בין דגלי חד"ש לשלטים בארבע שפות, התקבצו כ-200 מפגינים בלב תל אביב למפגן מחאה נגד המלחמה באיראן ובלבנון; בתוך בליל של סיסמאות על "מלחמת אפשטיין", "פירוק הפטריארכיה" וקביעות בוטות נגד הציונות, הם מנסים להציע אלטרנטיבה של מאבק מעמדי וסולידריות אזורית – גם כשנדמה שהקול שלהם נשמע כהד רחוק ומנותק מהקונצנזוס הישראלי המדמם.
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
כיכר הבימה, אחר צהריים תל אביבי. כ-200 מפגינים התאספו תחת דגלי תנועת חד"ש, הופכים את המתחם הציבורי למפגן של מחאה חריפה נגד המלחמה בלבנון ובאיראן. האווירה טעונה, והקריאות שנזרקות לאוויר לא מותירות מקום לספק באשר לעמדת המשתתפים: "דמוקרטיה לא בונים על הריסות של בניינים", "נתניהו אל תדאג, מחכים לך בהאג", וגם הזעקות המוכרות – "די לרצח ילדים" ו"מעזה לביירות, די לרצח ילדות".
אל מול עיניי נפרס מפגן חזותי של סיסמאות נוקבות. במרכז הרחבה נמתח בד ארוך, עליו נכתב בארבע שפות – עברית, ערבית, אנגלית ופרסית – המסר "נאבקות באימפריאליזם" ו"Resisting Empire". לצידו, בולט שלט לבן המעוטר בפרחים אדומים וקריאה חד-משמעית: "ARMS EMBARGO NOW".
אני מסתובב בין המפגינים ורואה את המסרים הופכים לבוטים יותר. שלט אחד מונה רשימת "חטאים" תחת הכותרת "RESIST": כיבוש, אפרטהייד, רצח עם, מלחמות אינסופיות ואימפריאליזם. לידו, שלט אחר שואל בתוכחה: "כמה הרגו היום ארה"ב וישראל?" ומפרט זירות בלבנון, איראן וסוריה.
חלק מהמסרים נראים כמעט מנותקים, כמו השלט שקרא "עצור את מלחמת אפשטיין", או שלטים המערבבים קלישאות של השמאל הפרוגרסיבי כמו "מפרקות את הפטריארכיה" בלב הפגנה פוליטית-מדינית. אחת הצעירות בהפגנה, בשיער אדום בוהק, מחזיקה שלט קרטון עם חצים המדגישים את המשפט: "The GENOCIDE in GAZA CONTINUES". אולם השלט המקומם מכולם היה ללא ספק זה שהונף על ידי מפגין רעול פנים, עליו נכתב בפשטות מצמררת: "Zionism is DEATH".
במהלך ההפגנה תפסתי לשיחה קצרה את נאור מתנועת "המאבק הסוציאליסטי", כדי להבין את הלוגיקה שעומדת מאחורי המחאה הזו בזמן של הסלמה אזורית.
נאור מתנועת המאבק הסוציאליסטי, ספר לי מה אתה עושה פה היום, יום שבת, בבימה?"
נאור: "באנו למחות נגד המלחמה הזאת. המלחמה הנוראית הזאת לא תביא ביטחון לישראלים, היא לא תביא חופש לאיראנים. מפציצים שם באספהאן… יש שם ריח של נפט בגלל ההפצצות שישראל עושה. ככה לא מביאים לא ביטחון ולא חופש לאף אחד. היינו כבר בסרט של עיראק, היינו בסרט של אפגניסטן. ראינו מה ישראל עשתה בעזה במשך שנתיים עם 70 אלף הרוגים, 20 אלף ילדים שנרצחו על ידי המשטר הישראלי. הם רוצים לעשות את זה עכשיו גם באיראן, אולי גם בלבנון. אנחנו לא מסכימים לזה, באנו לעצור את זה."
דווקא להרבה אנשים בישראל, יש סוג של קונצנזוס סביב המלחמה הזאת. הם טוענים לשיטתם שדווקא המלחמה הזאת נותנת את החופש לאותם שוחרי שלום באיראן ובלבנון שהמשטר מדכא אותם, ועכשיו אם נחליש אותו הם
יוכלו לצמוח ?
נאור: "אנחנו כבר שומעים ראיונות עם פעילים איראנים שמסבירים איך ההפצצות האלה עוצרות את המחאה. איך הם מתחילים להגיד 'אוקיי, לא לזה, לא לזה התכוונו שיהיה'. יש לזה מחיר. חוץ מההרס שיש באיראן, אנחנו רואים פה את ההזנחה של הממשלה. לאנשים אין מקלטים… בציבור הערבי-פלסטיני ובטח אצל הבדואים בכלל אין מקלטים, אין ממ"דים. אנשים פה מופקרים, הביטחון שלנו מופקר בשביל הרפתקאות צבאיות שרק יקריבו את כולם."
נו, אז יהיו כאלה שיגידו שאם עכשיו לא נשמיד או נחליש את היכולות הצבאיות, יבוא יום ותהיה שוב הפקרה..?
נאור: "אחרי שנתיים וקצת של מלחמת השמדה בעזה, שהצבא הישראלי והמשטר הישראלי לא הצליחו לנצח אפילו ארגון כמו חמאס, הם רוצים עכשיו בכמה ימים [להכניע] מדינת ענק של 90 מיליון איש? נו באמת, לא נולדנו אתמול. ושוב, ראינו מה קרה באפגניסטן – ארה"ב הייתה שם 20 שנה והחזירה את הטליבאן לשלטון. זה לא עובד הדברים האלה."
אז איך אפשר לפתור את זה?
נאור: "צריך להתארגן, צריך להיאבק. קודם כל נגד ההפצצות האלה, נגד המלחמה הזאת. להתארגן גם באיראן, בכל מקום – מעמד העובדים, צעירים, סטודנטים."
אבל אתה רואה שהמשטר הדתי מדכא אותם, הם שולטים בכוח. איך אפשר להגיע להסכמה עם משטר שחושב שאלוהים ציווה אותו להרוג?
נאור: "אני לא אומר להגיע להסכמה עם משטר רצחני כמו משטר האייתוללות. אבל אני כן יודע שהמחאות של 'נשים, חיים, חופש'… במשך שלוש שנים… ביטלו את האכיפה המשטרתית הרצחנית שהייתה שם על נושא החיג'אב. זה סימן קטן למה שאפשר לעשות כשמתארגנים ונאבקים. זה לא נכון שאי אפשר להגיע להישגים גם מול משטר כזה… בטוח שמה שישראל עושה עכשיו זה לא הדבר הנכון. זה עוזר למשטר לייצב את עצמו, לבנות קונצנזוס לאומי מחדש וזה מרסק את המחאה."
ממארגני ההפגנה נמסר כי המטרה היא "להפסיק את ההסלמה האזורית. ממשלת הימין מנצלת את המלחמה כדי להעמיק מדיניות של מלחמת נצח, ואנחנו מסרבים לשתוק מול מלחמה שמבעירה את האזור כולו ומביאה עוד הרס, דם ואובדן לשני העמים".
בשטח ההפגנה זיהיתי את משפיעני הרשת הימניים רועי סטאר והדר מוכתר, שניסו לדובב את המפגינים ללא הצלחה. "אל תדבר איתם", ניגשו אליי נציגים מהמחאה כשהבחינו בי מראיין, "הם יעוותו את דבריך ויוציאו אותך באופן מגוחך". נראה שבשמאל הרדיקלי למדו להיזהר ממצלמות שאינן חלק מה"נרטיב".
ההפגנה הסתיימה ללא אירועים חריגים, אך הותירה בכיכר הד של סיסמאות שגם בעיצומה של מלחמה, נשמעות לרבים כקול מעולם אחר.
