המכונית האוטונומית, גפיים מלאכותיות וננו טכנולוגיה הם רק אחדים מהשינויים שמבשר מה שמכונה 'העידן הפוסט אנושי'. ספר חדש שיצא לאור מביא שורה של מאמרים בנושא "אנחנו נלך מעבר לביולוגיה, מעבר לחולי ואף למוות" מספרת ד"ר כרמל וויסמן שכתבה את המבוא. לעומתה העורך יוחאי עתריה חושב "שהספר חושף את החרדה האמיתית של האדם" מפני זוועות המין האנושי וכי הגיע הזמן להבין כי "האדם הוא הדבר המסוכן ביותר שהגיע לכדור הארץ"
הנושא המדובר בשנים האחרונות באקדמיה, בספרות ובחוגי המחשבה הוא מושג 'הפוסט אנושי' בעשורים האחרונים הפך המושג ה-"פוסט-אנושי" (posthuman) לפופולארי בקרב חוקרים בפילוסופיה של המדע והביו-אתיקה. ספר חדש שיוצא לאור בימים אלו בשם 'העידן הפוסט אנושי – בין פנטזיה לחיי נצח לבהלה קיומית מביא שורה של מאמרים מפי חוקרים מובילים שמנסה לעשות סדר בדברים ולהבהיר את המושג את הביקורת עליו ואת ההשלכות של העידן הזה שכבר הולך וקורם עור וגידים (ושבבים). למושג הפוסט-אנושי הגדרות ומשמעויות רבות וסותרות. עבור הוגים מסוימים, הפוסט-אנושי מתריע על עולם של בני אדם מהונדסים טכנולוגית שאיבדו כל קשר לחיים "טבעיים" או "אותנטיים". עבור אחרים, הפוסט-אנושי מצביע על שלב נוסף באבולוציה האנושית, בו נוכל לשלוט באקראיות שבטבע ולחיות חיי נצח. הוגים נוספים רואים בפוסט-אנושי מעבר מההומניזם, כמסגרת פילוסופית והיסטורית בה אנו רגילים לחשוב על האנושי והטבעי, לפוסט-הומניזם "למושג פוסט אנושי יש שני מובנים שונים" מספרת ד"ר כרמל וויסמן חוקרת תרבות דיגיטלית שכתבה מבוא מעניין לספר "מושגים שלפעמים משלימים ולפעמים סותרים. במשמעות הראשונה מדובר למעשה במהלך שמוריד את האדם ממרכז הבמה של סדרי העולם יש פה חיות ויש פה טבע. יש טכנולוגיה מתקדמת. אנחנו לא סוף האבולוציה ולא שיא הבריאה. משמעות שנייה היא לראות האדם שיצור שהוא לאוו דווקא ביולוגי כלומר ללכת אל מעבר למגבלות הביולוגיה. אולי אף מעבר למוות. מעבר לחולי. מעבר לתודעה".
האם האדם רוצה את זה בכלל ?
"מימה שאני רואה בתרבות ובתקשורת האדם קונה את החלום הזה. זה נמצא בכל מקום. מדע בדיוני שהפך להיות מיינסטרים ואני לא רואה חלומות אחרים. כשאתה שואל אנשים איך הייתה רוצה שייראו החיים בעוד חמישים שנה אז החלומות הישנים שלנו שיהיה שלום עולמי וכל מיני דברים כאלה כבר לא שומעים אותם. הם נשמעים נאיביים וזה נראה כמו משהו שניתן להגשים או לברוח מהמציאות הזאת. וזה כבר קורה הרי אנחנו כבר הארכנו את תוחלת החיים וחשפנו את המנגנון של הגנים אז היכן אתה שם את הגבול ?.
וכשה זה יקרה אז תקום מחתרת שתשאף לחזור לחיים טבעיים ?
"קשה לדעת מה יקרה מכיוון שהקריטריון שדרכו אנחנו מסתכלים על הדברים ישתנה. כרגע אנחנו חיים מתוך פחד מוות. אם תוציא את זה מהמשוואה אולי תהיה הרבה פחות משמעות לחיים. אולי אנשים יעסקו פחות בספורט אתגרי כי הם לא ימותו. יש הטוענים שמוות זה גבול האנושי. מה יקרה שיהיו כל כך הרבה אנשים ? אולי לא תהיה ילודה. מי תהיה אז רווקה זקנה ? אישה בת 300"
זה נדמה כמו עיסוק גובר בתוחלת החיים ופחות באיכות החיים עצמם ?
"שני הדברים משולבים היטב בעידן הפוסט אנושי. אין הארכת חיים ללא שדרוג החיים. אלו שני נושאים של האג'נדה הטרנס הומניסטית. הארכת חיים רדיקלית והרחבת כישורי החיים כולל חופש מורפולוגי כלומר להפוך לסייבורגים".
והעניין כבר קורה בפועל ? כי דינם של רוב הנבואות לא להתגשם
"זה קורה דווקא בתחומים מפתיעים. אנחנו חשבנו תחילה דרך התיאוריה הביקורתית שזה יקרה קודם עם העשירים כי להם יש יותר כסף אבל בפועל מה שקורה שזה קורה קודם כל לבעלי מוגבלויות. הטכנולוגיות הללו מנגישים דרך הרפואה. אתה בחו"ל בעלי מוגבלויות ששולטים ברחפנים דרך המחשבה או ידיים רובוטיות הם הסייבורגים הראשונים שמהלכים בנינו".
יוחאי עתריה הוא אחד העורכים של הספר החדש ויש לו לגמרי תפיסה מאוד לא אופטמית לגבי המין האנושי "הספר הזה בחזון הפוסט אנושי בו כולנו עם רובוטים אבל למעשה מה שמתגלה בספר הזה זוהי החרדה האמיתית מפני טבעו של האדם. האימה ממי שאנו ההבנה שלנו שכל דיאלוג שלנו עם רובוטים חושף למעשה את המפורקות שלנו את אותם פחדים ישנים. נראה כאילו אנחנו מדברים על מודלים חדשים ועל עתיד מבטיח אבל בעצם מדובר באותם חרדות שהמקור שלהם הוא במאה העשרים – מאה של השמדה ורצח עם וההבנה שכולנו ללא יוצא מן הכלל הופכים להיות רוצחים".
אתה תיארת זאת בהרצאה שלך בתור הכתם האנושי שאנחנו רוצים למחות אותו ?
"כל מי שיש לו טיפה תודעה היסטורית מבין שהאדם הוא האסון הגדול ביותר שהגיע לכדור הארץ. אנחנו עסוקים בעיקר בפורנוגרפיה, רצח וקניות ואני חושב שהנוכחות שלנו פה פשוט מיותרת גם לעצמנו וגם לסביבה שלנו".
זהו חזון מאוד קודר. יש חזונות אחרים של מי שעוסק בתחום הזה ?
"יש חזונות יותר אופטימיים אבל לדעתי אלו הם אנשים שמעדיפים להדחיק את המציאות".
