דואגים לצעירים חסרי עורף משפחתי. מחר, 29.10, יתקיים במשכן הכנסת אירוע השדולה לקידום כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה, שהשנה יעמוד בסימן של תמיכה בצעירים בוגרי המסגרות החוץ-ביתיות בישראל. השנה, במוקד האירוע תוצב סוגיית הצעירים חסרי העורף המשפחתי, שהאתגרים עימם הם נדרשים להתמודד הוחרפו בשנתיים האחרונות.
את האירוע יוזמים מדי שנה יושבי ראש השדולה חברי הכנסת משה (קינלי) טור-פז (יש עתיד), דן אילוז (ליכוד), ומיכאל ביטון (המחנה הממלכתי) יחד עם הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה. בישיבת השדולה המיוחדת ישתתפו ויישאו דברים, בנוסף לראשי השדולה, שרים, חברי כנסת, נציגים בכירים ממשרדי הממשלה הרלוונטיים, אנשי אקדמיה, חניכי ובוגרי מסגרות חוץ-ביתיות, נציגים מארגוני החברה האזרחית ועוד.
אבי נאור, יו"ר הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה: "בישראל של היום ישנם כ־50 אלף ילדים ובני נוער שגדלים מחוץ לביתם, מהם אלפים שמגיעים לגיל בגרות ללא משפחה לצידם. הם נכנסים אל עולם המבוגרים כשהם חשופים. לא מפני שהם חלשים – אלא מפני שהמערכת השאירה אותם לבד. השקעה בילדי ובוגרי המסגרות החוץ-ביתיות, בהם צעירים חסרי עורף משפחתי, היא לא רק מחויבות ערכית או מוסרית אלא שאלה כלכלית־חברתית מהמעלה הראשונה. השקעה בצעירים הללו משמעה השתלבות בשוק העבודה, השכלה גבוהה, שירות צבאי ואזרחי משמעותי, השתתפות במעגל היזמות והתרומה לחברה. ואילו הזנחה שלהם – פירושה עוני, תלות במערכות הרווחה, מעגלי מצוקה ועלויות כבדות למדינה. זו הבחירה שלנו כחברה – להשקיע מראש או לשלם מחיר כבד אחר כך".
אבי אלבאז, מנכ"ל הפורום הציבורי למען כפרי הנוער, פנימיות הרווחה והאומנה: "שיקום החברה הישראלית, עם סיום המלחמה, עובר דרך חיזוק המסגרות החוץ-ביתיות ותמיכה בצעירים חסרי עורף משפחתי. אלפי צעירות וצעירים במדינת ישראל מוגדרים כחסרי עורף משפחתי אך רק כ-30% מהם זוכים לסיוע, ובדרך כלל הסיוע חלקי ובלתי מספק. המלחמה שליוותה אותנו בשנתיים האחרונות הרחיבה והחריפה את הקשיים שעימם מתמודדים צעירים וצעירות בסיכון, בהם צעירים נעדרי עורף משפחתי. חשוב לזכור כי לא כל הצעירים פונים או בכלל מכירים את הגורמים שיכולים לסייע להם. העתיד של מדינת ישראל לא תלוי רק בביטחון הפיזי, אלא גם בביטחון החברתי. אם מדינת ישראל מעוניינת לקום מהשבר ולשמור על החוסן הפנימי ועל ערכי הבסיס שלה, היא מוכרחה להסדיר ואף להרחיב את הסיוע לצעירים חסרי עורף משפחתי. אנו מזהים הבנה, כוונה ורצון בקרב משרדי הממשלה להרחיב את סל המענים – ומקווים לראות את השיפור בשטח. בוגרי המסגרות החוץ-ביתיות בישראל, בהם גם הצעירים נעדרי העורף המשפחתי, הם העתיד של מדינת ישראל. חיזוק המסגרות החוץ-ביתיות, המהוות בית חם, מגונן ויציב לאלפי צעירות וצעירים, והשקעה בבוגרי מסגרות אלו, נדרשים לעתיד של כולנו".
שלמה מנואב, בוגר כפר הנוער קרית יערים ששכל את אחיו שחר מנואב באסון הפומה בחודש יוני האחרון (בו נהרגו 7 לוחמי צה"ל לאחר שהוצמד מטען חבלה לנגמ"ש בחאן יונס), מספר כיצד המסגרת החוץ-ביתית עיצבה ושינתה את חייו. "בכיתה ט', הגעתי לקרית יערים, אחרי שהחלפתי לא מעט מסגרות", משחזר מנואב, היום בן 26, "השנה הראשונה הייתה לי קשה חברתית ולימודית אך לבסוף התאקלמתי, הרבה בזכות הצוות שלא ויתר עליי. המסגרות החוץ ביתיות מאוד-מאוד חשובות. הילדים מגיעים אליהן עם רקע לא פשוט. אני הגעתי מרדן, בגיל ההתגברות, ושם למעשה התאפסתי וקיבלתי כיוון לחיים. עד היום אני בקשר עם אנשי צוות שליוו אותי ועדיין נמצאים שם. הדלת שלהם תמיד פתוחה בפניי. אחרי שיצאתי מהפנימייה נעשיתי בעצמי מדריך לבני נוער במסגרת השירות הלאומי. כך יצא לי לחוות את שני העולמות ולהבין עד כמה המדריכים דחפו אותי קדימה והיו מרכזיים בחיי. כשיוצאים מהפנימייה, האתגרים רק מתעצמים. חשוב שהמדינה וכל הגורמים שיש להם קשר לנושא ימשיכו לתמוך ולסייע לבוגרי המסגרות, כדי שאותם צעירים לא ילכו לאיבוד ויהיו עצמאים ותורמים".
