יעל לויטל, מטפלת הוליסטית ומוזיקאית התגעגעה למשחקים של פעם ויזמה הפנינג שלם של משחקים בגן מאיר אליו הגיעו אנשים ששיחקו בקלאס, גומי ומחניים.
פעם לפני שעברנו לגור באחד המסכים (טבלט/מחשב/סמארטפון/ טלויזיה), כשהיה משעמם. אז יצאנו החוצה לטייל, לטפס על עצים, לבנות מחנה ולשחק עם החברים: מחניים, גומי ומחבואים.
יעל לויטל (28), מטפלת הוליסטית, מוזיקאית ושיפוצניקית לעת מצוא יצרה אירוע בפייסבוק בו היא קוראת לכולם לבוא ולשחק איתה במשחקים של פעם בגן מאיר בת”א : “אני נורא אוהבת לשחק גם ביום יום וליצור סיטואציות משחקיות” היא אומרת לי כשאני פוגש אותה בגן באמצע משחק ”שמות’ (זורקים כדור וקוראים בשמו של מישהו שאמור לתפוס אותו) “ונדמה לי כשאנו מתבגרים אנחנו מתחילים לקחת את עצמנו ברצינות מידי ושוכחים שאנחנו גם ילדים לכן חשבתי שזה מגניב ליצור סיטואציה כזאת בפיסה הירוקה שיש לנו בעיר ועל הדרך להזיז את הגוף”.
למפגש הגיעו כמה עשרות אנשים עם חפיסת קלפי ‘טאקי’, חבל וגיר, איתו ציירו על המדרכה את המשחק ‘קלאס’. בניהם פגשתי את יוני וינטר (28), אנימטור שהחליט לעזוב לכמה רגעים את הציור כדי “להתפרע קצת בזריקת כדור האחד על השני”. וינטר שמע על האירוע מחברים והחליט “שזה רעיון נורא מדליק לשחק כפי שעשינו בבית ספר”. “הקסם של זה” מסביר לי וינטר בזמן שאנו צופים באחד המשחקים “זאת העובדה שכיום כמעט ואין לי זמן לשחק, לכן זה הופך את זה למיוחד” לאחר סיום דבריו אץ וינטר להשתולל עם חבריו ועל הדרך, כמו שמציינת בסוף לויטל, תפס: “הזדמנות נהדרת גם לפגוש אנשים אחרים”
