מציאות בלתי אפשרית: שאול גולדשטיין הוא מנכ”ל רשות הטבע והגנים (רט”ג) # בין שאר תפקידיה, רט”ג אמורה לפקח על המפעלים המסכנים והמזהמים את שמורות הטבע # “מקום של כבוד” בסכנת הזיהום הסביבתי יש לחברת כימיקלים לישראל (כי”ל) # אחד המנהלים הבכירים ביותר של כי”ל הוא נעם גולדשטיין, אחיו של שאול גולדשטיין # ונשאלת השאלה: האם אחי הרגולטור יכול להיות הכי רגולטור? #התחקיר של דוד חרמץ

הסיפור הקרימינלי המטלטל, הראשון בהיסטוריה האנושית, מובא בתחילת התנ”ך – בספר בראשית. מסופר שם על האחים הראשונים בעולם, קין והבל. קין היה עובד אדמה והבל רועה צאן. ושניהם הביאו קורבנות לאלוהים מתנובת עבודתם. אלוהים הראה סימן שאת קורבן הבל הוא מקבל, אך לא את קורבנו של קין. הקנאה הפכה לשנאה וזו הובילה את קין לרצוח את אחיו. כשאלוהים שאל את קין שאלה רטורית: “אֵי (היכן) הבל אחיך, הוא ענה לו בהיתממות: “השומר אחי אנוכי”. וגם התשובה הזו נכנסה מאז לפנתיאון התשובות המיתממות והמתחכמות. בהמשך נחזור אל מגירת התשובות המיתממות.

מאז העולם התפתח. מאז רבים המקרים בהם המשפט: שומר אחי אנוכי, הוא טקסט רציני. מאוד רציני. כלומר: אכן יש לי אח ואני בהחלט שומר עליו. 

באוקטובר 2011 החליטה ועדת האיתור שמינה השר להגנת הסביבה אז, גלעד ארדן, להמליץ על שאול גולדשטיין להיות מנכ”ל רט”ג (רשות הטבע והגנים); זאת מתוך כ-80 מועמדים שהיא בחנה. חודשיים לאחר מכן הוא נכנס לתפקידו. 

רט”ג היא רשות ממשלתית, שבין היתר אחראית על שמירת ערכי הטבע במדינה. במסגרת זו היא מופקדת על ניהול שמורות הטבע והגנים הלאומיים וכן על אכיפת חוקי שמירת הטבע בשטחים הפתוחים. 

כחלק מעבודתה זו היא אמורה לפקח על מפעלים המסכנים את הסביבה ופוגעים בשמורות הטבע. אחד הגדולים שבהם הוא קונצרן הענק – כי”ל, שחברות הבנות שלו הן  מפעלי ים-המלח. זה עשרות שנים שחברות אלה הן בעלות זיכיון לקצירת וכריית משאבי טבע בים-המלח ובעצם באזורים נרחבים בנגב. בשנת 1999 עברה הבעלות של חברות אלה לאחים עופר, כשהדומיננטי שביניהם הוא עידן עופר. 

אחד המנהלים הבכירים ביותר בתאגיד זה הוא נעם גולדשטיין, נשיא חטיבת האשלג בכי”ל ומנכ”ל מפעלי ים-המלח. אם השם גולדשטיין מוכר לכם, זה לא מקרי: לפני כמה שורות בישרנו לכם שגולדשטיין אחר הוא מנכ”ל רט”ג. אח שלו, ולא במובן הסחבקי של המילה.  

אין ספק: משפחת גולדשטיין, במקור מבאר-שבע, הצמיחה שני בנים מוכשרים ביותר. אלא שלרוע המזל מסלולם בחיים הביא אותם לצומת קצת בעייתי: שאול גולדשטיין, מנכ”ל רט”ג, הוא למעשה הרגולטור של אחיו נעם שהוא, כאמור, מנהל בכיר ביותר בתאגיד שהכי מתערב בסביבה בנגב; ולדעת המבקרים את אותו תאגיד, הוא אף המזהם והמסכן את אותה סביבה יותר מכל גורם אחר באזור. 

ונשאלת השאלה, האם אחי הרגולטור יכול להיות גם הכי רגולטור? 

מעדויות שאספנו בקרב פעילים סביבתיים בנגב התשובה לכך שלילית. מדבריהם ניתן להבין שהתשובה לשאלה אחרת, זו התנ”כית-ההיסטורית – השומר אחי אנוכי – במקרה הזה התשובה היא כנראה חיובית.  

# # #

אבל בואו נחזור לעדויות שלפני המסקנה: 

אורי בן-דוד (70) הוא פעיל סביבה ותיק, שהקים את העמותה ‘מחזירים את הטבע לציבור’. “לעוולות של רט”ג נחשפתי כבר בסוף שנות ה-90”, הוא אומר. “כששמתי לב שהם מטעים את הציבור, בכל הקשור לסימוני מפות שבילים: לא יוצרים הבחנה בין שמורות מוכרזות לשמורות שאינן מוכרזות”. 

מה כל כך קריטי בזה, אני שואל ובן-דוד מגחך. “כי בכך הם הפילו בפח מטיילים, שחשבו שמדובר בשמורה לא מוכרזת; ובשמורה כזו מותר לסטות מהשביל, לשבת מתחת לעץ, להבעיר גזייה לכוס קפה ואולי גם מדורה קטנה. אבל בשמורה מוכרזת כל סטייה מהשביל ובוודאי לצורך הכנת קפה וכיוצ”ב זו עבירה שניתן לקנוס עליה, ובסכום לא קטן”. 

“תבין”, הוא מוסיף, “רט”ג מקבלים מהמדינה מדי שנה כ-300 מיליון שקלים, אבל המחזור שלהם הוא כפול ויותר מזה. איך לדעתך הם מגשרים על הפער הזה? כן, בזכות קנסות ודמי כניסות לאתרים לאומיים, שהאמירו מאוד בשנים האחרונות; רשיונות לציד; רשיונות לכריתת עצים – ולכן יש להם אינטרס לאשר כריתת עצי אקליפטוסים בכל הארץ. וגם קבלת תרומות ממפעלים ‘בעייתיים’; מפעלים שיוצרים נזקים סביבתיים ורוצים – בזכות תרומות אלה – לעשות מה שמכונה כיום ‘גרינווש’: שטיפה ירוקה, טיוח ירוק, ניקוי יבש תדמיתי. שטיפה שהיא יותר שטיפת מוח, מדאגה של ממש לירוק של הסביבה”. 

וכשבן-דוד מגיע בדבריו לפרק ‘המפעלים הבעייתיים’, הוא מיד מתעכב על הקשר המשפחתי הבעייתי כשלעצמו שבין מפקח למפוקח.

עד כמה אח יכול להיות מקצוען ונטול פניות?" אורי בן-דוד
עד כמה אחה יכול להיות מקצוען ונטול פניות?” אורי בן-דוד

“המציאות הזו, שמנכ”ל רט”ג הוא אח של מנהל בכיר ביותר בכי”ל, היא בלתי נתפסת”, אומר בן-דוד כשהוא מרים את קולו, תוך שהוא מדגיש כל מילה. “כמה שהוא לא ישתדל להיות מקצוען ונטול פניות, בסופו של דבר אחים נפגשים בסעודות משפחתיות; נפגשים באירועים פרטיים-משפחתיים-אינטימיים. אתה רוצה להגיד לי שהדבר הזה לא משפיע – ולו במשהו – על ההחלטות שלו ובעיקר על הנחישות שלו לפקח על הציות לכללי שמירת הסביבה, של אותו ארגון שאחיו בכיר בו?”

חשוב להדגיש: הקשר הבעייתי שבין רט”ג לכי”ל הוא רב שנים, עוד קודם שמונה גולדשטיין להיות מנכ”ל רט”ג. בעבר פורסם – ללא כל הכחשה מצד רט”ג – שכי”ל משלמים משכורות של פקחי רט”ג ואף את רכבי השטח שלהם. מציאות בעייתית שהופכת להיות בעייתית על סטרואידים, כשמודבר בקשר דם שבין אחים. 

גילי סופר (52) תושב ערד הוא פעיל סביבתי שנושא הקשר שבין כי”ל לרט”ג בוער בדמו. סופר מביא דוגמה נוספת לבעייתיות שקשר זה יוצר. “בתקופת כהונתו של שאול גולדשטיין החלה כי”ל לתרום סכום שנתי של כמה מאות אלפי שקלים לטובת תחנות האכלה לנשרים. מה הקשר של כי”ל לנשרים? אין קשר, אבל זוהי בדיוק הבעיה. הם נותנים תרומה, שהיא פרומיל מהיקף הרווחים של כי”ל, ובזכות זה מקבלים מרט”ג יחס סלחני. התרומות האלה מקהות את השיניים החדות שהיו אמורות להיות לרגולטור. במילה אחת – מסחרה. עושים מסחרה על הגב של שמירת הטבע; עושים מסחרה על הגב של עם ישראל. אגב, אני יכול לומר לך שבדיוק בגלל זה היו ברט”ג כאלה שהתנגדו לקבל את הכסף הזה. אבל בסופו של דבר כנראה שבעל הדעה הוא בעל מי שמצדד בקבלת המאה…”

התרומה לטובת הנשרים היא לא דבר שמנוגד לכללים ולתקנות. הבעייתיות היא, כאמור, ביחס הסלחני – שעלול להיוולד בגלל תרומה זו – אצל הרגולטור רט”ג לגוף נותן התרומה, לכי”ל; גוף שכל כך זקוק לביקורת, בכל הקשור לשמירת הטבע. 

לקשר בין שני הגופים הללו יש גם השלכות של אי אכיפת הוראות סעיפי זיכיון. כלומר, אי אכיפת סעיפים חוזיים של ממש.  

“לכי”ל ניתן רישיון לחצוב פוספטים”, ממשיך סופר. “מה זה אומר? הם חודרים לשכבות עמוקות בסלע באזור נחל חימר בנגב ובאזורים אחרים; זאת באמצעות דינמיט שיוצר פיצוצים בסלע. את תוצרת הכרייה הם הופכים להון כלכלי שמעשיר במיליונים רבים את כי”ל. הנקודה היא שבהסכם הכרייה שנחתם איתם, ישנם סעיפים שמגדירים מתי בדיוק מותר להם לבצע את אותם פיצוצים ומתי אסור להם. מחודש דצמבר ועד חודש מאי אסור להם לבצע פיצוצים, כי זה פוגע בנשרים שנמצאים באותה עת באזור. אה-מה-מה, לא כל מה שכתוב מבוצע. ישנה הקלטת ישיבת זום של המועצה האזורית תמר, שפורסמה גם בערוץ הראשון, שבה ערן היימס, פקח רט”ג, אומר בצורה הכי מפורשת שההנחיות המפורשות האלה מעולם לא נאכפו”. 

במילים אחרות: מישהו עיגל פינות. מישהו עשה הנחה למישהו אחר. האם זה היה קורה גם אם מנכ”ל רט”ג לא היה אחיו של מנהל בכיר בכי”ל? ייתכן, אבל אין ספק שמציאות זו היא בלתי הגיונית בעליל.   

המדהים הוא שהקשר שבין הרגולטור למבוקר לא נעלם מעיניו של מבקר המדינה. לא רק זאת, מבקר המדינה מקדיש שורות להיעדר גילוי נאות מצידו של שאול גולדשטיין במהלך מינויו לתפקידו הנוכחי. 

בדו”ח שלו לשנת 2014 כותב המבקר: “בשנת 2009 מונה (נעם גולדשטיין) אחיו של מנכ”ל הרשות (רשות הטבע והגנים) לתפקיד סמנכ”ל תשתיות בחברת מפעלי ים-המלח הנשלטת על ידי חברת כימיקלים לישראל בע”מ (כי”ל). מתוקף תפקידיה, לרט”ג ישנם קשרי עבודה משמעותיים עם מפעלי ים-המלח, לרבות קשרי עבודה ישירים עם האח, בכמה נושאים: כריית חומרי גלם מים-המלח לסוללות של הבריכות שמפעלי ים-המלח בונים ושיקום שטחי הכרייה, תכנית שיקום ים-המלח שרט”ג מעורבת בה, תכנון תחנות השאיבה בים-המלח, ניהול ופיתוח שמורות טבע במרחב ים-המלח ותכנית תעלת ‘מובל השלום’ בין ים סוף לים-המלח”. 

אלא שכשנתיים מאוחר יותר, בשנת 2011, מונה כזכור שאול גולדשטיין לתפקיד מנכ”ל רט”ג. משרד מבקר המדינה מצא כי “בשאלון שמילא מנכ”ל הרשות, שנתמך בתצהיר, הוא נשאל על קיומם של עיסוקים בתחום פעילותה של רט”ג. בשאלון צוין כי הוא מתבקש להשיב על השאלות הן ביחס אליו הן ביחס למי שקשור אליו כמו בן משפחה או גוף שיש לו נגיעה אליו. בשאלון הוגדר כי ‘בן משפחה’ כולל בין היתר אח. בשאלון נשאל מנכ”ל הרשות (שאול גולדשטיין)  ‘האם אתה או מי שקשור אליך עוסק בתחום עיסוקיו של הגוף/התאגיד אליו אתה מועמד?’; ‘האם קיימים קשרים בינך או בין מי שקשור אליך, לבין הגוף/התאגיד אליו אתה מועמד (יחסי ספק לקוח, מתן שירותים או קבלתם,  קיום פיקוח או בקרה)?’; ו’האם קיים קשר אחר אשר עלול לגרום לחשש לניגוד עניינים בין הגוף/התאגיד אליו אתה מועמד ותחומי פעילותו, לבינך או לבין מי שקשור אליך?’ לכל השאלות האלה השיב מנכ”ל הרשות בשלילה”, מדגיש מבקר המדינה.

אני מודה, הדימוי הבא הוא יותר מדי שחוק, אבל כשמדובר בנושא שקשור לטבע, כנראה שאין ברירה אלא להשתמש בו פעם נוספת: הן מבקר המדינה והן פעילי הסביבה, המצביעים ומתריעים על הקשר הבעייתי שבין המבקר גולדשטיין לאח המבוקר גולדשטיין, נדמים לכלבים הנובחים על שיירה שנוסעת לה בנחת, במשעול המחבר שבין רשות שמורות הטבע והגנים ובין מפעלי ים-המלח. 

"כשהרגולטור מקבל תרומות הוא נהיה סלחני". גילי סופר
“כשהרגולטור מקבל תרומות הוא נהיה סלחני”. גילי סופר

תגובת רט”ג – 

יניב כהן, אחראי קשרי עיתונות ברט”ג, בתגובה: “רשות הטבע והגנים אמונה מתוקף תפקידה הממלכתי על שמירת ערכי הטבע, מורשת ונוף בשמורות הטבע והגנים הלאומיים ועל ערכי הטבע מחוצה להם. עיסוקה ופעילותה בכל מקום, בכל זמן ומול כל גורם מונחים על פי תפקידים ומטרות אלו ללא שום אינטרסים זרים אחרים.

“במקרים הרלוונטיים הרשות מבצעת אכיפה נחושה ולוקחת חלק פעיל ומרכזי בתביעות אזרחית ופליליות במקרים של חריגה מהיתר ופגיעה בערכי טבע מוגנים כנגד גופים המפוקחים על ידה. גם אם הם נמנים כתורמים לקרן לשמירת טבע. טענות בדבר ניגוד אינטרסים משוללות כל יסוד.

“הקרן לשמירת טבע מקדמת בברכה כל מי שרוצה לתרום מזמנו ויכולותיו למען שמירת הטבע והמורשת בישראל. פעילות הקרן מתבצעת בשקיפות וכל תרומה נבחנת ברמה המקצועית, משפטית ועניינית כפי שגם מקובל בארגונים מקבילים בעולם.

“לעניין הפיצוצים וכריית הפוספטים, הרשות אינה אחראית לפיקוח על תנאי רישיון עסק ואין זה תפקידה גם לפקח באופן שוטף על הפיצוצים. הרשות בוחנת כל הפרעה פוטנציאלית לאוכלוסיית הנשרים ומטפלת בנושא באמצעים המקובלים והעומדים לרשותה.

“לגבי דוח מבקר המדינה בעניין הליך המינוי, הנושא כבר התברר מול המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ומסקנות הבירור היו שהדבר נעשה בתום לב וכי יש לערוך הסכם ניגוד עניינים כפי שנעשה בפועל. יודגש בנוסף כי בעשר שנות כהונתו המנכ”ל לא היה מעורב בהחלטות בנושאי כי”ל. כך גם לגבי הנושאים לעיל שהוזכרו בפנייתכם”.

הערה אחרונה שלנו, בהתייחס לשני המשפטים האחרונים שבתגובת רט”ג: כתבה זו פתחה בתשובה המיתממת של הילד הראשון שנולד בעולם. נראה שגם המשפטים האחרונים של רט”ג נכנסים לאותה קופסה ממש – קטגוריית ההיתממות. גם אם נאמץ את הטענה, שמנכ”ל רט”ג לא מקבל החלטות הקשורות לפיקוח על מפעלים בהם אחיו משמש כמנהל בכיר, עצם העובדה שמי שאחראי על הפיקוח מטעם רט”ג הוא אחד מעובדיו של המנכ”ל, היא בעיה בפני עצמה. שכן, מה הסיכוי שכפיף של מנכ”ל יהיה תקיף עם מפעל אותו מנהל אחיו של הבוס שלו? סיכוי נמוך מאוד. מי שיש לו מעט ניסיון חיים יודע היטב, שכל טענה אחרת היא היתממות מוחלטת. 

תגובות

להשאיר תגובה