מול עשרות אלפי צופים בפארק הירקון, שרית חדד חגגה שלושה עשורים על הבמה במופע שהיה מסע נוסטלגי בין הלהיטים הגדולים, רגעים אישיים ואורחים מפתיעים מסבלימינאל והצל ושריף ועד הבת נויה, שסיפקה את אחד הרגעים המרגשים של הערב
יש אמנים שמגיעים לבמה כדי לציין יום הולדת לקריירה. ויש את שרית חדד, שמגיעה כדי להזכיר לכולם למה הקריירה הזאת נמשכת כבר 30 שנה. מול עשרות אלפי אנשים בפארק הירקון, חדד לא הסתפקה במופע חגיגי – היא הרימה ערב שהיה במידה רבה מסיבת ענק לקריירה שלה, אבל גם הצהרה ברורה שהיא עדיין כאן, עדיין רעבה, ועדיין יודעת לגרום לקהל שלם לשיר איתה מילה במילה.
כבר מהרגעים הראשונים היה ברור שהמופע לא הולך להיות עוד הופעת להיטים רגילה. חדד בנתה את הערב כמו מסע בזמן: מהשירים שהפכו אותה לכוכבת הצעירה של שנות ה-90 וה-2000, דרך הלהיטים המזרחיים והבלדות, ועד החומרים שהפכו אותה לאחת הזמרות המזוהות ביותר עם המוזיקה הישראלית.
הפתיחה עם כעל הבמה עשרות רקדנים שמדליקים את הבמה, ובבמה העליונה, חדד עצמה שרה את ״מירוץ החיים" הכניסה את הקהל מיד לאווירה, ומשם הגיעו, "הייתי בגן עדן" האלמותי ו"קרוסלה". אלה בדיוק הרגעים שבהם מבינים עד כמה עמוק הקטלוג של חדד: מספיק צליל אחד כדי שאלפי אנשים יידעו מה מגיע אחריו.
ואז הגיע אחד המהלכים המוצלחים של הערב במקום להעמיס שיר אחרי שיר, חדד שילבה מחרוזות שאפשרו לה לעבור בין תקופות וסגנונות בקצב גבוה. המחרוזת הלטינית, שכללה בין היתר את "קח את הכל", "לעשות מה שבא לי", "אני לא מדונה" ו"יאללה לך הביתה", החזירה לבמה את חדד של תקופת הלהיטים הגדולים, זו שלא הייתה צריכה יותר מכמה שניות כדי להפוך אולם שלם למסיבת ריקודים.
אבל אם יש דבר שהמופע הזה הוכיח, הוא שהנוסטלגיה אצל שרית חדד לא רק געגוע. היא עדיין עובדת.
"הסוד" קיבל ביצוע חגיגי במיוחד עם סבלימינאל והצל, שהצטרפו לחדד לבמה. החיבור בין הפופ המזרחי שלה להיפ-הופ הישראלי שלהם נשמע טבעי כמעט כמו בפעם הראשונה, והקהל הגיב בהתאם.
אחר כך הגיעו גם הרגעים שבהם הפארק השתנה ממסיבת ענק למופע של זמרת שיודעת להחזיק גם שקט. ברגע אלמותי, עלתה חדד לבמה כשהיא עטויה בלבן ומעליה דגל ישראל בגאון, וביצעה את "כשהלב בוכה" והקהל כולו איתה, אז הגיעה מחרוזת השירים השקטים, ובהם "הכאב הזה", "ככה בלי שלום" ו"תצא לי מהראש", והם הורידו לרגע את הדופק. חדד הוכיחה שגם אחרי שלושה עשורים, הכוח שלה לא נמצא רק בקצב ובשואו – אלא גם ביכולת להגיש שיר פשוט, ישיר ורגשי.
ואז, כמעט באופן מתבקש, הגיע הצד המזרחי והעממי יותר של הרפרטואר. מחרוזת שכללה את "הסוד שלי", "בוא בוא", "חמותי", "הקשיבו חבריי", "הלילה לילה" ו"ישמח חתני" והפכו את הפארק לחפלה אחת גדולה של עשרות אלפים רוקדים מריעים ושמחים שבאו לחגוג עם חדד, המלכה הבלתי מעורערת של המוזיקה הישראלית.
אבל עם כל הכבוד ללהיטים, האורחים הם שהעניקו למופע כמה מהרגעים שהקהל כנראה ייקח איתו הביתה.שריף עלה לבמה לדואט ב"שלום חבר", והמפגש בין שניים מהקולות המזוהים עם המוזיקה המזרחית הישראלית הפך לרגע נוסטלגי במיוחד. במקום לנסות להמציא משהו חדש, חדד ושריף נתנו לשיר לעשות את העבודה – והקהל השלים את החסר.
ואז הגיע רגע מסוג אחר לגמרי: נויה, בתה של חדד, עלתה לבמה. בתחילה היא ביצעה נאמבר משלה לצד הרקדנים, ובהמשך הצטרפה לאמא לביצוע של "חלק ממני". כאן המופע קיבל לפתע ממד אישי. אחרי ערב שלם שבו חגגה חדד את שלושת העשורים שלה ככוכבת, היא עמדה על הבמה לצד הדור הבא. זה היה אחד הרגעים שבהם קשה שלא לחייך, ןאם תהיתם, לנויה, יש קול מקבים ומי יודע, אולי גם היא תבחר להיות זמרת ביום מן הימים.
עוד אירוח מצחיק במיוחד, היה של אילן פלד שהגיע להתארח וסיפק את אחד החיבורים הלא צפויים של הערב, בביצוע המשותף של "ונתתי לו". דווקא השילוב הזה, בין חדד לפלד, הוסיף למופע קלילות והומור ושבר מעט את רצף הלהיטים והבלדות.
בהמשך הגיעו "אהבה כמו שלנו", "סופשבוע בפריז" ו"DO YOU", "חיכיתי לו", מחרוזת שכללה את "רק שתדע את האמת", "ניצוץ החיים" ו"שלום חבר", ומשם – "משוגעת", "אלה", "חגיגה" ו"חופשיה".
לקראת הסיום, כשהאנרגיה כבר בשיא, חדד בחרה לא לברוח מהשירים שמלווים אותה לאורך השנים. "הילדה נרדמה" סיפק רגע מעט יותר אינטימי, לפני שהערב נסגר עם "תלך כפרה עליי" ו"בחום של תל אביב" – סיום שמרגיש כמעט כמו חתימה על שלושה עשורים של מוזיקה ישראלית.
והשורה התחתונה? המופע הזה לא ניסה לשכנע ששרית חדד היא אותה זמרת שהייתה לפני 30 שנה. להפך. הוא הראה איך אפשר לקחת קריירה בת שלושה עשורים, להניח על במה אחת את כל הגלגולים שעברה, ועדיין לגרום לעשרות אלפי אנשים לקפוץ, לרקוד, להתרגש ולשיר.היו שם הלהיטים, היו האורחים, היו הרקדנים, היו הווידאו והשואו – אבל בסוף, כמו תמיד אצל חדד, הסיפור האמיתי היה הקול.
שלושים שנה אחרי שהתחילה, שרית חדד עדיין יודעת להפוך שיר שלה לזיכרון של מישהו אחר. ובפארק הירקון, מול קהל עצום, היא פשוט נתנה לכולם להיזכר איך ולמה היא עדיין הזמרת הכי פופולארית בישראל למרות אלו המתיימרות להיות היא.
צילומים: עמרי סילבר
