NG מתגאים בכך שהבשר שלהם גדל בארץ(בית הלל שבצפון), ועובר יישון של 42-46 ימים. בעל המסעדה הודיע לי בחגיגיות שבקרוב יתחילו להגיש גם נתחים ביישון ארוך; אני מקווה לבדוק אותם כאשר סוף סוף יגיעו.
אבל עם כל ההבטחות והדיבורים, איך הבשר?
אבי הזמין את מנת נתח הקצבים, שבה מונחים על פלטה רותחת שני נתחי נתח קצבים ועצם רגל חתוכה לרוחבה, עם המון מח עצם בפנים. הבשר היה – כמצופה לדבריו של בעל המקום – מיושן כיאות, טרי במידה טובה ונמס בפה כמו שנתח קצבים צריך להיות. רמת העשייה (מדיום רייר) הייתה מדויקת והנתח ככלל היה מעולה.
אני הזמנתי את מנת הפריים ריב – אנטריקוט על העצם במשקל 650 גרם – שאף היא הייתה מנה משובחת. נראה כי האחראי על הגריל במסעדת NG יודע את עבודתו ובעל ניסיון בתחום.
עם המנות שהזמנו הגיעו גם שלוש תוספות – פירה, תפוחי אדמה בתנור וצלחת ירוקים שמורכבת מעלי רוקט ושעועית ירוקה. הפירה היה מעושן מכיוון שתפוחי האדמה עוברים בתנור היישון בדרכם להפוך לפירה, והיה שמנתי וקטיפתי. תפוחי האדמה היו סתמיים, וצלחת הירוקים הייתה מיותרת.
לאחר שסיימנו את המנות העיקריות ואזור הישיבה שלנו בבר פונה מהצלחות והבלאגן (במהירות מעוררת הערכה יש לציין) עברנו לקינוח: פונדנט שוקולד וחמאה בעיטור מדליוני שוקולד לבן. מה יש להגיד על הקינוח? מתוק מאוד, טעים מאוד, מושלם לסיום ארוחת שחיתות במקום כמו זה.
מסעדת NG מצטיינת בכמה תחומים חשובים מאוד – בשר איכותי, שירות טוב, ובירה צוננת ממבשלת Dancing camel שזורמת מהברז שנמצא בדיוק מולך. המחיר הוא לא זול, אך שווה את זה. יש להוסיף כי מעט יותר הקפדה על איכות ורמת התוספות רק תוסיף למקום, אך אני שמח להודות כי NG היא אחת ממסעדות הבשר הטובות בישראל.
חשבון בבקשה:
