בין שתי הפסקות אש רעועות, כשהתותחים עדיין רועמים בגבול הצפון וברצועת עזה, התכנסו בחמישי האחרון אלפים ל'ועידת השלום העממית'. בצל מציאות של למעלה משנתיים של מלחמה, ביקשו המשתתפים – בהם חברי כנסת, דיפלומטים, ואזרחים רבים – להפוך את התקווה לתוכנית עבודה תחת הכותרת: "זה הכרחי. זה אפשרי. זה יקרה. שלום".
מאת איתן אלחדז ברק
העצרת, שאורגנה בפעם השנייה על ידי קואליציית "הגיע הזמן" (המאגדת ארגוני חברה אזרחית), סיפקה גם בשורות מדיניות משמעותיות. שר החוץ של צרפת, ז'אן-נואל בארו, נשא נאום שבו הכריז כי פריז תארח ב-12 ביוני ועידת שלום בינלאומית. "שני עמיכם חייבים לקיים בחירות. אלו שני רגעים של ביטוי דמוקרטי, שתי פגישות עם ההיסטוריה, שתי הזדמנויות לקרב את עמיכם לשלום", אמר בארו, והוסיף כי "שלום אינו מוכרז, הוא חייב להשתרש בחברה האזרחית כולה". גיבוי נוסף לחברה האזרחית הגיע מכיוונה של קאיה קאלאס, נציגת האיחוד האירופי לענייני חוץ וביטחון, שהודיעה על מענק נוסף של 8 מיליון יורו לארגונים בישראל, סכום המצטרף ל-18 מיליון יורו שכבר הועברו בשנה האחרונה.
ח"כ לזימי: "אנחנו מציעים את החזון השפוי ביותר"
"לאחר שנים של מלחמה, יותר ויותר ישראלים מבינים שאין פתרון צבאי לסכסוך", נמסר מקואליציית 'הגיע הזמן'. "מי שמסרב לדבר על פתרון מדיני – בוחר להמשיך את המלחמה".
רוח זו הדהדה היטב גם בדבריה של חברת הכנסת נעמה לזימי (הדמוקרטים), שהצביעה בראיון קצר בשולי הוועידה על הנוכחות הצעירה והבולטת בקהל: "היו פה יותר צעירים וצעירות מאשר שאר חתכי הגילים, וזה אומר משהו על הרצון הפנימי – די, לרפא מה שיש כאן ולבנות מחדש. ההבנה היא ששלום הוא לא רק דבר נאיבי ואידיאלי, אלא שאיפה אמיתית לביטחון, לנורמליות ולחיים שפויים. האנשים שפה הם הכי מפוכחים שיש".
לזימי הדגישה כי היציאה להסדר מדיני היא צעד פרקטי ולא סיסמה ריקה. "אנחנו צריכים סוף סוף לחתור לאקט מדיני שיאפשר לנו למקסם את ההישגים הצבאיים שלנו, ולא לרדוף מלחמת נצח. מלחמה היא אמצעי להשיג ביטחון, והאמצעי הכי טוב לכך הוא הסדר מדיני ארוך טווח שיאפשר לנו לחזור לנשום". חברת הכנסת אף מתחה ביקורת על היעדר האלטרנטיבה, לדבריה, מצידו השני של המפה הפוליטית: "בינתיים אני לא מבינה איך הימין נותן לי כאן משהו טוב יותר… סיפוח? תוכנית ההכרעה של סמוטריץ'? קטאר וטורקיה עם חמאס בעזה? אנחנו מציעים את החזון הכי בר קיימא, נורמלי ושפוי שיש".
הקול מהשטח: "רוב דומם שרוצה שלום"
את התקווה לשינוי במרקם האזרחי המקומי השמיעה גדיר האני, אקטיביסטית ומהנהגת תנועת "עומדים ביחד". עבורה, המפגש האנושי בין הצעירים משני צידי המתרס הוא קריטי אל מול ההקצנה הגוברת. "יש רוב דומם בחברה הפלסטינית והישראלית", הסבירה האני, אף שהיא מודה כי החברה הערבית מתמודדת כיום עם מאבקי הישרדות יומיומיים אל מול האלימות והפשיעה המשתוללות ברחובות. "אנשים נאבקים על כיכר הלחם כדי להביא למשפחה, אבל אני מאמינה שברגע שבאמת יהיה דיבור על הסכם שלום, הרבה אנשים יגידו 'אנחנו איתכם'".
האני שמה דגש מיוחד על סוגיית הייצוג בקבלת החלטות, כשהיא עונדת את סיכת החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם הקוראת לשילוב נשים במוקדי כוח. "הגיע הזמן שפלסטינים אזרחי ישראל יהיו חלק מצוות המשא ומתן", הצהירה בתוקף, "אם היו ערבים אזרחי ישראל ונשים בצוות המסע ומתן – אחרי השבעה באוקטובר, תוך חצי שנה מקסימום, החטופים היו חוזרים והמלחמה הייתה מסתיימת".
לצד לזימי והאני, השתתפו בדיוני הוועידה דמויות מפתח רבות, בהם יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן ששלח ברכה מצולמת, חברי הכנסת גלעד קריב, אחמד טיבי ואיימן עודה, וכן שגרירים מקנדה, מהאיחוד האירופי ומצרפת (ביניהם השגרירה לסלי סקנלון והקונסול ניקולא קסיאנידס).
אך בסופו של יום, נדמה כי הקול החשוב והכואב ביותר באירוע היה של משפחות החטופים ושורדי השבי – בהן אליזבת' צורקוב, אילה מצגר ומרב סבירסקי – נוכחות חיה שנועדה להזכיר למשתתפים כי המחיר האנושי של היעדר פתרון מדיני הוא כבד מנשוא.
