צעצוע של סיפור – חג השכנים חזר : קסם של יצירה מקומית, יזמות צעירה ואמנות מהלב

החיבור לידיים ולחומר בלט בכל פינה. על שולחן מעוצב בגווני תכלת, מקושט בפרחי חמנייה וסלסלות של מקלות מאפה כפריים, הציגה תמר ישראל (פארק צה"ל) את מותג האפייה הפרטי שלה, 'לקט'. כבר 15 שנה, במקביל לעבודתה ב"גוגל", היא חוקרת ומפתחת את אהבתה לאפייה. "השכנים פנו אליי וביקשו לחמים, וזה רץ מפה לאוזן", היא מספרת בחיוך. תמר אופה ללא קמח לבן כלל, תוך שימוש בקמחים ייחודיים ומחמצת בר פראית שהיא מגדלת בביתה, היכן שהקמח סופג את השמרים הטבעיים ישירות מהאוויר.

את אותו חיבור עמוק לטבע פגשנו גם אצל שפחת שרון, שהפעילה דוכן אקולוגי חווייתי. הבנות, יער ואורן, שילבו דמיון ועבודת כפיים: הן הדריכו את המבקרים בקיפול מטוסי נייר ממוחזרים, שזירת מדבקות של פרחים מיובשים, וביצירת עציצים זעירים מאיצטרובלים שבתוכם נשתלו צמחים מושרשים – דרך קטנה ומופלאה להכניס חיים הביתה.

לא רחוק משם, בפארק רייספלד רומי בת ה-12 הוכיחה כיצד מסורת עתיקה מקבלת חיים חדשים אצל דור המסכים. על שולחנה נחו אוצרות של ממש מחוטים – תמנון סגול ומתוק, גומיות שיער בצבעי ניאון עזים, ועציץ סרוג שעלים ירוקים נופלים ממנו – כולם פרי ידה, לאחר שגילתה את קסם הסריגה בסדנת קיץ מקומית.

האנרגיות התוססות בפארקים חשפו גם יוזמות מקומיות שנולדו מתוך אילוץ או סקרנות טכנולוגית. אצל אלין חן, ("התימניה"), השולחן קרס מכל טוב: תבניות אלומיניום נוצצות עם פסי שמרים שוקולד וקינמון שהרגע יצאו מהתנור, ולצידן קופסאות עוגיות וכדורי שוקולד. אלין, שעובדת ביומיום בעיריית תל אביב במחלקת חיוב ארנונה, מצאה את עצמה שעות בבית בתקופת הקורונה. היא החלה לבשל ולאפות, הבשורה עברה מפה לאוזן, וכך הפך התחביב לעסק שמככב בסופי שבוע ובאירועים.

בגזרת דור העתיד, איתי גולדשטיין בן ה-12 נעמד גאה מאחורי הדוכן שלו יחד עם הוריו, מרינה ואייל. הוא הציג אוסף מרשים של צעצועים, דמויות ומחזיקי מפתחות שייצר לגמרי בעצמו בעזרת מדפסת תלת-ממד ביתית. "יש מודלים שלוקח 20 שעות להדפיס, ויש כאלו שפחות", הוא מסביר בהבנה של יזם מנוסה, ומוסיף שהמשפחה מקפידה לשתף ולפרסם את המודלים שלה כדי להעניק השראה לקהילת המייקרים.

מעבר ליצירה וליזמות, הערב הזה העניק מקום של כבוד לקהילתיות במיטבה – החל מדוכן "קפה-תיקון",שהחל לפעול לאחרונה בעיר בו התייצבו תושבים ותיקים כדי לתקן חפצים אהובים ללא עלות, וכלה בדוכני ילדים שהציעו לימונדה קרה לפתיחת הקיץ.

אך נקודת השיא הרגשית של האירוע התרחשה במפגש עם זיוה רותם מ"בית נועם" – מסגרת לאנשים עם נכות מורכבת. זיוה שיתפה בפרויקט אמנות מרגש שבו לוקחים חלק החניכים. עבור אלו שמתקשים להפעיל את ידיהם, הותאמה טכניקה ייחודית של ציור באמצעות כובע שאליו מחובר מכחול, המופעל באמצעות תנועות ראש עדינות. כך, עולמם הפנימי העשיר נשפך אל הדף. "מספיקה הנוכחות שלהם במרחב," מסכמת זיוה, מישירה מבט אל השליחות שלה. "הם מבינים הכל, פשוט קשה להם להתבטא."

חג השכנים בקריית אונו הוכיח שוב: כאשר השגרה העירונית מפנה מקום למפגש אנושי, מגלים שהרחובות שלנו שופעים בכישרון, במסורת, ובעיקר – בלב פתוח ורואה.