בעוד ארבעה ימים (20.4) יחול יום הקנאביס הבין לאומי, במסגרתו יתקיים בירושלים פיקניק מחאה של יותר מאלפיים פעילי לגליזציה שמזמינים את כל עם ישראל לעשן באור יום עם הרבה מצב רוח לנקיטת עמדה מול הממשלה. "החוק הפוגעני והאכזרי הזה, שמפליל וכולא אזרחים תמימים ומונע מחולים מרפא – לא מכובד על ידינו יותר, וכעת הוא כמו לא קיים," כך לדברי עמוס סילבר, אחד מיוזמי האירוע.
הפיקניק, שזכה לשם "פיקניקנאביס", יתקיים כאמור ביום ד' ה-20.4.16 בשעה 16:20 בגן הוורדים שמול הכנסת בירושלים, במטרה לחגוג את יום הקנאביס הבינלאומי ולקדם דחיפה לשינוי החוק הנוכחי במדינה – האוסר כיום על החזקת קנאביס שלא לשימוש רפואי ברישיון.
יומיים לפני חגיגת חג החירות, החליטו סילבר ומספר פעילי לגליזציה נוספים לארגן סוג של ״עלייה לרגל״ לירושלים – ברוח קידוש חופש הפרט ושחרור מעשני הקנאביס (צרכני פנאי ורפואה כאחד) ממציאות העבירה על החוק. בעיני סילבר חוק זה לא קיים, ועל הצרכנים והחברה כולה להשתחרר מהתפיסה הקיימת לגבי הצמח.
מלבד הילולת העישון, סילבר ופעילים נוספים שאישרו את הגעתם לאירוע, ממליצים להעשיר את אווירת החופש במאורע המיוחד על ידי חלוקת זרעי קנאביס בחינם. בין אם מדובר על חולים שצריכים זאת ולא זוכים להתייחסות מהמשטר ובין אם לאנשים המעוניינים בגידול הצמח לצרכים אחרים, חלוקת הזרעים היא ביטוי של רצונם של המעשנים להדגיש עד כמה מדובר בצמח פשוט שניתן לגדל בכל בית, ולא בסם מסוכן ומפחיד.
ראוי לציין כי למרות רוח החופש הברורה, אירוע זה מיועד להציג מחאה שקטה בצורת פיקניק עם קנאביס, וזאת בכדי להדגיש את חוסר הרלוונטיות שבנושא חוק הקנאביס ואת הפער בין סדר היום הפוליטי לבין סדר היום הציבורי – או במילים פשוטות, את הפער העצום, שקיים כך לדברי הפעילים, בין היכלי השלטון למציאות של הציבור בפועל.
אז, איך המדינה מסכימה ל-1,000 איש להיפגש ולעשן "סמים" מול הכנסת?
האירוע איננו מאושר על ידי העירייה והמשטרה, מאחר והפעילים טוענים שזו בדיוק מהות האירוע – להציג מציאות במקום לבקש אישורים. לדבריהם, זה בדיוק העניין בלקחת את המושכות בידי העם, הריבון, לקחת את הזכויות הטבעיות שיש בכל מדינה ליברלית ולשנות את החוקים בהתאם למציאות שמתקיימת בישראל.
עם זאת, רצונות ועקרונות מחד ומציאות מאידך: חשוב שהמשתתפים ייקחו בחשבון שיש להם סיכוי להעצר או להיות מעוכבים על ידי שוטרים, מאחר והאירוע בכל זאת אינו מאושר וחוק זה חוק; אך לשם זאת, כך סילבר טוען, מתכנסים מלכתחילה לפיקניק.
שנתיים חלפו – המסר עדיין על הקיר
פיקניקנאביס הוא איננו הניסיון הראשון של הפעילים לשנות את החוק ולהביא את החברה הישראלית להתקדמות בנושא מדיניות הקנאביס. ב-29.04.2014, גם אז בגן הוורדים בירושלים, נערך אירוע המחאה "ליל הבאנגים" בו נכחו כמה אלפי אנשים.
גם לפני שנתיים, האידיאולוגיה מאחורי האירוע הייתה לנפץ את התודעה הציבורית בנושא הקנאביס, ולבוא להראות למחוקקים ש"באנג זו לא מילה גסה" – ובעצם ניתן לומר שאידיאולוגיה זו זכתה לביטוי הולם, בצורת מעגלי עישון המוניים שמשתתפיהם נפגעו אך ורק מהמשטרה.
הפעילים טענו אז כי המשטרה לא יכולה טכנית להילחם/לכלוא את כולם ביחד, ולכן חשוב מאוד לנצל חירות זו כדי להציג עמדה באופן חד וברור. למרות יחסה הקשוח יחסית של המשטרה (שעצרה בסיכומו של יום כמה עשרות פעילים), פעילים רבים מרגישים שהמסר עבר והתודעה הציבורית נפתחה מעט אל נפלאותיו של הצמח וזכותם של האזרחים לעשנו.
כעת, פיקניק הקנאביס הינו ניסיון שני להביא את אזרחי מדינת ישראל לאקטיביזם בנוגע לדברים שמשפיעים על חיי היום-יום, ולנצל את זכותם הטבעית ביותר: חירות.
בסופו של דבר, שני האירועים הוקמו על מנת שצרכני קנאביס יפסיקו להיות פושעים, יקבלו את התרופה הזקוקה להם (לפחות לחלקם) ויוכלו לחיות בנחת ושלווה, אך גם כדי להזכיר לכולם שהחוק נכתב בידי האדם ובידי האדם לשנות אותו לפי הצורך ושינויי הסביבה והחברה. לטענת הפעילים, הלגליזציה בישראל אינו עוד נושא שעומד בסימן "האם" אלא "מתי", והם מזמינים את כולם להביא ביחד את השינוי כבר עכשיו.
אקטיביזם על רגל אחד – ראיון עם עמוס סילבר
אז איך הפיקניק התחיל?
"השנה ראיתי שאף אחד לא עושה כלום, ניסיתי לדבר עם אנשים אבל כולם היו רדומים. מצד שני חפרו לי בפרטי חולים ובריאים שחייבים לעשות משהו ושהם סובלים. החלטתי לקחת הימור ופתחתי את האיוונט. ככה בלי לתאם ובלי לחכות לאף אחד."
"בדיוק כמו בליל הבאנגים, הפיקניק צובר תאוצה מהר מאוד כי יש התגייסות של אנשים. אחת מעצבת פוסטרים, אחרים מדפיסים ותולים וכן הלאה."
מהיכן אירוע מחאה חינמי מקבל פרסום?
"ברוח העשייה המשותפת, לא צריך תקציב – סטודנטית לעיצוב הכינה את הדוגמאות לפוסטרים, יש גם בחור ובחורה שמכינים ממים כל הזמן, וכולם פועלים כמובן בהתנדבות מלאה, אפילו לא רוצים קרדיט."
"אנחנו פירסמנו בדף האירוע לינקים של קבצים של פליירים ופוסטרים שונים. מי שמעוניין להדפיס עושה את זה ומחלק בסביבה שלו. לא בעיה למצוא מדפסת או להשקיע כמה שקלים – ואנשים עושים את זה."
למה אתה חושב שהרעיון לאירוע צבר הצלחה?
"ברור לי שזה מצליח כי אנשים צמאים לזה, נמאס להם בכל הרבדים של הקיום אבל לא יודעים מה לעשות. פתאום יש רעיון שעבר לכולם בראש מתישהוא – לעשן ברבים ובגלוי, מתוך הבנה שעם זה המשטרה והשלטון לא יוכלו להתמודד."
אז בעצם אנשים חיכו למנהיג שיבוא ויעשה את הצעד הראשון?
"עושה מה שבכוחי, השאר קורה לבד."
אמרת שאנשים צמאים לזה אבל לא יודעים מה לעשות, אתה חושב שהפיקניק הזה יביא את הציבור למעשים?
"אני חושב שהוא ייתן להם להרגיש בצורה מוחשית שיש דרך, שחוקים הם לא משהו משמים או שהטבע מציית להם – אנחנו לוקחים אחריות בידיים. חלק מהעניין הוא המשכיות המאבק, ואני קורא כל הזמן לאנשים להביא זרעים לפיקניק כדי שתהיה משמעות אפקטיבית – יותר צמחים בעולם."
מעבר לציבור, אתה חושב שזה באמת יביא לשינוי קונקרטי בחקיקה?
"היה בישראל חוק לאיסור משכב זכר שלא נאכף עשרות שנים עד שבוטל. חוק שלא מסוגלים לאכוף אותו הוא סתם דיו ונייר כי זה פשוט לא ריאלי, וזה המצב בנוגע לקנאביס. ה"סוף" יגיע מתי שהעם יחליט, אולי ביום רביעי הזה ואולי אחרי- תלוי רק בו.
שילוב של פעולות מהסוג הזה בתקופה שכל העולם טס ללגליזציה לא משאירה למחוקק הרבה ברירות. האירוע בא להזכיר שהאזרחים הם הריבון, לא חברי הכנסת. הם שואבים את כוחם מאיתנו – אבל לא נתנו להם סמכות על הגוף האישי של כל אחד."
נכתב בשיתוף ג'וני סלומון, עורך התוכן של מגזין "קנאביס".
