השחקן גיל דסיאנו ביטון מוכר מסדרות וסרטים ידועים בהם השתתף, אבל בשנים האחרונות הבין שהתשוקה, העוצמה וההשראה "המטורפת" שלו מגיעים דווקא מתחום הציור. וזה אפילו מכניס הרבה יותר כסף. בימים אלו הוא פותח קורס ייחודי בשם "לְשַׂחֵק בַּצִּיּוּר" המשלב ציור ומשחק ויעביר את התלמידים תהליך של התפתחות, חיבור אותנטי פנימה ופריצת גבולות
"זה זרם ממני, אני לא יכול לתאר באיזה קצב והרגשה מטורפת, הרגשתי מלא בהשראה ושאני מוציא דברים שהיו אצלי בפנים", כך מתאר גיל דסיאנו ביטון את מה שחש לפני מספר שנים כשהתחבר למקום האמנותי הזה בעצמו, שפשוט אוהב לצייר. ומשם הוא כבר נמצא עמוק בתוך לימודי תואר שני בציור, פתח סטודיו לציור וגם גיבש שיטת לימוד ייחודית המיועדת למי שרוצה להתנסות בהבעה ובפרט הבעה חזותית וכמו משלבת את העוצמות של משחק וציור.
דסיאנו ביטון (39), יליד ראשו לציון ונשוי ליפעת, שיחק בהפקות קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון רבות ומגוונות בארץ ובעולם. ראינו אותו בין השאר בסרט "הכוכבים של שלומי", במחזות זמר צלילי המוזיקה וטרזן וג'ייל ובסדרות כמו דני הוליווד, הפיג'מות והשיר שלנו.
בשלב מסוים כך נראה רווה קצת מעולם המשחק ואחרי שחזר מניו יורק החל ללמוד ציור במכון אבני. כיום הוא לומד לתואר שני בציור במדרשה לאמנות. הוא בעל סטודיו לציור בתל אביב העבודות שלו נמכרות ומוצגות בתערוכות בארץ ובעולם.
– היית כבר שחקן ותיק יחסית, אז מה פתאום ציור?
" למעשה התחלתי לצייר מאז שאני ילד, עוד לפני שהתחלתי לשחק . ציירתי כל הזמן, אהבתי לצייר כל מיני דברים, לא משהו קונקרטי, אהבתי גם להעתיק ולהעביר דברים לדף, אבל אף פעם לא התייחסתי לציור כאל כמקצוע או משהו שאפשר להתפרנס ממנו הציור היה בעיקר תחביב. ידעתי שיש לי יד טובה וכשרון אבל אף פעם לא התייחסתי לזה ברצינות".
אחרי השירות הצבאי בחטיבת גולני חשב ללמוד מה שקשור לגרפיקה ציור ואמנות או משחק, ב-2002 סיים לימודי משחק בבית הספר לאומניות הבמה בית צבי, לדבריו הוא מאמין שדבר לא קורה סתם, "היום, אחרי 15 שנים אני מבין שבזכות זה אני צייר הרבה יותר טוב, שסגרתי מעגל, לימודי המשחק מפתחים כישורים אמנותיים למרות שההבדל בין משחק לציור הוא די גדול יש משהו שמתעצב וגורם לאיזשהוא בטחון שבא לידי ביטוי בביטחון הציורי שלי. אני מצייר בעיקר ממקום ביוגרפי ומאמין שהדרך שעברתי נכונה וטובה לי, שכל מה שעשיתי זה היה לטובת הציור".
לפני כשש שנים שהה בניו יורק לתקופה, ביקר שם בהרבה תערוכות וספג אמנות כפי שלא ספג קודם לכן, לדבריו. כשחזר לישראל קנה בדים, צבעי שמן למרות שמעולם לא צייר בהם והכשרון פשוט פרץ החוצה, "ציירתי ממקום אינטואטיבי לגמרי וזה היה מעין ACTION PAINTING עמוק, לא ציור של חוג במתנ"ס. זה היה טוב, כל מי שראה אמר לי שיש בזה משהו ואני צריך לפתח . היה לי קצת קשה לחשוב על לימודים בתחום כי אני אוטודידקט ולומד מהר, לא זקוק להרבה מעבר לקצת הכוונה אבל בחרתי לבסוף ללמוד במכון אבני וזה חשף אותי לעולם מטורף, חקרתי גם על תולדות האמנות מושגים שלא ידעתי והיום אני שולט בהם".
וכיום, איפה אתה מרגיש שהלב שלך יותר נמצא, במשחק א בציור?
"בציור, בלי למצמץ. אני לא יכול לעשות פה קצת ושם קצת ואם אני עושה משהו זה עד הסוף. ציור מרגש אותי יותר ממשחק, בציוק אני הכל – הבמאי, מפיק ושחקן ובמשחק אני בסך הכל צבע וכלי להעביר משהו שמישהו אחר כתב או יצר וזה פחות מדליק אותי היום אבל אם אקבעל הצעה להשתתף בסרט או סדרת טלויזיה ודאי שאעשה, אבל אם תשאלי אותי מה אני היום אז זה אמן וצייר".
סליחה על פרץ הפולניות, אבל אפשר להתפרנס מציור?
"הרבה יותר מלהתפרנס. את מה שהרווחתי ב-15 שנים במשחק אני עושה ב-5 שנים דרך הציור. אני מוכר עבודות שלי, מציג בתערוכות וגם בחו"ל, שתי עבודות שלי למשל ממוקמות באוסף גדול של מלון נורמן בתל אביב. נכון שזו לא פרנסה קבועה שמאפשרת ביטחון ויציבות אבל יש את הלב, התשוקה והרצון ועם כל אלה ובנוסף התמדה, בסוף גם טיפת מים תעשה חור בסלע, גם אם זה יקח שנים, זה קורה".
למרות ההעדפה לציור, הוא מרגיש ששני התחומים משתלבם יחדיו. "בגלל שאני עוסק בהם זמן רב אני חושב איך להביא לציור את המקום של המשחק אבל בצורה אותנטית. שפת גוף למשל זה דבר שמאוד מעניין אותי ככלי להעביר אינפורמציה, שפה וטקסט ככלי להעביר אינפורמציה ובציור אני מנסה לעבור את אותו תהליך שאני עובר במשחק, להוציא מעצמי משהו אותנטי ואמיתי ברמה הכי אמינה שאפשר, בלי לנסות להיתיפיף. וכשאני מצייר ממקום אוטוביוגרפי אני כל הזמן חוקר את עצמי, ההסטוריה שלי וככל שאני מתקרב לשם יותר המשחק וגם הציור שלי משתפרים".
בהתאמה, הקורס "לְשַׂחֵק בַּצִּיּוּר" שאותו ילמד דסיאנו ביטון מבקש לפתח הקשבה למקום אישי רגשי אותנטי ופיזי המיוחד לכל משתתף, כדי להרחיב את מנעד היכולות הציוריות. הקורס שואף להרחיב ולפתח ביטחון ציורי ואישי של כל משתתף כדי לא לפחד ולטעות אל מול הציור.
"אני רוצה לקחת את המקום האישי של כל אחד שיבוא לקורס ויתחבר לא למקום של לצייר באופן קלאסי כמו שמלמדים בבתי ספר וקורסים אלא לעמד מול מצע של ציור, להניח את הצבע ממקום אישי ואמיתי", הוא אומר, "שהאדם יתחבר לדמויות בחייו ולביוגרפיה שלו. זה מעין טיפול פסיכולוגי וכשאתה יכול להאיר את זה בכתם צבע, משהו משתחרר אצלך".
במהלך הקורס יתנסו התלמידים בעבודה עם רפראנסים שונים, ילמדו להתבונן ולבחון יחסים ורעיונות הקשורים בשפה טקסט ודמויות שלאחר תהליך בנייה יתגבשו לציור. במהלך הקורס יילמדו טכניקות עבודה חדשות , מצעי עבודה ואופני חשיבה והבעה שונים משני העולמות. הקורס מיועד לשתי קבוצות של מתחילים ומתקדמים כשכל קבוצה תכיל עד עשרה תלמידים.
לדבריו, התלמידים יתעסקו עם טקסטים שהם יכתבו מתוך הביוגרפיה הפרטית שלהם ותהינה לכך השלכות והצלבה עם רפרנסים מעולם הציור, תלמיד שירצה יוכל לשלב זאת עם ציורים קלאסיים אבל הציור יהיה נטו ממקום ביוגרפי אישי דרך טקסטים ודמויות שילוו כל אחד שילמד בקורס.
מה חשוב לך שאנשים יקבלו בקורס?
"חשב לי שיראו תוצאה אבל אחרי תהליך, לא להחליט בשיעור השלישי שהם הבינו. זה נראה כאילו לוקחים צבע ומשפריצים זה הכי קל בעולם אבל אם יש לך מחסום רגשי זה לא יקרההתהליך צריך לעבור קשת, מאה ושמונים מעלות כדי להבין כתלמיד איפה היית, היכן אתה עכשיו ואז מהמקום הזה לצאת לצייר שוב, אחרי שדחפת קצת את הגבולות של עצמך ושהתפתחת, לדחוף את הפחדים או הגבולות, להבין למה אנשים כותבים או מציירים כמו שהם עושים כי יש משהו שמגביל אותך ופתאום שאתה נוגע במקומות שלא נגעת בהם ומנסה ליצור- יוצאים דברים חדשים ואתה מצליח לדחוף את הגבולות ולהתפתח".
"לְשַׂחֵק בַּצִּיּוּר" מיועד לגילאי 18+ ויתקיים בתל אביב, בסטודיו של דסיאנו ביטון שבקרית המלאכה , חניה חופשית.
לפרטים נוספים והרשמה: [email protected]
קרדיט צילום הציורים: אלעד שריג.
