במשך קרוב לשלוש שנים היא הייתה מוקד של זעקה, כאב ותקווה עבור מדינה שלמה. כעת, שמונה חודשים לאחר חזרתו של אחרון החטופים, קיבלה הרחבה את שמה הרשמי. בטקס מרגש, במעמד ראש העיר רון חולדאי ונציג המשפחות רובי חן, נחשף השלט שיהפוך את המאבק האזרחי הגדול בתולדות ישראל לאנדרטה חיה של ערבות הדדית
צילום סרטון - אלנתן אלפרט, באדיבות עיריית תל אביב-יפו
צילום וכתיבה – איתן אלחדז ברק
במשך קרוב לשלוש שנים – מהשבעה באוקטובר 2023 ועד לינואר 2026, עם שובו של רן גואילי, החטוף האחרון – היא לא הייתה רק "רחבה". היא שימשה כאתר התכנסות, כקתרזיס של פריקת כאב, כמוקד מחאה רוגש, ומעל לכל – ככור ההיתוך שבו נוצק האתוס של המאבק החברתי והאזרחי הגדול ביותר בתולדות ישראל.
מי שעמד על המרצפות הללו לא יוכל למחות מזיכרונו את הטלטלה הרגשית שאפיינה את המקום. הכיכר הזו ידעה שעות של שתיקה מקפיאת דם והתכנסויות של יגון עמוק למשמע בשורות איוב; ולצידן, ניגוד עוצמתי בדמות רגעי התרוממות רוח טהורה – עת מסוקי חיל האוויר חלפו ממעל, עושים את דרכם המהירה מעזה לבתי החולים, נושאים בתוכם את הבנים והבנות שחזרו הביתה. היא ראתה הכול ואירחה את כולם: המוני אזרחים מכל קצוות הארץ והעולם, מנהיגים, שגרירים, ואישים רמי מעלה דוגמת איש העסקים האמריקאי סטיב וויטקוף, שהגיע במיוחד כדי לעמוד על הבמה, לנאום ולהביע סולידריות חסרת פשרות.
מאחורי הקלעים של המאבק הזה, שניזון מאנרגיה בלתי נדלית של עם שלא מוכן לוותר על ילדיו, עמדה עיריית תל אביב-יפו כמשענת איתנה למשפחות. כבר בימיה הראשונים של המלחמה, הוקצתה הרחבה לטובת מטה המשפחות. העירייה העמידה תשתית לוגיסטית מלאה של אוהלים, חשמל והסעות, אך מעבר לפן הטכני – היא סיפקה בית. "בית אריאלה", מרכז התרבות העירוני הסמוך, פשט את צורתו המוכרת והפך ל"סלון" חם ועוטף. עבור עשרות משפחות הוא שימש כמרחב למנוחה, לארוחות, למפגשים ולעיתים אף ללינה, בעוד צוותי מינהל השירותים החברתיים של העירייה מעניקים להן מעטפת רחבה של תמיכה רגשית וכלכלית.
השבוע, ביום שלישי (11.8.26), השם שנחקק בלבבות ונישא בפי כל מאז פרוץ המלחמה, קיבל את מעמדו הרשמי. בטקס מרגש, הסיר ראש עיריית תל אביב-יפו, רון חולדאי, את הלוט מעל השילוט החדש שקיבע את שמה של הרחבה כ"כיכר החטופים".
את קולן של המשפחות במעמד הזה נשא רובי חן, אביו של החייל החטוף חלל צה"ל איתי חן ז"ל. בקול ששילב כאב עם הכרת תודה, פנה חן לראש העיר: "תודה רבה לראש עיר תל אביב-יפו שנתן לנו את הכיכר הזאת, שיהיה לנו בית".
מעבר להוקרת התודה, חן ביקש להזכיר את המהות העמוקה של המקום, שעלולה להישחק בחלוף הזמן. "הכיכר הזאתי מסמלת את האירוע של החטיפה," אמר. "זה אירוע שלצערי פחות מדברים עליו כשמדברים על המלחמה… זה בעינינו הדבר הכל כך חשוב לייצג אותו. יותר מ-250 משפחות שיקיריהן נחטפו, והייתה פה מלחמה אדירה עד שהצלחנו, עם רן גוילי החטוף האחרון בינואר 26', להחזיר". דבריו נחתמו בקריאה למנהיגות לאומית רחבה, בתקווה שראשי ערים נוספים ילמדו "מהראייה של ראש העיר", ויקימו גם בעריהם מיצגים ואתרים לזכר החטופים, "אלו לחיים ואלו ששבו לקבורה בישראל".
"אי אפשר למחוק את ההיסטוריה, ואסור לנו לשכוח אותה", השיב חולדאי והוסיף את חותמו למעמד. "ההחלטה לקרוא לרחבה הזו 'כיכר החטופים' נועדה להבטיח שהפרק הזה בתולדות מדינת ישראל, מ-7 באוקטובר 2023 ועד להשבתו של החטוף האחרון, רן גואילי… ייזכר לדורי דורות. כאן התקיים מאבק אמיץ ונחוש של משפחות גיבורות. הכיכר הזו תישאר עדות למשפחות, למאבק ולמחויבות שלא לוותר על אף אחד. לא ניתן לסיפור הזה להישכח, לא אות אחת, לא מעשה אחד"
הסרת הלוט בכיכר אינה סוף פסוק, אלא צוואה חברתית ומוסרית. עם השנים, "כיכר החטופים" הפכה למונח החורג הרבה מעבר לגבולותיה הגיאוגרפיים של תל אביב. היא תישאר אנדרטה חיה לערבות הדדית, מרחב שבו יגון ותקווה התמזגו לזעקה אחת צלולה. וגם בעתיד, כשהמולת העיר תשוב לשטוף את המקום, השלט הזה יעמוד שם – ויזכיר לדורות הבאים את הימים שבהם אומה שלמה נעמדה כאיש אחד בכיכר אחת, וסירבה להפסיק להאמין.
