קומיקס של ארבעת הבנים; ‘אחד מי יודע’ כשיר סאטירי על מצבם העגום של שוכרי הדירות בעיר; ומדען המחפש לדעת מי ישתנה הערב הזה. על כמה משולחנות החג יונחו במקום ההגדות המסורתיות, כמה הגדות אוונגארד.
כתב וצילם: איתן אלחדז
הגדת פסח היא אחת מהטקסטים הדתיים היהודים שזכו לאורך השנים ליותר גרסאות מכמות גרסאות הכיסוי שזכה לו השיר ‘הללויה’. החל מהגדת ‘ראשי הציפורים’ מן המאה ה – 13 ועד הגדות הקיבוצים של המאה ה-20. בשלוש השנים האחרונות יזמה חנות העיצוב ‘אסופה’ משוק הפשפשים פירוש גרפי פרוע ונועז לסיפורי ההגדה, כשהרעיון הוא גם לתת במה בכל פעם ל 45 מאיירים ומעצבים צעירים כמו למשל אורי טור (32), אמן מקומי שהיה מאוד מעניין לדעת מה עבר לו בראש כאשר אייר את הפירוש שלו לעשר המכות. “באופן כללי, לא ידעתי מה אני הולך לצייר וברגע שראיתי את הטקסט של עשר המכות יצא לי באופן אקראי סוג של אינפוגרפיקה, שמהווה ניתוח ציורי של אלמנטים שמופיעים בטקסט הקנוני”, ביאר המאייר. טור הוא גם אנימטור מקורי, כך שאיורים מסוג אלו אינם זרים לו. את ליל הסדר הקרוב הוא יחגוג עם משפחתו המורחבת של בן זוגו, יוצא העדה הפרסית. “אני מאמין שאני אהיה שם האשכנזי היחיד כך שזאת תהיה חוויה לערוך סדר גדול ורב משתתפים”.
המעצב ליאור ימין, בעל חנות ‘אסופה’, שיזם את הרעיון היצירתי הזה מספר שהרעיון להגדה נולד מתוך מחשבה על פרויקט עיצובי אשר יחגוג את היצירה המקומית המתרחשת בארץ ויביא אותה לקהל רחב ומגוון ככל הניתן. “הוצאנו קול קורא למעצבים המקומיים שאנו מציגים באופן שוטף בחנות”, סיפר, “והתרגשנו לגלות נכונות גדולה אצל המעצבים הבולטים בארץ שנרתמו לפרויקט”.
אם חבורת ‘אסופה’ נתנה פירוש צבעוני וגרפי להגדה, הרי שקרן מלמד (34), וקובי דהאן (35) מנסים לתת פירוש הומוריסטי ושנון שמתכתב עם המציאות המורכבת של אלו החיים בעיר העברית הראשונה. כך הם יצרו לפני כמה שנים את ‘ההגדה האורבנית’.
מתוך ההגדה האורבנית: “חציית המצה מסמלת את חלוקת הדירות בתל אביב ולכן המהדרין מחלקים למספר גדול יותר ובלתי הגיוני של חתיכות עד כדי שלא ניתן לכנותן מצות”
מלמד, מעצבת גרפית שגרה בפלורנטין תרמה את כישורי האיור שלה להפקת ההגדה. היא נזכרת מה הוביל לכתיבת ההגדה: “אני והשותף שלי לשעבר, קובי דהאן, שכתב את הטקסט, החלטנו לא לעשות את הסדר בבית מכיוון שנמאס לנו קצת מכל העניין וגם החלטנו לבחור את המשפחה שלנו, כי בניגוד למשפחה הביולוגית שאותה אנו לא בוחרים, את החברים שלך אתה כן יכול לבחור. מה גם, שבכל זאת היה חשוב לנו לשמור על מוטיב החירות שמאפיין את החג, אז החלטנו לכתוב הגדה שתהיה יותר אותנטית לנו ותשקף את חוויותינו בעיר”.
מלמד החליטה לנטוש את הטקסט המקורי (“הוא לא ממש רלוונטי לנו”) ולהוסיף נוסח משלהם. “לקחנו, למשל, את מושג ‘עבודה זרה’ שמופיע בהגדה המקורית בהקשר דתי ויצקנו בו הקשר עכשווי”, היא מסבירה. “בעינינו, ‘עבודה זרה’ זוהי התעסקות בסממנים החיצוניים של הלבוש והמראה, במקום לעסוק בעיקר ובמהות”.
“מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?
שבכל הלילות אנו אוכלין ‘טייק אוואי’ ושאריות מההורים, הלילה הזה כולו שאריות מההורים.
שבכל הלילות אנו מתדלקים עארק לפני היציאה ומזמינים רק בירה אחת כשמגיעים לבר, והלילה הזה כולו תדלוקים”. (מתוך ‘ההגדה האורבנית’)
מלמד וחבריה החליטו לעשות עוד צעד וגם לנסות לעשות ‘סדר’ על טהרת ההגדה: “לפעמים אנחנו נפגשים ועושים סדר שלאחר הסדר המסורתי, כי אם כבר יצרנו את ההגדה אז מוטב שזה לא יישב בארון”. על אף הנועזות ושינוי הטקסט מלמד חושבת שזה גם נעשה בהקשר מסורתי. “הקריאה בהגדה הקלאסית נעשית מתוך הכרח, ולנו היה חשוב לעשות את הסדר מתוך בחירה”, אמרה. אנחנו ממשיכים את המסורת בכך שאנו מכוונים למוטיב המרכזי של ההגדה, והוא לעורר מחשבה ועניין ולא רק לספר את הסיפור היבש”. למלמד פחות חשוב עד כמה יהודי – במובן הדתי – יהיה הסדר שלה, אך היא איננה מתנצלת, “השורשים שלי מספיק יהודיים בשביל להעיז לשנות”.
שלושה עשר מי יודע?
שלושה עשר אני יודע!
שלושה עשר מיסים שונים,
שנים עשר חודשי שכירות,
אחד עשר מטרים רבועים,
עשרה חורים בקיר,
תשעה תיקנים,
שמונה עכברים,
שבעה ימי עבודה,
שישה שכנים בקומה,
חמישה אלפי שקלים,
ארבעה כיווני אוויר,
שלושה חודשים מראש,
שני ערֵבים,
אחד חדרים, מחיר בשמיים
ואם כבר מדברים על הגדות משונות אז נא להכיר: “בין אי סדר לסדר” ההגדה של ד”ר מיכאל קגן, שחיבר הגדה הוליסטית לליל הסדר והעיקר בה שנהיה בסדר. עד לפני כעשרים שנה היה מיכאל כגן “דתי מרובע” כהגדרתו. אנגלי במקורו, ומדען שחוקר וממציא בתחומים של אלקטרוניקה, כימייה, ואפילו הייתה לו נגיעה לאצות ים. ואז הגיע הרגע מכריע ומטלטל, כמו שקורה לעיתים לרבים; למיכאל זה קרה כשהתגרש מאשתו הראשונה. “זה היה לי קשה, אבל גם הוביל אותי לבחינה של החיים שלי מחדש, ועשיתי מסע לארה”ב. הסיבה “הרשמית” זה היה מחקר לפוסט דוקטורט אבל הייתה לכך סיבה יותר עמוקה: נסעתי לחפש את המורה שלי. גרנו בבוסטון ומישהו הפנה אותי לר’ מאיר סנדור”, סיפר מיכאל.
הוא התחיל ללמוד אצל ר’ מאיר קבלה ומדיטציה. באחת הפעמים הזמין אותו ר’ מאיר לליל הסדר ואת זה הוא לא שוכח. “כאשר הגענו לזמן אכילת מצה, הציע לנו ר’ מאיר לאכול את המצה, המרור והכורך בדממה מוחלטת. מתוך מדיטציה עמוקה, אני שישבתי לצדו, הבטתי בפליאה איך החזיק את המצה בין ידיו ואכל אותה באיטיות, כשדמעות זולגות על לחייו ופניו קורנים. מה שהתרחש לנגד עיניי היה עמוק ממה שיכולתי לשער, לא רק שולחן הסדר אלא כל חג הפסח קיבל פתאום ממד חוויתי, אישי ומלא חיות. כל סימן מסימני הסדר, נטענו לנגד עיני בעוצמה ובחיוניות. אמנם גם קודם לכן כיבדתי ושמרתי עליהם, שהרי ככלות הכל מצווה היא מצווה. אבל עכשיו חוויתי משהו חדש ושונה. מה נשתנה הלילה הזה? אני השתניתי?”.
מיכאל קגן החל להבין פתאום את היהדות שלו שאיתה הוא היה בסוג של משבר באופן אחר לחלוטין. הוא החל להבין שאת היהדות ניתן להבין לא רק באופן התיאורי של ההלכה או באופן הרוטיני של קיום המצוות. היהדות שלו קיבלה פן רגשי וחוויתי: “הבנתי שניתן לראות את היהדות כמשהו כולל ושנוגע לכל היבטי החיים”. “ההבנה הזאת”, סיפר מיכאל במבט מלא ברק, “הייתה בשבילי רגע של התעוררות. של היפוך הלב. נתמלאתי התרגשות”. אז טבע מיכאל את המונח “יהדות הוליסטית”. הוא החל בעקבות זה להעביר סדנאות חוויתיות שעושות מיזוג בין עולם ההלכה היהודי ותכנים מעולם ה”ניו אייג”. “התחלתי להעביר את הסדנאות הללו עוד בימים שכל המסרים הללו היו חדשים ולא רבים היו חשופים אליהם”.
אז איך ההגדה ההוליסטית נולדה?
“אנשים שהשתתפו בסדנאות שערכתי דחפו אותי לעלות את הדברים על הכתב. התייעצתי עם נציג מההוצאה והוא אמר לי שעדיף לעשות זאת במתכונת קטנה במקום להוציא כמה ספרים. אז הגינו את הרעיון להוציא הגדה לפסח, כשבעצם אצוק בה את הרעיונות שתרגלתי בסדנאות”.
ספר לי כמה מהרעיונות שמופיעים באגדה?
“יש הרבה. למשל, “ארבעת הבנים”; הם ארבע בנות שמייצגות ארכיטיפים של סוגי אנשים, וגם הם משל על ההתפתחות האנושית אבל בסדר הפוך: מזה שאינו ידוע לשאול אל החכם. מן השלב שבו אנו צעירים מכדי לנסח שאלות, אנו עוברים לשלב שבו או מסוגלים לשאול רק שאלות תמימות. אחריו מגיע שלב המרד של גיל ההתבגרות, שבו אנו מחפשים את זהותנו הנפרדת,ואז מגיע שלב הבגרות האינטלקטואלית. אבל בכך לא תם המסע. אחרי ההתבגרות השכלית, מגיעות ההזדמנויות להתפתחות רוחנית, והן נעות דווקא בכיוון השני. האני התקוע בעריצות של השכל מוצא עצמו מורד בו, ואז מגיעים לשלב שבו אנו נפתחים לשאול, שוב, את השאלות האמיתיות, התמימות והמהותיות. ועם הזמן אנו מגלים שאין לנו עוד שום שאלות, שנוח לנו בתוך השקט, ושהתשובה לכל שאלה היא פשוט “ככה זה”.
