קצב הרחוב וחיוך של חג: יפו חוגגת את חזרת מסורת תהלוכת 'חג הקורבן'

לאחר שלוש שנים שבהן הרחובות נותרו שקטים מדי, תהלוכת חג הקורבן (עיד אל-אדחא) המסורתית חזרה להפיח חיים וצבע בסמטאותיה של יפו. כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות הורגשה התכונה ברחבת המועדון המוסלמי. עשרות בני נוער ממועדון הצופים המוסלמי, לצד נציגים מהצופים האורתודוקסיים המקומיים ואורחים ממועדון הצופים של עכו, התייצבו בשורות מופתיות, מוכנים להחזיר לעיר את הקצב המוכר שלה.

מנגינה של עיר מעורבת

כשהאות ניתן, יצאה הצעדה לאורך רחוב יפת המרכזי. האווירה הייתה מחשמלת: רעש התופים הקצבי הדהד בין המבנים ההיסטוריים, כשחברי תזמורת הצופים צועדים במדים מוקפדים – חולצות חאקי, עניבות צבעוניות וכומתות בולטות באדום ובצהוב. נגני הסקסופון והחצוצרה הובילו את המנגינה, בעוד המתופפים הצעירים, חלקם עוטים כאפיות מסורתיות, ריכזו את תשומת הלב בנקישות עוצמתיות על תופי ה"פרל" המבריקים.

לצדי הדרכים הצטופפו מאות מתושבי העיר. משפחות שלמות, ילדות בשמלות חג לבנות וילדים בבגדים חגיגיים נופפו לשלום לצועדים ותיעדו כל רגע בניידים. אחד הרגעים המרגשים בצעדה היה המפגש הישיר בין הנוער לקהל: ילדים צעירים הסתובבו בין החוגגים עם סלסלאות קלועות עמוסות בממתקים וכרטיסי ברכה המעוטרים בדמויות כבשים, וחילקו "עידייה" (דמי חג ומתוקים) לעוברים ושבים – מנהג שמסמל יותר מכל את הנתינה שבלב החג.

מהרחוב אל המדרון

עם שקיעה, החגיגות נדדו מרחוב יפת אל עבר פארק המדרון (עג'מי), שם נפתח פסטיבל "עיד אל-אדחא" המרכזי. הפארק המשקיף אל הים התיכון התמלא בדוכני אוכל מסורתי, מתנפחים ומוזיקה חיה. הופעות של כוכבי ילדים לצד זמרים מובילים כמו ויסאם חביב, הפכו את המדרון למוקד של שמחה קהילתית מתפרצת, המשלבת בין ישן לחדש.

מורשת של הקרבה ונתינה

מעבר לחגיגות החיצוניות, עיד אל-אדחא ("החג הגדול") נושא עמו משמעות עמוקה. הוא מציין את שיאו של החאג' – העלייה לרגל למכה – ומנציח את נכונותו של אברהם להקריב את בנו לאלוהים, עד שזה הוחלף באיל.

מנהגי החג מדגישים את הערבות ההדדית:

• הקורבן והצדקה: חלוקת בשר הקורבן לנזקקים ולקרובי משפחה.

• התחדשות: לבישת בגדים חדשים וביקורי קרובים לחיזוק הקשרים בקהילה.

• המתוק שבחג: שולחנות עמוסים במעמול ומיני מתיקה, המחולקים לכל עובר ושב.

השנה, התהלוכה והפסטיבל ביפו לא היו רק אירוע דתי או תרבותי, אלא עדות חיה לחוסנה של הקהילה ולכוחה של מסורת לחבר בין דורות, בין דתות ובין אנשים, תחת מקצב תופים אחד שמאחד עיר שלמה.