מול מכתש ענק וטיל של 100 ק"ג שקרע את השקט של צפון תל אביב, התייצבו שלושה מתנדבים מחיפה, רחובות ובאר יעקב. בין 11 בניינים פגועים ו-93 משפחות שאיבדו את עולמן ברגע, הם לא מחפשים רכוש – אלא את הזיכרונות שנותרו בין השברים.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
אתמול בשעות הבוקר המוקדמות, השקט של ה"צפון הישן" בתל אביב נקרע לגזרים. טיל כבד, שעל פי הערכת מפקד מחוז תל אביב, ניצב חיים סרגרוף, נשא ראש נפץ של לפחות 100 ק"ג, נחת בלב שכונת מגורים. המראה בשטח מזעזע: מכתש ענק נפער בין הבניינים, הדף עצום שפגע ב-11 מבנים, מתוכם שלושה ספגו נזק קשה ביותר. 93 משפחות פונו מבתיהן, מותירות מאחוריהן חיים שלמים שהפכו בתוך שניות לערימות של בטון וזכוכית.
"זה לא הטילים שהכרנו במערכות הקודמות," הסביר מפקד נפת תל אביב בפיקוד העורף. הפעם זה היה משהו אחר, כבד יותר, אלים יותר. אבל בתוך האבק וההרס, במקום שבו נפערו חורים בקירות, החלו להופיע סימנים של חסד.
החמ"ל של הלב
אתמול בשעות אחר הצהריים, כשהעירייה כבר הקימה חפ"ק עירוני לטיפול במפונים, פגשתי בזירה שלושה צעירים שבלטו בחולצות הלבנות של ארגון "לב אחד". הם הגיעו מכל קצוות הארץ, יוצרים גיאוגרפיה ישראלית שלמה שהתנקזה לנקודה אחת של סיוע אזרחי: עדי פרג' שהגיע מבאר יעקב, אביטל פריד שהגיעה ישר ממילואים בצפון ומתגוררת בחיפה, ואורי סיטבון מרחובות.
"בגדול, עשינו פה מיפוי צרכים," מספרת לי אביטל פריד. "אנשים הגיעו ונרשמו אצלנו, אמרו מה חסר להם בדירה ומה הפערים, ואת זה אנחנו באים למלא. 'במקום שאין אנשים, תשתדל להיות איש'".
יותר מסתם רכוש: מחלצים זיכרונות
למרות הנוכחות המרשימה של כוחות ההצלה והעירייה, המתנדבים של "לב אחד" ממלאים את הוואקום הרגשי והמיידי. הם נכנסים לדירות שבהן התקרה מאיימת לקרוס, לא כדי לפנות הריסות, אלא כדי להציל את מה שמגדיר את המילה "בית".
אביטל פריד: "יש בתים שנהרסו לגמרי. אנחנו מחלצים תמונות מבין ההריסות – דברים סנטימנטליים שיכולים לעשות להם טוב על הלב. יש אנשים שהחלונות שלהם שבורים והם רוצים להישאר לגור שם, אז אנחנו עוזרים להם לפחות לאטום את החלונות ב-24 השעות הראשונות."
עדי פרג' מוסיף על העבודה הסיזיפית בשטח: "עזרנו עכשיו למישהי לארוז את כל הדברים האישיים שלה. לקחנו את כל ה'בלות' עם החפצים שלה ושמנו אותן בקצה הרחוב, כדי שיוכלו להעמיס לאוטו ולעבור למקום בטוח יותר לישון בו."
התמונה האחרונה
כששאלתי אותם על הבקשות הכי מרגשות, אביטל נזכרה בסיפורים מזירות קודמות
"אנשים מאוד התרגשו כשהבאנו להם ציורים של הילדים שלהם, או תמונות ישנות בשחור-לבן," היא אומרת. "אני לפעמים אפילו לא יודעת של מי התמונה שהוצאתי מההריסות, אבל מבחינתי זו שליחות. יכול להיות שזו התמונה האחרונה שנשארה להם מאמא או מסבתא. כל משימה, גם הכי קטנה, היא גדולה עבורנו. הכי חשוב לתת לאנשים תחושה שיש מישהו שרואה אותם."
אורי סיטבון מסכם בקריאה לציבור: "כל אזרח יכול לעשות את זה. כל אחד יכול לבוא לזירה, להירשם בעמדה, לקבל ביטוח וציוד ולצאת למשימות. יש הרבה מה לעשות."
בין חבלני המשטרה שבודקים את משקל חומר הנפץ לבין המנופים שמפנים את קירות הבטון, השלישייה הזו – מרחובות, חיפה ובאר יעקב – היא התזכורת הטובה ביותר לכך שגם מול טיל של 100 ק"ג, הלב הישראלי שוקל הרבה יותר.
נשיא המדינה יצחק הרצוג הגיע בשעות הערב לזירה יחד עם ראש העיר – רון חולדאי :
"אנחנו כאן בתל אביב, הלב של הכלכלה הישראלית, המסחר, יחסי החוץ, וכמובן, רבים מאירועי התרבות של תל אביב. עיר נהדרת, עיר שלא עוצרת לרגע. עיר תחת מטח מטהראן ושלוחיה בכל מקום, שמנסים להילחם בנו מצפון ומדרום.
אבל אני חייב לומר לכם, כשרואים איך החוסן של העם הישראלי מתפקד בצורה כל כך טובה ומרשימה… אני רוצה לומר לך ראש העיר חולדאי, העיר הזו והאומה כולה, כולנו, מתפקדים בצורה נפלאה.
והערה אחרונה: היום ממשלת לבנון קיבלה החלטה נועזת מאוד לגרש את השגריר האיראני מלבנון. הוא היה כמו 'הנציב העליון' של לבנון במשך שנים רבות. זהו צעד משמעותי מאוד, נקודת מפנה שיש לנצל ולהבין בהקשר של שינויים גדולים באזור, והצורך לראות את 'אימפריית הרשע' מטהראן ושלוחיה, במיוחד חיזבאללה, מחוסלים – או לפחות מסולקים – כדי שניתן יהיה להביא שלום לאזור הזה."
