פרוייקט אומנות ייחודי של בוגרת לימודי מחול מפגיש זו השנה השנייה ברציפות את חניכי ארגון אקי"ם שלומדים לרקוד יחד עם תלמידות ממגמת המחול של תיכון 'בליך'. בדרך הם לומדים להתגבר על החששות, מפתחים שפת סימנים ייחודית ויחד כולם מקבלים שיעור חשוב על הריקוד המוזר של הלב
אומרים שהריקוד משחרר אותך מכבלי המציאות ומעלה אותך מעלה מעלה אך לריקוד יש גם כוח לשחרר מכבלים חברתיים: מזה כשנתיים פועלת בתיכון 'בליך' ברמת גן תוכנית ייחודית בה מעורבים בנות מגמת מחול וחניכים של סניף אקי"ם רמת גן-גבעתיים בפרוייקט שזכה לשם 'לרקוד עם האחר'. בפרוייקט שכבר זכה בציון לשבח ממשרד החינוך נפגשו מדי שבוע במשך חדשים רבים תלמידות כיתה י' עם צעירות בוגרות עם מגבלה שכלית ולומדות לרקוד יחדיו "אני רוצה להדגיש שחשיבות המפגשים אינה רק בעצם הריקוד עצמו" מספרת לי טל נאור, מנחת המפגשים ומי שיצרה את הכוריאוגרפיה לריקוד המשותף ביחד עם מיכל וולף, רכזת המגמה למחול בבית הספר "התוצר הסופי הוא אומנם ריקודים משותפים אך עצם התהליך שהם עוברים והמפגש הבלתי אמצעי שנוצר בין הבנות באמצעות הריקוד מאפשר יצירה של דבר שהוא מאוד יפה וגם מרגש".
התוכנית שהיא ייחודית לבית הספר 'בליך' נולדה לפני שנתיים כאשר נאור סיימה את לימודי המחול שלה ב'סמינר הקיבוצים'. כחלק מעבודת הגמר היא שילבה כוחות עם התיכון הרמת גני, תחילה באורח ניסיוני עם הלהקה הייצוגית של מועדון "רעות" (מועדון חברתי לבעלי צרכים מיוחדים). ולאחר שהמופע הראשון קצר שבחים (שהוצג גם באירוע ציבורי ובכנס להקות מחול של משרד החינוך) הוחלט להמשיך עם זה שנה נוספת וכעט מגיעה לסופה השנה השנייה להצגת הפרוייקט "אני מקווה שזה יימשך עוד כי זה משהו שתורם לכולם" מציינת בסיפוק נאור
בערב הגאלה השנתי, שהתקיים ביום חמישי האחרון, הציגו תלמידות המגמה מכל השכבות את הריקודים עליהם עבדו כל השנה מול קהל של מאות מוזמנים שכלל הורים ובני משפחה . בין היתר הוצג קטע הריקוד המשולב "רוקדים עם האחר".
"הרגשתי כמו כוכבת" מספרת לי בהתרגשות תחייה לנדסבוים אחת הבנות מאקי"ם, שבדיוק סיימה לרקוד.
היה לך קשה ?
"דווקא לא היה לי קשה" היא אומרת ומוסיפה "היה לי קל"
הרושם המתקבל הוא שלבנות מאקי"ם היה מאוד קל להשתלב עם הבנות. "הבת שלי יכולה לרקוד בכל מצב" צין אביה של לנדסבוים, גדליה, ואילו אצל הבנות של מגמת המחול העניין היה קצת יותר מורכב: "אלו היו עבורי מפגשים מאוד מיוחדים" ציינה לי רוזנר, תלמידת כיתה י' ב"בליך", והוסיפה "בהתחלה זה לא היה קל לעבוד איתם כי היינו צריכים להתגבר עם קושי תנועתי ועל עניין הזיכרון אך בעזרת כל מיני סימנים שפיתחנו יחד עזרנו להם ללמוד את הריקוד".
זה שינה לך את הגישה לגבי אותם אנשים ?
"זה ממש שינה לי כי בהתחלה חששתי מהם ואילו היום כל החששות נעלמו". גם דיקלה, אימא של לי מצטרפת לשיחה "אני עוד זוכרת איך בהתחלה היא הגיעה עם החששות ואז אחרי כל פגישה היא הייתה חוזרת נפעמת מהן עד שהן ממש התחילו לריב בניהן מי תרקוד עם מי" "אני פחות חששתי מהם בהתחלה וישר ידעתי שאתחבר אליהם" ציינה חברתה של לי נטשה קרוזר "למרות הקשיים הגענו עם גישה חיובית ולסוף הכל השתלב יחד".
אחד הדברים המעניינים שקרו לכל אורך המפגשים זה הניסיון להתגבר על המתח הזה שבין המחול שדורש סוג של פרפקציוניזם לבין העובדה שמדובר בבנות ללא ניסיון שכבר מזמן חצו את גיל הריקוד "ברור לנו שלא מדובר בבלרינה" מסבירה קרוזר "אבל גם מאוד ברור לנו שמדובר בבנות שמאוד רוצות לרקוד ולכן הגישה שלנו הייתה להתייחס אליהם ממש כמו אל חברות שלנו וכל מפגש אנחנו מתחבקים ומעלות זיכרונות".
"זו היא הדרך הנכונה ביותר לדעתנו" מסביר לי גדעון מיטשניק לשעבר יו"ר אקי"ם ר"ג גבעתיים ומי שמלווה את הפרויקט מראשיתו ולאורך הדרך "לממש את החזון שלנו בדבר חברה מכלילה ולחבר בין חניכי אקים ולבין בני הנוער ולכלל החברה באופן מוחשי וחוויתי וללא מחיצות".
כבר התרגלנו לשמוע על מפגשים כאלו עם 'האחר' ולעיתים עושה הרושם שזהו רק עוד קטע יחצנ"י כדי להיראות נכון בעיני מי שצריך וכדי לטפוח לעצמנו על השכם. אך זה יכול לומר רק מי שאינו מצוי בסוד העניינים. אפילו אם ניקח לדוגמא רק את המפגש הזה בין הנערות לבנות של אקים כדי ללמוד עד כמה מפגשים כאלו יש בכוחם להעצים ולא את 'האחר' כי אם את עצמנו: מצד אחד מדובר בבנות צעירות ששמות דגש על החיצוני, על המראה על דיוק התנועה ועל התוצר הסופי ואילו מנגד מדובר בבנות שפחות מחויבות לתכתיבים חברתיים ולכן 'יכולות לרקוד בכל מצב' כאלו ששמות את הדגש על החוויה ועל פתיחות הלב "המפגש הזה הופך את הנערות הרגילות לרגישות יותר לאחר באשר הוא ודרכן גם את הסביבה שלהן" מספר מיטשניק ומוסיף "זהו רק עוד אחד מסדרת מפגשים שאנו מקיימים במסגרת הפרוייקט שלנו בו אנו יוצרים שיתופי פעולה עם מגזרים שונים שמהווים עבורנו גשר חי לציבור ובמובן היותר עמוק יותר 'גשר לאדם', שזהו גם שמו של הפרוייקט שלנו".
בתום המופע המשותף ולצלילי 'יש לי אהבה והיא תנצח' של אריק איינשטיין כל הקהל נעמד על הרגליים ומחא כף ממושכות "בשבילם" סיכם מיטשניק "זה כאילו הם זכו באוסקר".
