שלשום, עם שקיעת החמה שסימנה את תחילתו של חודש הרמדאן, הצטרפתי לתהלוכת הילדים המסורתית שיצאה מהמועדון המוסלמי, ומה שנגלה לעיניי היה מפגן של קהילתיות, אמונה ושמחה פשוטה ומאירה.
איתן אלחדז ברק
עם כניסתו של חודש הרמדאן אמש, לבשה יפו חג. לאורך רחוב יפת והסמטאות המוליכות אליו, נתלו שרשראות נורות צבעוניות וסמלי סהר מוארים, המבשרים על תחילתם של 30 ימי צום, תפילה וחשבון נפש. אך מעבר להיבט הדתי המופנם, הרחוב היפואי התעורר לחיים בצהלה עם פתיחתה של תהלוכת הרמדאן המסורתית של ילדי העיר.
שירה ברמקולים ודגלים לבנים
התהלוכה, שיצאה מהמועדון המוסלמי בעיר, הייתה מפגן מרהיב של צבע וצליל. עשרות מילדי ה"צופים" של יפו צעדו במדים אחידים, כשהם מניפים אל על דגלים לבנים הנושאים בגאווה את סמל המועדון. במרכז הצעדה נע דגם ענקי ומואר של פנוס מוזהב, המדמה מבנה מסגד קטן ומואר, שהאיר את פניהם הנרגשות של הצועדים ושל הקהל הרב שצבא על המדרכות.
אל מול הפנוס הענק, נשאו הילדים בידיהם את ה'פנוסים' האישיים שלהם – אותם פנסים מסורתיים שהפכו לאחד מסמלי החג המובהקים. הפנסים, חלקם מוזהבים וחלקם צבעוניים, הפיצו אור רך על סמטאות העיר ונתנו לצעדה נופך קסום וחגיגי. את האווירה חישמלו נערים פייטנים ואנשי המועדון, לבושים בחולצות לבנות עם סמל המועדון, שאחזו במיקרופונים ושרו ברמקולים את שירי החג המוכרים.
דור הולך ודור בא
בין המוני הצועדים בלטו הילדים הקטנים, שחלקם נראו כנסיכים של ממש. ילד אחד, לבוש בגלבייה לבנה בוהקת וכיפה תואמת, צעד ברצינות תהומית כשהוא אוחז בידו האחת דגם מואר של מסגד ובשנייה דגל לבן. במקום אחר בקהל, נראה אב מחויך הנושא את בתו הקטנה על כתפיו, בעוד לצדם נשים בלבוש מסורתי מרהיב, בולטות ביופיין ובגלימות תכולות הרקומות בזהב, מוסיפות הוד לערב המיוחד.
התהלוכה לא הייתה רק של הילדים. השכנים יצאו אל המרפסות והמדרכות כדי להאיר לצועדים, וחלקם אף חילקו סוכריות ומארזים מתוקים לילדים. באחד המוקדים, נראה איש צוות מהמועדון המוסלמי כשהוא מחלק מתוך סלסילת קש חבילות שי קטנות המעוטרות בסמלי הסהר, מפיץ שמחה בקרב הילדים שסבבו אותו.
מהחומוסייה למאפיית "יודעי דבר"
אחד המראות המרתקים ביפו של הרמדאן הוא "היפוך העור" שעוברים העסקים המקומיים. חומוסייה מוכרת ברחוב יפת, שבכל יום מגישה צלחות חומוס חמות, הופכת עם רדת החשיכה למאפייה שוקקת המוקדשת כולה למתוקי החג. בתוך המטבח המבריק, מעל סירים ענקיים, מכינים הבעלים ממוצא טורקי את ה**'זלביות'** – כדורי בצק זהובים המטוגנים בשמן עמוק ונטבלים בדבש מתוק. לצדם נערמים מגשי ה**'קטאיף'** המפורסמים, הממולאים באגוזים, גבינה או מלבי.
"הם הכי טובים ביפו," אומר לי סמי, מנהל המועדון המוסלמי ומארגן הצעדה. התורים הארוכים המשתרכים מחוץ למקום – החל משעות אחר הצהריים ועד חצות – בהחלט מאששים את קביעתו. האדים העולים מהבצק המטוגן והריח המתוק הממלא את הרחוב הם פסקול הריח של יפו בלילות הרמדאן.
רקע: מנהגי חודש הרחמים
חודש הרמדאן הוא החודש התשיעי בלוח השנה המוסלמי, ובו לפי המסורת ניתנה הקוראן לנביא מוחמד. זהו חודש של התנקות רוחנית, סבלנות וריסון עצמי.
-
הצום: המוסלמים נמנעים מאכילה ושתייה מעלות השחר ועד שקיעת החמה. הצום נועד לקרב את המאמין לאל ולהזכיר לו את סבלם של העניים.
-
האיפטאר: סעודת שבירת הצום הנערכת מיד עם השקיעה. זוהי בדרך כלל סעודה משפחתית וקהילתית גדולה, המאופיינת באירוח ובנדיבות.
-
הפנוס: מקורו של הפנס במסורת עתיקה, ויש הטוענים כי החל בתקופה הפאטימית במצרים, אז היו יוצאים התושבים עם פנסים לקבל את פני הח'ליפה בלילות החודש. כיום, הפנוס הוא הסמל האוניברסלי של אור, תקווה ושמחה המלווים את לילות החג.
יפו, על שלל גווניה, הוכיחה אמש שוב שגם בעידן המודרני, למסורת העתיקה יש כוח מאחד ומאיר, שמצליח להוציא אלפי אנשים לרחובות עם פנס קטן ביד והרבה תקווה בלב.
