מתפללי ראש יהוד הגיעו בלבן, עם סידורים, במה גדולה ודגלי ישראל ששמשו חוצץ בין המתחמים.
מפגיני השמאל הגיעו עם שלטים, דגלי גאווה והמון זעם. התוצאה ערב שבו עוד טאבו נשבר והיום הקדוש ייזכר
כיום שבו הפילוג ומלחמת האחים קרובה מתמיד. אך למרות זאת נקודת אור הבליחה באופק כאשר ביקרנו
בקהילה של 'בית פרת' מדרשה ישראלית שמנסה להכיל את הניגודים שבחברה הישראלית ומציעה פתרון מעניין
לשאלת מקומן של הנשים במרחב הדתי.
נדמה שבשנה האחרונה המחיצות של כבוד הדדי וראיית האחר הוסרו לחלוטין וכל שבוע נפער פה עוד סדק בעמודים השבריריים שמחזיקים את החברה הישראלית והנה 'הימים הנוראים' מקבלים השנה משנה תוקף כשרק בשבוע האחרון היינו עדים לקמפיין הכפשה בניו יורק נגד הממשלה, כינויים לא פחות חמורים של רוה"מ וכמובן קמפיין המימון להצלת 'הצדיק' שהורשע ברצח משפחת דוואבשה, הפגנה משולחת רסן נגד הרצאה של הרב המתסיס לווינשטיין במשרדי 'ראש יהודי' וכשכבר גדשה הסאה והתפנינו לבקש סליחה ביום הקדוש בשנה הגיעה ההתנגשות בערב כיפור בין מתפללי ארגון 'ראש יהודי' לחלוצי החילוניות של תל אביב אלו ואלו לא יפספסו אפשרות לעשות 'נא בעין' והכל בשם ערכים נעלים: בשם החופש וחופש הפולחן החופש להתקוטט. השנה לאור האווירה ותחושת הדחיפות של פרנסי המעוז החילוני האחרון החליטה העירייה לא להרשות הצבה של מחיצות הפרדה בין המתפללים של 'ראש יהודי' אלו בתורם בקשו סעד מבית המשפט שנתן פסק דין בן 17 עמודים בו הוא מזכיר את החלטת העירייה מ 2018 שאינה מאפשרת הצבת מחיצות להפרדה מגדרית בשטח ציבורי, אזכור העובדה שיש יותר מ 500 בתי כנסת בעיר והציטוט של השופטת 'שלא זכור לי שכיכר דיזינגוף מוזכרת כמקומות הקדושים ליהדות".
המפגינים שהגיעו שעה טרם תחילת הצום חשכו עיניהם כאשר הם ראו את 'הישראבלופ' של המתפללים. אלו הציבו במה ענקית בלב הכיכר משל היה מדובר במזבח וכדי להוסיף על זה הציבו בין הבמה לכיכר המזרקה הפנימית שרשרת דגלים ענקית שישמשו כמעין וילון שחוצץ בין מתחמי התפילה. המפגינים שהגיעו גם ככה טעונים לא היו צריכים הרבה כדי להתקומם ולזעוק את זעקת הדמוקרטיה (ועוד דברים שהשתיקה יפה להם). חלק מהם קשרו עצמם באזיקונים לבמה. בחור שהחל להתפרע נעצר לכמה שעות. הסיטואציה הייתה קשה והמתפללים לבושים בלבן שהחלו לזרום לכיכר נראו נבוכים, אובדי עצות, המומים ומושפלים. ישראל זעירא יו"ר הארגון שעלה לכותרות ניסה לשדל את השוטרים לפנות את המפגינים אך הדבר לא הסתייע. מדובר בכל זאת בשטח ציבורי. מנגד גם הקריאות של המוחים להסיר את שרשרת הדגלים לא נענתה. השוטרים לא חשבו שמדובר במחיצה, "הרי אפשר לעבור בין הדגלים" אמר הקצין המקומי. הרוחות החלו להתלהט וקריאות גנאי וצעקות "בושה, בושה" 'אין מחילה' הופנו כלפי המתפללים. בקצה הכיכר החלו באופן ספונטני אנשים לערום ולאסוף את הכיסאות. כשאני שואל מי אמר להם לאסוף אותם, "ראיתי שפשוט אוספים אותם אז עזרתי להם" ענה באופן ציני אחד מהם.
במקום החלו להתפתח וויכוחים עם אותם טענות שלעסנו כל כך הרבה בחודשים האחרונים שאין טעם להזכיר. בשלב מסוים הפמלייה של זעירא עזבה את המקום לכל מצהלות הקהל כאשר חלק מהנשים מקרב המתפללים פרצו בבכי. זה אולי מראה שאני לא אשכח לעולם. אני נזכר בפסוק ממשלי : "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא".
פתאום מתוך הקהל המתפלל יוצא לו נבוך מעט שמעון ריקלין והקהל סונט בו ומגרש אותו. ברחוב אני פוגש גם את הפובליציסט הימני החרדי, ידידיה מאיר שחושב שפעם עבדתי איתו בידיעות. הוא אומר לי שכל שנה הוא מגיע לכיפור בתל אביב. הוא נראה נינוח מה אך 'תוכו רצוף עצב ותהייה'. הפעם יהה לך בטוח על מה לכתוב, אני אומר לו, "לא מעניין אותי הכתיבה. רק רציתי להתפלל". הוא אומר לי.
גם בכיכר הבימה קיים ארגון לעולים חדשים אנגלוסקסים בשם 'TRIBE' תפילה עם מחיצה וגם לשם הגיעו המוחים ו'פוצצו' את התפילה, "עליתי לפני שנה מטורונטו" סיפר לי בחור צעיר שלקח חלק בתפילה במקום, "נכון שהיו כמה מחיצות אבל אף אחד לא באמת התייחס אליהם" אמר לי כשהוא עדיין המום.
אם הייתה נחמה בערב הזה אותו עשיתי באופניים (לא חשמליות) מקרית אונו לת"א זו הייתה בשבילי החוויה של מפגש כיפור של קהילת 'בית פרת' שהתכנסה בבית הספר 'בר אילן' בשדרות רוטשילד. זוהי 'מדרשה ישראלית' של 'ישראלים חדשים ומתחדשים' אשר מגיעים לתוכניות לימוד לפני ואחרי צבא מעין זרם של יהדות מתחדשת מברוך שפינוזה ועד לרב קוק. בתפילת 'כל נדרי' הפכו את אולם הכדורסל 'למקדש מעט' תחת הכותרת: 'כל ישראל יש להם חלק' פסוק מוכר ממסכת סנהדרין. ושם באותו אולם כדורסל שכוסה בלבן אולי מצאו את הפתרון לדבר הזה שמסבך אותנו כל כך. בתוך האולם התפללו בנועם נשים וגברים, חילונים ודתיים, כיפות בשלל גוונים וצבעים. בכניסה לאולם התפילה נתלה שלט בו נכתב: "הקהילה שלנו מנהלת שיח שנים רבות על הפער הזה שבין מקומם של נשים במרחב התפילה לבין תחושת השותפות של נשים בימינו בשדות החיים השונים. רבים ורבות מאתנו מבקשים מרחבי תפילה שיויוניים זאת לצד רבים ורבות מאתנו שחוששים משינויים גדולים ומיצירת חיץ גדול מדי בין התפילה שלנו לתפילתם של הדורות שקדמו לנו". בתפילת של 'בית פרת' נדמה שמצליחים לרבע את המעגל: בתורה ובהפטרה קוראים נשים וגברים (לפי פסיקה של הרב דניאל שפרבר). הסידור אורטודוכסי, את התפילה מוביל חזן ורק בחלק מאולם התפילה הציבו מחיצה שמיועדת לאלו שחפצים בכך. הקיצוניים מכל צד שמעדיפים את הכל או לא כלום בוודאי יתערמו על הסידור הזה אך ביהדות יש היתר מפורש לשקר למען 'שלום בית' אך האם גם אנחנו מוכנים קצת לעקם את העקרונות המקודשים שלנו למען 'שלום בית' ?
בחוברת משלימה שיצרו חברי הקהילה לכיפור נכתב בדברי ההקדמה: "בגיל 24 הוחרם הפילוסוף הנודע ברוך שפינוזה על ידי פרנסי הקהילה היהודית באמסטרדם והוא סבל מרדיפה ונידוי בשל 'השקפותיו ומעשיו הרעים'. 300 שנה לאחר מכן באירוע חנוכת האוני' העברית הכה על חטא פרופ' יוסף קלוזנר וקרא לשפינוזה 'לשוב לחיק היהדות'. לאחר התפילה התכנסו כולם (כמאתיים אנשים) ברחבה הפתוחה והקשיבו להרצאה של ד"ר מיכה גודמן שהגיע בג'ינס טי שירט ללא כיפה (הסיר את הכובע במהלך ההרצאה) וסיפר איך ברגע האחרון שינה את נושא ההרצאה שלו מהיבטים שונים של המוות ל'היכן נעלם ארון הברית'. גודמן סיפר שהוא עשה זאת בפעם הראשונה לאחר ששמע על הקמפיין לגיוס כספים עבור הרוצח של משפחת דוואבשה, "הבנתי שהתמיכה בו היא שלו שאף שהם אנשי תורה אלא בגלל שהם אנשי תורה. אז הבנתי את הפסוק הידוע מהגמרא 'מי שלמד תורה לשמה נעשית לו סם חיים ומי שלא נעשית לו סם מוות'. מכאן גולל גודמן את כל סיפור השתלשלות ארון הברית עד שנעלם. גודמן מזכיר לכל אורך ההרצאה כי ארון הברית נעלם משום שהוא נעשה הדבר העיקרי. הכהנים והממסד הדתי חשבו שיש להם חסינות בגלל ארון הברית אך הם לא הבינו 'שדרך ארץ קדמה לתורה'. דוגמן מצטט את הנביא ירמיהו שמזכיר להם שהם היו שבויים בקונספציה בדיוק כמו שאנחנו היינו שבויים בקונספציה ערב מלחמת יום הכיפורים לפני יובל שנים. עכשיו כמדי יום ההקצנה גוברת וראש הממשלה עסוק בשלום עם סעודיה כשהוא לא מבין 'שהשלום מתחיל בנו'. האם אנחנו שוב לכודים בקונספציה שמאורעות שנת 70 לספירה לא יחזרו ?
גודמן מסכם "אני אהיה הפעם נחרץ ואומר: זהו תהליך אבולוציוני ופרוגרסיבי. כי בבית ראשון היה בית מקדש וארון קודש ובבית שני נעלם ארון הקודש והתהליך הושלם כאשר בבית שלישי אין את שניהם יחד".
