20 שנים למותה של עפרה חזה והאגדה סביב הזמרת מסרבת לדעוך- עם סדרת דוקו חדשה בערוץ 8 וסיורים מודרכים סביב מחוזות ילדותה בשכונה בה נולדה וגדלה- האם זה שווה?לא בטוח

יום שישי, שעת צהריים ובשכונת התקווה תכונה רבה לקראת השבת, הרחוב הראשי של השכונה הומה, ברקע, קבוצת מעריצים של עפרה חזה שעושים סיור מודרך בשכונה בה היא נולדה וגדלה. בשבועות האחרונות עלתה חזה מחדש לכותרות בעקבות סדרת הדוקו דרמה שנעשתה עליה ומשודרת בימים אלה בערוץ 8, הנוכחים שרובם צפו בסדרה חלוקים בדעותיהם לגביה אבל מציצנות או לא, היא הפכה לשיחת היום.

מכל הארץ הם הגיעו, חלקם מעריצים שלה, חלקם מוקירי זכה אבל כולם מתעניינים במה שקרה שם באמת, ממה היא נדבקה, ממי היא נדבקה ומה בדיוק קרה שם.

על ההדרכה אמון יגאל ברעם, שעושה הדרכות בעיר מטעם עיריית תל אביב והוא זה שילווה אותנו במשך כשעתיים בתחנות חייה של חזה, דרך בית הספר בו למה, הבית בו גדלה והגינה הציבורית בה היא התגלתה, כשברקע שירים שלה, קטעי אודיו של בצלאל אלוני ואנקדוטות שנטחנו עד דק.

ככלל, עפרה חזה התחילה את דרכה המוזיקלית בלהקה הוקמה על ידי מנשה לב רן, אז מנצח מקהלות שנתבקש על ידי חברת החשמל להקים מקהלה מילדי העובדים. לב רן ששמע את חזה שרה, שמע ממנה שאביה לא עובד בחברת החשמל וניאות לקבל אותה תוך כדי מלמול ש"זה יהיה הסוד שלנו" וכף היה.

התחנה הראשונה: בית הספר רמב"ם

בשנות ה60 של המאה הקודמת, בשכונת התקווה היה את בית הספר רמב"ם שהיה בית ספר לבנות, במרחק כמה מטרים ממנו שכן לו מבנה בית הספר "עמיאל" לבנים- בשני בתי הספר למדו עפרה ויאיר, אחיה הגדול שעל פי כל הסיפורים היה זה שגונן עליה לאורך כך שנות הילדות, הם הלכו ביחד לבית הספר בבוקר , עזרו אחר לשני עם תיקי בית הספר וחזרו מדי יום בצהריים הבייתה – לאורך השנים משהו בכל זאת סדק את האידיליה הזו ומחברות קרובה בין שני אחים נותר בעיקר קרע עמוק.

במרחק פסיעה מבית הספר, אנחנו מגיעים לתחנה השניה, בית הוריה של חזה, שם גדלה עפרה חזה עד שהגיעה לגיל 14 ועזבה לביתו של בצלאל אלוני. הבית ברחוב בעז, ידע ימים טובים מאלה, והוא אפילו היה הלוקיישן לחתונתם של חזה ובעלה דורון אשכנזי אי אז בשנת 1997. על קיר הבית המסוייד לבן, שלט שהניחה עיריית תל אביב שמספר בקצרה על חייה של הזמרת המנוחה, וזה למעשה הדבר היחיד שנשאר, הבית כבר נמכר ותושביו הם עובדים זרים שמתחלפים בקצב הלהיטים של חזה משנות ה-80.

ליד הבית ממש ממוקם גן התקווה, שם על פי האגדות, בילה בצלאל אלוני את חזה כשהיא הייתה בת 12. הגן, שהיה מקום המפלט של ילדי השכונה בשנות ה60, אירח את חזה ושאר חבריה והיה מגרש המשחקים שלהם, שם היא שרה לראשונה ושיחקה עם חבריה.

במרחק קטן ממנו, עמד ביתו של אלוני ושם נערכו החזרות של סדנת שכונת התקווה, אותה להקה מחתרתית שפעלה בשנות ה60 ועפרה חזה הפכה להיות הסולנית שלה, בשקט האופף היום את הגן ניתן אפילו לדמיין את עפרה חזה הקטנה, מגיחה לתוכו, בביישנות האופיינית לה. ושרה בקולה השמיימי. בגן,אנדרטה קטנה לזכרה של חזה, מגודרת ושמורה עם כיתוב קטן שמספר על תרומתה לשירה הישראלית והבינלאומית ומסביב ילדים קטנים שנולדו הרבה אחרי שהיא מתה ולא בטוח שבכלל יודעים במי מדובר.

בשלב זה של הסיור, נשמע קולו של אלוני מתוך הרשמקול הנייד, כשהוא מספר על הילדה בת ה12 שהגיעה אליו לביתו, כשהוא באמצע ארוחת הצהריים והתעקשה לשיר לו. "היא שרה את הלהיט של עדנה לב, "אם תשוב" וכשהבנתי בת כמה היא שאלתי אותה מה היא רוצה. היא ביקשה לשיר, ואז ביקשתי ממנה לשיר כמו שהיא ולא כמו עדנה לב, אז הבנתי מיהי" הוא אומר. כשברקע השירים של חזה שמתנגנים אנחנו ממשיכים לעבר החנות של אשר ראובני, תושב השכונה ומפיק ידוע שהפיק את שלושת אלבומי סדנת שכונת התקווה וזו גם התחנה האחרונה במסע.

ראובני, שניכר כי גם הוא רוצה נתח מהזיכרון הקולקטיבי של חזה מספר סיפורי אגדה שבקלות יכלו להתלבש על כל אמן אחר "היא הייתה נהדרת, מקסימה ויפה" וולא ברור אם הוא מדבר על חזה או על זהבה בן ואז הוא גם מחליט שיש לו סברה חשובה "עפרה חייתה מצויין עד שהיא עשתה טעות" ומה הטעות?

"היא הייתה באיזה פאב או מועדון,שם מישהו שם לה סם אונס בכוס והדביק אותה באיידס ואם היא לא הייתה עושה את בדיקות הפוריות אולי היא הייתה חיה איתנו" כשהוא נשאל על ידי המשתתפים  מאיפה הביטחון לקבוע כזה דבר,הוא טוען ש"מישהו במעגל המשפחתי אמר לי". נכון או לא, ההיסטוריה תשפוט.

לסיכום: מחיר הסיור הוא 60 שקל ואם אתם שואלים אותי, תעשו אותו בעצמכם, ההיסטוריה המוזיקלית והאישית של חזה ידועה ונמצאת ברחבי הרשת, בסיור עצמו לא תגלו משהו חדש או מסעיר, אין פה רכילות מעניינת אבל מאידך יש לא מעט אי דיוקים או גרסאות שונות לאותו סיפור שנטחן עד דק וזה קורה, אחרי הכל עפרה חזה לא פה כדי לספר את ההיסטוריה לאשר או להכחיש אותה, ואם אפשר להמציא עוד נדבכים למיתוס, למה לא בעצם?

 

תגובות

להשאיר תגובה