צופית רוזן 'בלומרית' במקצועה הפכה את האהבה שלה לפרחים לשליחות: היא למדה, כתבה וחיברה ספרים בנושא. בכלא הנשים 'נווה תרצה' היא הכינה עם אסירה שחלמה להתחתן חופה מפרחים. בהוספיס של תל השומר היא ערכה טקס אשכבה מרגש באמצעות שזירה של פרחים. את הלומי הקרב היא לימדה להכין זרים לבנות הזוג שלהן ומחקר שהיא לקחה בו חלק יחד עם פרופ' הווארד עמיטל וצוטט באתרים מדעיים בכל העולם הוכיח מעבר לכל ספק את מה שאנחנו כבר יודעים באופן אינטואיטיבי : הפרחים גורמים לנו להרגיש טוב
כולנו אוהבים פרחים אבל יש כאלו שלקחו אז זה כמה צעדים קדימה והפכו את מתנת הטבע הזו למקצוע שרותם את כוחם המרפא של הפרחים לטובת האנשים שזקוקים להם יותר מכל.
ביום שני אחר הצהרים עוצר באופן קבוע מול מחלקת שקום גריאטרי בתל השומר – רכב פרטי בצבע לבן ומתוכו יוצאת אישה עם סינר, ניגשת לתא המטען משם היא מוציאה מאות פרחים בצבעים משגעים. ובכן היא לא עובדת במשתלה והיא לא בדרך לאולם חתונות. תכירו את צופית רוזן 'בלומרית' במקצועה שפעמיים בשבוע היא פוקדת את בית החולים תל השומר ועורכת סדנאות עיצוב ושזירת פרחים למאושפזים.
במחלקת השקום ממתינות לה כמה בנות שירות לאומי, מארגנים את השולחנות, מניחים את הפרחים ואט אט כמו במטה קסם החלל האפרורי מקבל צבע וחיים. קשישים עם מקלות, על כיסאות גלגלים, מלווים בבני משפחותיהם נאספים סביב השולחנות ונראה שהצבע תרתי משמע חוזר ללחייהם. חנה בת ה 85 נזכרת בילדותה בעיראק "גם שם היו לנו כל כך הרבה פרחים יפים". בחור אחר על כיסא גלגלים ועם ידיים רועדות מסביר לי "אני מכין שתי זרים כדי שאף אחת מהנכדות לא תקנא". ברקע מתנגנים שירים של יהורם גאון ורק אדם אחד שנשאר בחוץ מביט שעות בנקודה דמיונית באוויר מסרב להענות לחיזוריה של רוזן "הוא תמיד מתרצה כי אחרת הפרחים יעלבו".
את קסם הפרחים גילתה רוזן כשעבדה בגיל 14 בחנות פרחים "נשבתי ביופי האין סופי ובקסם שמתרחש במפגש שבין האדם לפרח". היא מסבירה את סוד המשיכה שלה. אחרי השחרור היא למדה בוטניקה סמינר הקיבוצים, ביד בן צבי למדה ביולוגיה ושזירת פרחים למדה במשך שבע שנים (גזירה, שימור, עיצוב, קיפול, איזון בשיטות קלאסיות ומודרניות). היא הקימה את בית הספר לשזירה של ZER4U וגם כתבה כמה ספרים על הסגולות של פרחים ותמציות שניתן להפיק מהן "הסגולות של הפרח טמונים בריחו, בצבעו, באור והאנרגיה שהוא מפיץ" מסבירה רוזן "כך למשל חרציות מומלצות להשקת רוגע ושלווה, הורדים יעזרו לך בהשגת איזונים ואילו פרח הצבעוני מומלץ לעזרה בהתאקלמות במצבים חדשים".
במהלך השנים לקחה רוזן חלק בשורה של יוזמות בהם חלקה מהידע והניסיון שלה עבור אנשים במצבי משבר: פרויקט מסקרן ונוגע ללב התקיים בכלא הנשים 'נווה תרצה' שם היא ליוותה את האסירות במשך שבע שנים "אחת האסירות שהתגלגלה בין הרחובות לכותלי הכלא חלמה על 'בית חם'. יצרנו יחד אגרטלים עם צמר ופרחים. אסירה אחרת קיוותה אי פעם להיות כלה תחת החופה. הרכבנו בלב בית הכלא חופה שהבאנו מבחוץ ועיטרנו אותה בפרחים ונתנו לה את החוויה של להרגיש כלה תחת החופה. אסירה אחרת רצתה להיות בחג בבית אז עיצבתי עבורה 'שולחן חג'. כאשר אבא של אחת האסירות נפתר והיא לא יכלה לצאת להלוויה עיצבנו יחדיו זר אבל ונתני לה לכתוב מכתב סליחה. בסוף הפרויקט הם יצרו תערוכה מרגשת מעין כמותה בשם 'קולות של הלב' בו האסירות הציגו את התוצרים : "אחת האסירות רצתה להכין לבתה בת השבע שולחן עם כל הצעצועים שהיא אוהבת – עשינו את זה ואפילו אישרו לילדה להגיע לתערוכה. כשהיא ראתה את השולחן היא לא יכלה לעצור את הדמעות". ֿ
כדי לתת תוקף מדעי להשערות האינטואיטיביות של רוזן ויתר המשתתפים, החליטה רוזן לערוך מחקר מתוקף מדעית עם פרופ' הווארד עמיטל, מנהל מחלקה פנימית ב' ומנהל המכון למחלות אוטואימוניות במרכז הרפואי תל השומר – שיבא : "הגעתי אליו באחד הימים" היא נזכרת, "הנחתי עציץ עם סידור פרחים מיוחד על השולחן שלו במחלקה ולאחר שעה של שכנועים הוא ניאות לקחת חלק במחקר".
המחקר הבלתי שגרתי יצא לדרך בשנת 2018 באישור ועדת הלסינקי והוא נערך בקרב 70 חולות פיברומיאלגיה. תסמונת כאבים ועייפות שלוקים בה כרבע מיליון נשים בכל שנה בישראל (וגם גברים אבל בשיעור נמוך בהרבה). המחקר בדק השפעת של סדנת שזירת פרחים בקרב החולות והתוצאות היום חד משמעיות "בכל המדדים שנבדקו כמו חרדה, דיכאון, עייפות וכאב" מציינת רוזן "ניכר שיפור משמעותי". מקרה שזכור לצופית במיוחד היה של חולת פיברומיאלגיה שהגיעה למחקר עם קביים ושימוש תכוף במשכחי כאבים "אחרי שלושה חודשים היא זרקה את הקביים ונפתרה מהכדורים שלה".
בשיחה קצרה עם פרופ' עמיטל הוא הסביר על הצלחת המחקר : "הסדנה הוכיחה עצמה בגלל כל הפלטפורמה שהיא מספקת: גירוי וויזואלי, גירוי חוש הריח והמישוש וחשוב לציין שיש פה עבודת צוות שיש לה גם תרומה נכבדת במסגרת קבועה. אפשר לומר שזו בהחלט תרפיה רב חושית. מדדנו את זה בצורה מדעית וראינו תוצאות יפות". פרופ' עמיטל פרסם את המחקר באנגלית "רציתי לעניין את הקהילה הרפואית הישראלית" המאמר בדבר הצלחת המחקר עשה לו כנפיים והגיע לאתרים רפואיים בינלאומיים וצוטט רבות "פנו אליי מהאתר הרפואי המוביל MEDSCAPE וראיינו אותי". פרופ' עמיטל מסביר שיש היום יותר מודעות לכל הנושא של 'איכות חיים תומכת רפואה': "ולמרות כל זאת שצופית פנתה אליי בהתחלה קצת הסתייגתי מהעניין כי הספרות רפואית שתומכת בשזירת פרחים כטיפול רפואי אינו מאוד מבוסס אך החלטנו בכל זאת לצאת למחקר בנושא ובעקבות התוצאות החלטנו לאפשר חוג קבוע בעניין לחולים ראומטיים".
מחקר נוסף שעדיין לא פורסם נערך השנה בבית האבות הבולגרי בראשון לציון בידי האחות הראשית גב' אתי זיגלבוים ומנהלת השירות הסוציאלי גב' עינת בובר. המחקר בדק את השינוי במצבם של דיירים שסובלים מכאבים ודיכאון והתוצאות לא איחרו להגיע "נוצר שיפור בכל המדדים" שנבדקו מציינת רוזן. היבטים נוספים שציינו עורכי המחקר היה "שהפרחים היוו דרך תקשורת אלטרנטיבית עבור חלקם" והגברה של תחושת המסוגלות "אם אני מסוגלת ליצור דבר כזה כנראה שאני עוד שווה משהו" ציטטו במחקר את אחת הנבדקות.
במשך כמה שנים התנדבה רוזן במחלקה הפסיכיאטרית בשיבא עד שהנהלת המקום הכירה בערך של הסדנאות ואישרה לה תקן בתשלום כך שהיא מגיעה פעמיים בשבוע למחלקות הפסיכיטריות ומחלקת השיקום "אתה מבחין באופן סגנון העיצוב ומזה לומר על מצבו של האדם. כך למשל במחלקה הפסיכיאטרית למטופלים יהיה קשה להשלים את הבסיס של העציץ, במחלקת פוסט טראומה יווצרו בעציץ חללים".
כשעבדה עם הלומי קרב היא לימדה אותם ליצור זרים עובר נשותיהן "רבים לא יודעים אבל בנות הזוג של הלומי הקרב חווים סבל לא פשוט כי לא תמיד יש להם עם מי לדבר והמחווה הזו של הענקת הזר יש בכוחה למוסס את חומת השתיקה והכאב".
כשחלפתי עם רוזן ליד ההוספיס בתל השומר היא נזכרה במפגש בלתי שגרתי : "יום אחד משפחה מתקשרת אליי 'תגיעי מהר היום למחלקה אנחנו רוצים סדנת פרחים לאמא שלנו כי מחר אנחנו לא בטוחים שהיא כבר תהיה איתנו". הגעתי כמה דקות אחרי שהיא כבר לא הייתה איתנו ולהפתעתי הם בקשו בכל זאת לערוך את הסדנה כשהאם נמצאת במיטתה ללא רוח חיים. עשיתי להם סדנת פרידה ושחרור כך שכל אחד מבני המשפחה בוחר בפרח ויחד יצרנו זר שגם נלקח לימי השבעה". רוזן מספרת כי במהלך הסדנה המרגשת "הרגשתי שנשמתה והאנרגיה של האם שורה בחדר וגם בני המשפחה הרגישו כך".