איך לא חשבתי על זה? להגיע לשבת מול הים עם אלכוהול ותפריט איטלקי בשעון קיץ ב..חושך?! אולי משום שזה לא היה רומנטי הפעם, שכחתי ממנה. מהשקיעה. אולי אני פחות קלישאתי מבעבר, לא יודע. בדיעבד אני חושב שצריך לפחות להתחיל את הארוחה ב – "פורטו" לפני רדת החשיכה. להתעקש לשבת בחוץ כמובן ולקבל אל הנפש מעט צבעי שמיים בטרם מתחילים לנגוס. (כמובן שכל זה בתנאי שתלכו באמצע השבוע ולא בחופשים ומועדים בהם נמל תל אביב עלול לצלק אתכם לתמיד). למרות שאני יכול להמשיך להתפלסף פה על שקיעות לנצח, לא עבור זה הגעתי עד הלום. אז מה בעצם קורה בטרטוריה האיטלקית פורטו?
כשנכנסים אליה, יש תחושה שניסו ליצור אווירה מעט אחרת מהסגנון הרווח במסעדות בנמל. משהו בשילוב של גופי התאורה, העיצוב של הבר, השולחנות והמפה של איטליה על הקיר מפיחים בחלל משהו אותנטי יותר. גם כשיוצאים החוצה אל האוויר הפתוח, התחושה נשארת. תוך כדי שאני מייחל שרק תמשיך הרוח הנעימה הזו לנשוב גם בחודשי הקיץ החמים, נחתו על שולחננו כוס של מסע ישראלי לבן ו – "קוקו". מה זה קוקו? קוקטייל מייגרמסטר, ליקר קוקוס, מיץ לימון ואננס. למען האמת תחילה חששתי מקוקטייל שמורכב מייגר. חשבתי שהטעם עלול להזכיר לי את ריח ההנגאובר משנות העשרה השיכורות שלי. אך לא כך היה הדבר חברים. קוקו היה קוקטייל מעולה. מתוק אבל חזק מאוזן אך רווי אלכוהול והייגר היה הרבה יותר טעים כך. הייתי חוזר למסעדה שבע, רק כדי לשתות שניים כאלו ולרחף לי על ענן מעל הים. פוקצ'ה חמימה עם סלסת עגבניות ושמן זית – בלסמי, קטעה את השיחה שלנו כמו שרק בצק יכול לעשות. האמת שהיא הייתה רגילה, לא ייחודית ואף חרוכה מדי. אני דווקא אוהב שרוף. משהו בה היה פשוט מספק ולא זכיר. שתי המנות הראשונות שהחלטנו להתפלש בהן היו רביולי פורצ'יני וטורטליני דלעת. המלצר החביב כיוון למנות איטלקיות עבודת יד, אז מי אנחנו שנסרב לו?
חייב לציין שאני לא רגיל לקונספט של סוגי פסטות במנות הפתיחה. אני רגיל לקחת משהו הרבה יותר Fresh שקשור לירק או דג נא כלשהו, אבל פה איכשהו זרמתי. טוב שכך. ברביולי היו פטריות פורצ'יני כמובן, מסקרפונה, יין לבן, שמן כמהין ופרמז'ן. הוא היה נימוח כל כך כמו תינוק עגלגל שעושים לו פחפחפח בבטן. מאוד טעים ומוצלח שלא יכולתי לחכות עוד כדי לנגוס גם בטורטליני. טורטליני דלעת עם יין לבן, שמנת, בזיליקום ופרמז'ן. עבודת היד הורגשה היטב, הטורטליני היו איכותיים ולא תעשייתיים ונעימים. טוב שלא היה הרבה מהם, לא רציתי להתפוצץ מכמות הפחמימות לפני ההמשך. כי הרי אם היה עוד, היינו אוכלים הכל. אז גם גודל המנות היה מאוזן.
אחרי שהמשכנו להתעדכן אחד בחייו של השני היינו חייבים לבחור מנות עיקריות. ככה זה בחיים, צריך להתמודד. פיצה פונגי אדומה וניוקי פירות ים. בפיצה היה רוטב עגבניות סמיך, מוצרלה, פטריות שמפניון ופורטבלו וגבינה כחולה. קראנצ'ית אך למרות זאת פריכה. מספרת איזה סיפור על הגבינה הכחולה שגירד איזה איכר איטלקי על הפיצה שהכין מהמתכון של סבתו עליו השלום. בתכלס הייתה זו גבינה כחולה מאחד הסופרים ליד. מה זה משנה, הפיצה באמת מוצלחת. צר לי לקלקל את רצף המילים הטובות ולעצור את הריר שנוזל לכם לכמה רגעים, אך בגזרת הניוקי נחלנו אכזבונת. בניוקי היו שרימפס, קלאמרי, שמן זית, שום, יין לבן, צ'ילי, לימון ופטרוזיליה. כבר שראיתי אותו ידעתי שטעם גדול, לא יצא ממנו. כמו שמגיעים לדייט ואיך שרואים את הפרצוף, יודעים שזה לא זה. שום דבר מיוחד. ניוקי שיכלתי גם אני להכין בבית, ואפילו הכנתי לא מזמן ויצא טעים, לא רק אני חשבתי. חבל, כי טוויסט מעניין של איזה טעם מיוחד, יכול היה לגרום לנו להאמין שאנחנו בחבל פיימונטה או לפחות מתארחים אצל אותו איכר איטלקי לארוחת ערב איטלקית אמיתית. לא נורא, סך הכול. זה לא שלא אכלנו הכול בסופו של דבר, פשוט לא נשארנו עם טעם של עוד. בדרינק השני המשיך חברי עם המסע הישראלי שלו ואני בחרתי את "רוסו מרצ'ינו". קוקטייל עם סטולי דובדבן, ליקר תפוז דם, מיץ חמוציות ולימון. הסתמיות שבו גרמה לי כל כך להתגעגע לקוקו החמוד שלי ממקודם. אבל היי, רציתי לנסות משהו חדש, אשא במלוא האחריות. כשאתם הולכים, אל תתבלבלו – רק קוקו.
בחלק האהוב עלי בכל הארוחה בחרנו איך לא, את הטירמיסו ואת מרקיז השוקולד. איזה כיף שהיו הם קינוחים מעולים שגרמו לנו לשכוח מהאכזבות הקטנות של הניוקי והקוקטייל האחרון. הטירמיסו היה מדויק. לא מתוק מדי ולא מר מדי והוא הגיע במרקם קטיפתי ועדין ולא גס. יופי יופי. לצד מרקיז השוקולד היו בננות מקורמלות, שטרוייזל אגוזי לוז וגלידת וניל. ביס שאין שני לו. בעיקר כי מחסלים את הכול כבר בביס הראשון, ונראה לי שזה אומר המון.
לסיכום, פורטו היא יותר מעוד מסעדה על יד הים, יש לה עוד לא מעט לאן לשאוף, אבל היא לגמרי בכיוון הנכון של משב הרוח. המחירים אגב היו בין ממוצעים לטיפה גבוהים מדי. אבל היי, אי אפשר לאכול עם השחפים ולא לצפות שיידרש פה מחיר.
