שבוע לפני תחילת שנת הלימודים, הורים רבים מוצאים את עצמם חסרי אונים מול הצפות מידע, הגדרות סותרות ואוסף המלצות מטעם צוותי החינוך, המטפלים ומכוני האבחון: האם לפנות לקלינאית תקשורת? לריפוי בעיסוק? אולי בכלל מדובר בהפרעת קשב וריכוז שדורשת אבחון נוירולוגי? הבלבול ההורי רק הולך ומתגבר ככל ששומעים יותר דעות. ממה בכלל מתחילים?
לקראת החזרה לספסל הלימודים, מציע אבשלום גליל, פסיכולוג קליני, מייסד פלטפורמת "טיפול חכם" אשר מפנה אנשים למטפלים מתאימים, זווית ראייה מעמיקה ומעשית שמטרתה לעשות סדר בבלגן ולהעניק להורים כלי עבודה אמיתיים.
הקושי כמעט אף פעם לא מגיע לבד
מקור הבלבול העיקרי טמון בעובדה שבקרב ילדים, נדיר כי אתגר התנהגותי או רגשי יופיע באופן בודד. בסקר ארצי נרחב שנערך בארצות הברית נמצא כי כמעט שמונה מכל עשרה ילדים המאובחנים עם הפרעת קשב (ADHD) מתמודדים במקביל עם קושי מאובחן נוסף אחד לפחות. אצל כמחצית מהם, מדובר בשני קשיים נוספים או יותר.
"הקשיים הללו לא רק מצטברים אלא גם מזינים זה את זה באופן דינמי," מסביר ד"ר אבשלום גליל, פסיכולוג קליני. "ילד שמתקשה לעקוב אחר הוראות מילוליות מורכבות, למשל, עלול להתחיל להתנהג בצורה מפריעה בדיוק ברגע שהכיתה עוברת למשימה חדשה – לא מתוך חוסר משמעת, אלא מתוך תסכול. בדומה לכך, ילד שנכשל שוב ושוב במשימות קריאה מפתח כאב בטן אמיתי לחלוטין בבוקר, וילדה שחוששת לטעות נמנעת מלהצביע ונראית למורה כאילו היא מנותקת או חסרת מוטיבציה. הבעיה המרכזית היא שלילדים, בניגוד למבוגרים, קשה מאוד להבין ולהסביר מה מתוך המצוקה שלהם הוא המקור הראשוני, ומאיזה שלב מדובר בסימפטום משני שנגזר מההתמודדות הרגשית."
לדברי גליל, השאלה הראשונה שהורים צריכים לשאול את עצמם אינה "איזו אבחנה יש לילד", אלא שאלה צנועה ושימושית בהרבה: מתי הקושי מופיע, מתי הוא נעלם ומה דרך הטיפול/אבחון הכי נכונה עבורו כרגע? ילד שמתפרק לחלוטין בזמן הכנת שיעורי הבית אך פורח, משתף פעולה וממוקד באימון הכדורגל, מספר לנו משהו אחד. ילדה ששקטה וממושמעת בבית הספר אך חווה התפרצויות זעם סוערות ברגע שהיא חוצה את סף הבית, מספרת סיפור אחר לגמרי.
בית הספר: כתובת ראשונית חשובה, אך לא תמיד מספקת
ברוב המקרים, הכתובת הטבעית והראשונה לפנייה היא המחנכת ויועצת בית הספר. הן רואות את הילד יום-יום במשך שעות ארוכות, בסביבה החברתית והלימודית שבה הקשיים צפים בצורה הבולטת ביותר, ויש להן ניסיון מצטבר רב. עם זאת, ד"ר גליל מדגיש כי חשוב לקחת בחשבון כי מערכת החינוך בישראל מתמודדת עם עומס כבד ושחיקה מתמשכת, אשר שחקו עוד יותר את היכולת לאתר ולטפל בדייקנות בילדים מתקשים.
"כאשר ילד מציג מורכבות של מספר קשיים יחד, ההפניה הראשונה שההורים מקבלים מהצוות החינוכי היא לעיתים ההפניה המוכרת או הזמינה ביותר ולא בהכרח המדויקת ביותר עבורו", מבהיר גליל. "היכולת לבודד את מקור הקושי ולהתאים לו את המענה המדויק היא משימה מורכבת. לעיתים אבחון מסייע, אך קיימים סוגים רבים של אבחונים: פסיכולוגי, דידקטי, פסיכודידקטי, התפתחותי או נוירולוגי והורים רבים הולכים לאיבוד בשאלה לאן בדיוק עליהם לפנות". בנוסף, אבחונים אלו הינם יקרים וממושכים ולעיתים עם הבנה מדוייקת יותר של איש מקצוע ניתן להימנע מהם ולפנות מיד לטיפול או לעזרה המתאימה ביותר.
"טיפול בילד דרך ההורים": שינוי תפיסתי בקו הטיפול הראשון
כשמנסים להבין מה באמת עובד כשיש מספר סימנים לקשיים, יש לבחון את הממצאים המדעיים. מחקרית, ההתערבות בעלת הביסוס המדעי החזק ביותר עבור ילדים צעירים (עד גיל 8) היא הדרכת הורים, עוד לפני שפונים לטיפולים פרטניים בילד.
"כיום המונח ההולך ותופס אחיזה במחקר ובשדה הקליני הוא 'טיפול בילד דרך ההורים': ההורים נמצאים עם הילד זמן רב משמעותית בהשוואה למטפל שפוגש אותו שעה אחת בשבוע בקליניקה. דרך ההורים, ניתן לייצר שינוי סביבתי, התנהגותי ורגשי עמוק ויציב מאוד, בפרט בגילאים הצעירים. עם זאת, ד"ר גליל מסייג ומבהיר כי הדרכת הורים אינה מהווה מענה לכל הבעיות, והיא פחות מתאימה כפתרון יחיד עבור ילדים גדולים יותר. במצבים של ריבוי קשיים בגילאים מתקדמים, יש צורך בהתייעצות מסודרת עם איש מקצוע בעל ראייה רחבה, המסוגל לאתר את מקור הקושי ולצמצם סימפטומים. זיהוי לא מדויק או מושהה עלול להוביל לטיפול שגוי – שמעבר לבזבוז משאבים, כסף וזמן, עלול להביא לייאוש ותסכול ממושכים אצל הילד והוריו".
7 צעדים מעשיים להורים לקראת פתיחת שנת הלימודים:
- שבועיים של התבוננות לפני הסקת מסקנות: נהלו רישום יומי קצר: מתי הקושי מופיע, באיזו סביבה, מה קדם לו ומתי הילד דווקא מצליח ומתפקד היטב.
- קביעת פגישה יזומה עם המחנכת בתחילת השנה: אל תמתינו ליום ההורים. בואו מראש עם שאלות ממוקדות על תפקוד הילד בהפסקות, במעברים ובמשימות עצמאיות, ובנו יחד תוכנית התנהגותית ברורה.
- דיבור על תפקוד ולא על תוויות: במקום להשתמש בהגדרות כוללניות כמו "יש לו חרדה" או "הוא היפראקטיבי", תארו התנהגות עובדתית: "כשיש רעש בכיתה קשה לו להתרכז והוא מתחיל להציק", או "הוא מבין את החומר בעל פה, אבל מול הדף הוא נסגר". תיאור מדויק מסייע לצוות לתת מענה מיידי.
- בחירת חזית אחת להתמודדות: לא מטפלים בכל החזיתות במקביל. הגדירו מה מכביד על הילד יותר מכל כרגע (למשל, קשיים בשינה או חרדה) ורכזו שם את האנרגיה והמשאבים.
- מיצוי משאבים קיימים במערכת: היעזרו בשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) ברשות המקומית, ביועצת בית הספר ובמסלולים של קופות החולים ומכוני התפתחות הילד לבניית תוכנית טיפול מדורגת.
- שיתוף הילד בגובה העיניים: שוחחו עם הילד באופן מעצים ("שמנו לב שקשה לך עם הקריאה, ואנחנו הולכים למצוא ביחד מה יעזור"). שיחה כזו מורידה ממנו את התחושה שהוא "מקולקל" והופכת אתכם לצוות אחד.
- שמירה על מה שלא טעון תיקון: הקפידו לשמר חוג שהילד אוהב, זמן משחק חופשי ללא מטרות לימודיות, וערב אחד בשבוע שבו לא מדברים על קשיים כלל. איים אלו של הצלחה בונים חוסן נפשי לא פחות מכל טיפול.
"אחד הדברים הקשים ביותר להורים הוא לראות את הילד מתקשה ונאבק מבלי לדעת איך לסייע לו," מסכם אבשלום גליל. "הדרך לעזרה המדויקת עשויה להיות פתלתלה ודורשת סבלנות, אך כשזוכרים שהקשיים שזורים זה בזה, אפשר להוריד את הלחץ למצוא פתרון קסם מיידי ופשוט להתחיל לנוע קדימה. צעד אחד בכל פעם, יד ביד עם הילד."
