הקצב המדוד של ה"דף" – תוף המרים הגדול והעתיק – מהדהד בחלל המועדון המוסלמי ביפו, חוצה את רעשי הרחוב המודרניים של העיר ומחזיר את הנוכחים מאות שנים לאחור. זהו "לילת אל-מיעראג'", ליל עלייתו של הנביא מוחמד לשמיים. ביפו של ינואר 2026, המועד הזה הופך להרבה יותר מציון דרך דתי; הוא רגע של התכנסות קהילתית, חינוכית ובעיקר – רוחנית
איתן אלחדז ברק
כתבה זו מתפרסמת במסגרת המדור החדש 'הכר את השכן', יוזמה עיתונאית המבקשת לחבר בין הקהילות השונות החיות בעיר. המדור חושף את העושר של המיעוטים האתניים, הדתיים והתרבותיים בתל אביב-יפו, מתוך אמונה שהכרת הטקסים והמנהגים של השכן היא הצעד הראשון לבניית חברה משותפת ומכבדת.
במרכז הבמה עומדים נערים צעירים, לבושים במדים אחידים המעוטרים בסמלי הצופים המוסלמיים. הם המונשידין – הפייטנים של הדור הבא. בקולות צלולים הם מבצעים את ה"אינשאד", שירה דתית המבוססת על מקאמים ערביים מסורתיים. השורות "יא מולאי" (אדוני/ריבוני) חוזרות שוב ושוב, יוצרות תחושה של "ח'ושוע" – כוונה עמוקה וענווה – שממלאת את החדר.
האינשאד: מארמונות דמשק למועדוני יפו
מסורת האינשאד (Inshad) היא אחת מצורות האמנות העתיקות והמכובדות בעולם הערבי. בעוד שמוזיקה פופולרית נתפסה לעיתים כבילוי חולף, האינשאד נחשב תמיד ל"אמנות נעלה" שמטרתה חיבור ישיר לאלוהות.
שורשים עולמיים: מרכזי האינשאד הגדולים התפתחו בערים כמו דמשק וחלב (סוריה) וקהיר (מצרים). שם שוכלל השימוש במקאמים – הסולמות המוזיקליים – כדי לעורר רגשות ספציפיים: מגעגוע ותחנונים ועד לשמחה והתעלות.
התפתחות מקומית: בארץ, האינשאד קיבל גוון קהילתי-חינוכי. המועדון המוסלמי ביפו הוא דוגמה חיה לכך: כאן השירה היא לא רק תפילה, היא אמצעי לשימור השפה הערבית התקנית והזהות התרבותית בתוך מרחב אורבני משתנה.
הקול מאחורי הדרשה: ד"ר עלאא באסם
את הטון הרוחני של הערב הוביל ד"ר עלאא באסם, איש דת ומרצה מוערך שהגיע מאום אל-פחם במיוחד כדי לשאת את הדרשה המרכזית. ד"ר באסם ידוע בגישתו האינטלקטואלית והמפוכחת, המשלבת תיאולוגיה קלאסית עם ניתוח סוציולוגי של החברה המוסלמית בישראל. הוא אינו מסתפק בציטוט פסוקים, אלא מתרגם אותם לשפת היומיום של המאמין החי בלב הכרך המודרני.
הדרשה: בין חשבון נפש למציאות הישראלית
בדבריו של ד"ר באסם נשזר השנה מסר נוקב המופנה בו-זמנית פנימה אל תוך הקהילה, והחוצה אל המציאות הישראלית:
ביקורת על המציאות החיצונית: הדובר התייחס לקשיים האובייקטיביים של הקהילה כמיעוט, תוך אזכור ה"מדיניות" והעוינות שאיתן הם מתמודדים. עם זאת, הוא הפתיע בקריאה לא להיגרר לאיבה, אלא להגיב באצילות. , באסם קורא לקריאה מפוכחת של המציאות הקיימת כעובדה, ולהחליף את הקינה והבכי בעשייה רוחנית וחברתית ממשית.
ביקורת פנימית ו"הג'רה רוחנית": הביקורת החריפה ביותר הופנתה כלפי "הפולחן השטחי" – תפילה שהיא רק תנועות גוף ללא כוונה פנימית. הוא קרא לקהל לצאת ל"הג'רה רוחנית" (מסע הגירה רוחני) – עזיבת המצבים השליליים לטובת בנייה של קהילה חזקה ומוסרית יותר.
תיבת מידע: מהו חג ה"איסראא והמיעראג'"?
ה"איסראא והמיעראג'" הוא חג אינטימי ורוחני המציין שני שלבים במסעו המופלא של הנביא מוחמד:
מסע הלילי (איסראא): רכיבה ממכה לירושלים (אל-אקצא) בלילה אחד.
העלייה לשמיים (מיעראג'): עלייה מירושלים דרך שבעת הרקיעים עד למפגש עם האלוהות. זהו המועד שבו נקבעה חובת חמש התפילות ביום, והוא מקבע את מעמדה הקדוש של ירושלים במסורת האסלאמית.
מקום עם היסטוריה: המועדון המוסלמי ביפו
הטקס התקיים במועדון המוסלמי (النادي الإسلامي), מוסד תרבותי שהוקם סביב שנת 1928. המקום, ששימש בעבר כמרכז לפעילות פוליטית וחברתית ענפה, מהווה היום את הלב הפועם של הקהילה ביפו ומשכן לתנועת הצופים המוסלמים. כאן עוברת המסורת לילדים, המקבלים הכשרה שמשלבת בין ערכי תנועת נוער לשימור מורשת האינשאד.
כשהנערים מסיימים את השירה וה"דף" מפסיק להדהד, נשארת באוויר התחושה שביפו, לפחות בערב זה העלייה לשמיים היא לא רק סיפור היסטורי. היא שאיפה יומיומית לשיפור אנושי וחברתי.
