בטקס מיוחד במרכז רבין, הוענק לראשונה "אות יצחק רבין" ליחידת "ממשיכים בחיים", המורכבת מפצועי צה"ל ותיקים המלווים פצועים חדשים. דליה רבין בנאום מטלטל: "קו טרגי מוביל מרצח אבא ל-7 באוקטובר. רצחו אותו בשם אידיאולוגיה משיחית כדי לשנות את המשטר"
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
במלאת 30 שנה להירצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין ז"ל, קיים מרכז רבין טקס מיוחד בו הוענק לראשונה "אות יצחק רבין". הפרס ביקש להוקיר לוחמים פצועים אשר גבורתם כפולה: אלו שנפצעו במהלך שירותם הצבאי, השתקמו, ובחרו להתייצב שוב כדי ללוות כעת את אלפי הפצועים והפצועות ממלחמת "חרבות ברזל".
את הטקס פתחה המנחה, לוסי אהריש, שביטאה את התחושות באולם: "הלב עדיין מסרב להאמין, גם אחרי 30 שנה. ולפעמים הלב כבד עכשיו, אפילו יותר לאחר השנתיים שעברו עלינו בלעדיו."
אהריש הזכירה את מורשתו של רבין: "לשירותה של מדינת ישראל מיום גיוסו לפלמ"ח ועד שחרורו כרמטכ"ל, נותר 'מר ביטחון' גם בשנותיו כמדינאי. תמיד ראש וראשון בדאגתו ובאהבתו לחיילי צה"ל, במחיצתם חש הכי בבית ורגוע. הערב הזה, דווקא ביום השנה ה-30 להירצחו, אנחנו רוצים להתחמם באורה של תקווה, של הוקרה, של רעות ישראלית שחזרה לפעום בעוצמה במלחמה הנוכחית. אנחנו מתכנסים לומר תודה לנכי צה"ל ותיקים המלווים, תומכים ומשקמים פצועי צה"ל חדשים, והם כה רבים."
"מופת ערכי של שליחות ורעות"
אחריה עלתה לנאום אל"מ ענבר סיטבון, ראש מחלקת פצועים, נכים, שבויים ונעדרים בצה"ל, שהדגישה את החיבור בין ערכי רבין לפעולת הצבא כיום. "אני מתרגשת להיות כאן במעמד חלוקת פרסים… המגלמים את הערכים שיצחק רבין גילם בחייו. לאורך השנים ועד עכשיו, מתוך שליחות ומסירות למען ביטחון מדינת ישראל. שרשרת השליחות המיוחדת הזו נפרשת וממשיכה."
אל"מ סיטבון התייחסה לאתגרי המלחמה: "אל מול נעדרים, חטופים, חיים וחללים בידי מרצחי חמאס, מתייצב צה"ל לטפל. קטועי רגליים שלא קטעו את החלומות שלהם, לוחמים שאיבדו את ראייתם אבל לא את יופי הבריאה. לוחמי על שמוכיחים שהכל אפשרי. לצה"ל, דמותו וערכיו של יצחק רבין משמשים עבורנו מופת ערכי, המדגיש את השליחות, האחריות, הרעות והדוגמה האישית… אני עומדת כאן ומצדיעה בשם צה"ל לכל מערך הנפגעים בסדיר ובמילואים."
אות הוקרה ל"ממשיכים בחיים"
במרכז הערב עמדה הענקת האות ליחידת המילואים "ממשיכים בחיים" של צה"ל ולעמותת Restart. כפי שציינה ועדת הפרס: "בחרנו להוקיר את תרומתם של פצועי צה"ל לביצור ביטחונה של ישראל וחוסנה החברתי… הם גילו יוזמה מעוררת השראה בליווי הפצועים, שיקומם וחזרתם לחיים לאחר הפציעה."
יחידת "ממשיכים בחיים", שהוקמה ביוזמת סא"ל (מיל') יריב לב ארי כחודשיים לפני המלחמה, מבוססת על העיקרון "מי ששרדו את הפציעה הקשה ונשאו את הצלקות בגוף ובנפש, יכולים להיות הסלע של מי שזה עתה נפצעו." היחידה מונה עשרות מנטורים, פצועים קשה בעצמם, ותומכת כיום בלמעלה מ-1,000 פצועי גוף ונפש מ"חרבות ברזל".
סא"ל (מיל') יריב לב ארי, מפקד היחידה, אמר בנאומו: "נכי צה"ל ותיקים, שלמרות ועל אף הפציעה הקשה קמים כל בוקר מלאי משמעות על מדים… לתמוך, ללוות ולשקם את הפצועים והפצועות שלצערנו הצטרפו למשפחת נכי צה"ל ההולכת וגדלה. הזכות והסגולה שניתנה לנו… משקמת לא רק את הפצועים שאנחנו מלווים. היא משקמת גם אותנו הוותיקים, את המשפחות… היא משקמת את החברה הישראלית דרך ערך הנתינה."
דליה רבין: "ידעו כי אתה המחסום, ואותך רצחו"
את הנאום המרכזי והמטלטל נשאה דליה רבין, בתו של יצחק רבין וראש המרכז על שמו. "אני מתרגשת פה כאילו זה האירוע הראשון, 30 שנים לרצח. כמה געגוע וכמה כאב," פתחה. "השנה, לאחר התלבטויות רבות, החלטנו לקיים כאן במרכז שלנו טקס הענקת פרס ע"ש יצחק רבין. הגענו למסקנה שמתן פרסים לנכים, לפצועי צה"ל ותיקים שהתגייסו לטפל בנכים מהמלחמה הנוכחית, תהיה הדרך ההולמת ביותר לציון יום הרצח ורוחו הרחבה של האבא שלי."
רבין ציטטה את דבריו: "'אין לי נכסים, יש לי רק חלומות להוריש לדורות הבאים עולם טוב יותר, נעים יותר, עולם שנעים לחיות בו'. אין זה הרבה מדי. הצניעות, החיוך המבויש והחלום, החזון להקים ולקיים מדינה שטוב לחיות בה, בשלום, בינינו, ברווחה, בשוויון ובקבלת האחר. לא, זה לא הרבה מדי, אבא. ולשם כך הלכת כל כך הרבה שנים… הפשלת שרוולים והיית ללוחם… איש ישר, חרוץ ובלתי נלאה."
מכאן עברה רבין לניתוח חד של הרצח והשלכותיו: "אותך רצחו בשם אידיאולוגיה משיחית, מונעת על ידי שיח מלחמתי. רבנים פרסמו 'דין רודף ודין מוסר' שמשמעותו אחת ונוראה. כל אלה הוזנו על ידי גורמים פוליטיים שחברו לרבנים הקיצוניים במטרה אחת ברורה: שינוי המשטר במדינה היהודית-דמוקרטית שלנו. הם ידעו כי אתה היית המחסום, האיש המפוקח, הבטוח בדרכו ובמטרותיו… המנהיג שיכול היה להוביל אותנו כולנו לאותו חוף מבטחים עליו חלם. ידעו כי הוא המנהיג שזכה לאמון הרבים… ואותו רצחו."
רבין מתחה קו ישר בין אז להיום: "כאן נשאלת השאלה… והקו הטרגי מוביל לא רק ב-4 בנובמבר 95, אלא לבוקר הנורא בתולדות מדינתנו ב-7 באוקטובר 23. כאשר כוחות הרשע פרצו ליישובינו… טבחו, שרפו… חטפו כה רבים למנהרות. ומאז האירוע אנחנו בכאוס בכל תחומי החיים, במלחמה ששוב ושוב גובעת מחיר כבד, מותירה משפחות מרובות שכול ופצועים בגוף ובנפש."
היא הזכירה את חיים פרי ז"ל, שנחטף מניר עוז ונרצח בעזה, וציטטה שיר שכתב: "'נשארנו המומים, נשארנו דוממים, מבוקעים, ללא קול, וצודקים. אנחנו המחנה השפוי. אנחנו המחנה הנאור, המתקדם… ומאוד לא חכמים מול היורים, לא שרים… אנחנו נשארנו, נשארנו מאוד דוממים.'"
"יצחק רבין וחיים פרי כבר לא יכולים להשמיע את קולם," סיכמה דליה רבין. "המשימה שלנו, היא עלינו. לבחור בחירה אקטיבית בחיים… לחתור קדימה בלי לשכוח לרגע מאיפה באנו ולאן אנחנו רוצים להגיע. המיעוט הכי נרדף בהיסטוריה… העם היהודי, שהגיע לציון לבנות חברת מופת על שתי רגליה: היהודית והדמוקרטית. החברה הישראלית, שלא כמנהיגיה, הוכיחה שהיא נאמנה לסולם הערכים הזה… החוסן החברתי הלאומי שלנו תלוי בעמידה האיתנה של כולנו על המשמר. וזה הציווי של יצחק רבין, וזוהי מורשתו."
מקבלי אותות הוקרה נוספים
במסגרת הפרס, הוענקו אותות הוקרה מיוחדים לשישה נשים וגברים נוספים, לוחמים ולוחמות שנפצעו בשירותם והמשיכו להעניק בחזרה:
- נועם דדון: מייסד עמותת Restart, שהפך את פציעתו הקשה ב"צוק איתן" לתנועה המשלבת טכנולוגיה בשיקום.
- אורי אהרנפלד: פצוע קשה ושבוי מצרי לשעבר, המלווה כיום פצועי נפש.
- קובי ליאון: סגן אלוף אולימפיאדת לונדון באופני יד, שרד פציעת מטען בלבנון ומנטור לפצועים קשים.
- אורלי לוין: נפצעה בפיגוע ירי, כיום פסיכותרפיסטית המלווה פצועות "חרבות ברזל", בהן תצפיתניות.
- פרידה חולי: פצועת אימון צבאי שחזרה לשירות והפכה למובילה בשיקום פצועות ראש מהמלחמה.
- רס"ן (מיל') שמעון נבון: לוחם גולני שנכווה אנושות, עבר 30 ניתוחים והפך לראש ענף פצועים פיזי ביחידת "ממשיכים בחיים".
