בימים אלו, על רקע מציאות ביטחונית מורכבת, יזם סטודיו באובאב פעילות של אמנות וגילוף עץ בתוך קהילה קטנה אך משמעותית ברעננה, במטרה לסייע בשימור החוסן של הגיל השלישי. מדובר בקהילת הגמלאים המרכזית של העיר, שמוכר כמקום שוקק פעילות, חוגים ומפגשים חברתיים.
בתחילת המלחמה החוגים לא התקיימו בשל המצב, אך רכזת המקום פנתה אל סשה גליצקי, מייסד הסטודיו, וביקשה ממנו להגיע בכל זאת, שכן לדבריה פעילות זו חיונית לחוסן הקהילתי ולשמירה על תחושת השגרה והקשר בין המשתתפים. סשה נעתר והגיע להעביר את המפגש – ולשמחתו, הקבוצות הגיעו במלואן. התחושה במקום הייתה סוריאליסטית: מבנה גדול שהשתקעה בו דממה כמעט מוחלטת התמלא בחיים, צחוק, תנועה ורעש קטן אך משמעותי של חיים.
סשה גליצקי, אמן ומייסד סטודיו באובאב: "הרגע הזה מדגיש כיצד יוזמות קהילתיות קטנות, גם בימים מתאגרים, מסוגלות ליצור תחושת יציבות, שייכות וחוסן בקרב הגיל השלישי ולהחזיר את החיוך לפנים של משתתפים רבים".
היוזמה של סטודיו באובאב ברעננה מצטרפת ל- 30 מוקדי פעילות ברחבי הארץ הפועלות לקידום חוסן נפשי, חיבור קהילתי וביטוי יצירתי באמצעות עבודה ידנית ויצירה בחומר. בין המוקדים: אבו סנאן, אור יהודה, אריאל, באר שבע, בארי, בית הלל, ברעם, ג׳וליס, גבעה צרפתית, דן, הוד השרון, חצרים, כיסופים, כפר יובל, כפר סבא (2 מוקדים), כפר עזה, לוד, מועצה אזורית אשכול, מחניים, נורדיה, פסגת זאב, פתח תקווה, קרית שמונה (2 מוקדים), ראשון לציון, רמות מנשה, רעים, רעננה (2 מוקדים), שדרות, שלומי, תל אביב ותל יצחק.
סטודיו באובאב הוקם בשנת 2003 על ידי סשה גליצקי, הוא מיזם חברתי פורץ דרך המשלב אמנות וגילוף בעץ עם תמיכה קהילתית ונפשית. הסטודיו מופעל על ידי צוות מגוון של אמנים, מחנכים, פסיכולוגים ויזמים חברתיים, ומעניק מענה ישיר לצרכים שעלו בקרב קהילות שונות ופגועות, ביניהם ניצולי 7.10 מהעוטף, מאות מפונים מהצפון, וכן חיילים עם פוסט טראומה, חלקם עקורים מאזורים מוכי לחימה ברחבי הארץ.
הסטודיו פועל במתכונת קבוצות קטנות ומעניק למשתתפים מרחב יצירתי, מרפא ונטול שיפוט, עם אפשרות לביטוי אישי דרך עבודה ידנית ומסגרת קבוצתית תומכת המחזקת קשרים וחיבור חברתי. בין פעילויותיו הבולטות: סדנאות גילוף בעץ בהנחיית אמנים מקצועיים, מנחים ופסיכולוגים, המתאימים לעבוד עם הקבוצות הייעודיות.
מחקר שנערך על ידי אוניברסיטת אריאל ב־2024 מצא כי פעילות סטודיו “באובאב” הביאה לירידה בדיכאון (33%) ובחרדה (13%), שיפור ברווחה הנפשית (11%) ועלייה בחוסן האישי (15%). כל המשתתפים המליצו על הפעילות והביעו רצון להמשיך, ועבודות העץ שנוצרו הוצגו בתערוכות והפכו לסמל לחוסן.
