ביוזמה מקורית של ראש העיר קרית אונו, הפך פארק צה"ל לזירת נופש קהילתית ותוססת. בשיטוט לילי בין אוהלים מקושטים, ניחוחות של ג'חנון בבוקר וצחוק של ילדים ששכחו לרגע מהמסכים, גיליתי את סוד הקסם של 'אונו קאמפ': לא צריך פקקים או אריזות מסובכות כדי לזכות בזמן איכות משפחתי, מגבש ונוח להפליא, שהוכיח שהחופשה הטובה ביותר נמצאת לפעמים ממש מטר מהבית.
איתן אלחדז ברק
המסע הגדול… לרחוב ממול
יש משהו סוריאליסטי בריח של דשא לח וקפה של בוקר, כשברקע לא נישאים הדי הציפורים ביער, אלא רחש המכוניות הראשונות של יום שישי לאורך רחוב לוי אשכול. זהו הקסם המיוחד של "קמפינג אונו", יוזמה מבריקה של עיריית קריית אונו והמתנ"ס המקומי, שהפכה את פארק צה"ל ללילה אחד, ממש אתמול (ה'), למאהל השבטי הגדול והשמח ביותר בישראל. רגע לפני שהחופש הגדול נפרד מאיתנו סופית, מאות משפחות החליטו לוותר על הנסיעה הארוכה צפונה או דרומה, ופשוט חצו את הכביש לחוויית קמפינג בלתי נשכחת בלב הבית.
בכניסה למתחם, שלט גדול הכריז "מתחם אוהלים אונו-קאמפג", ולצדו, באופן ישראלי טיפוסי, הודעות רשמיות של משטרת ישראל על כללי ההתנהגות. הניגוד הזה, בין הפורמליות הביטחונית לבין הצהלה וההמולה שעלו מבין האוהלים, סימל את כל האירוע כולו: חופש מוחלט, אבל במסגרת בטוחה וקהילתית.
התחלתי את השיטוט שלי בין עשרות האוהלים הצבעוניים שהוקמו בין העצים ועל המדשאות. עם רדת הערב, כשעמודי התאורה של הפארק נדלקו והאירה בעדינות את האוהלים הפזורים, נראו המשפחות מתכנסות סביב מחצלות, חלקן כבר נהנות משעת סיפור לאור פנסים קטנים. ילדים התרוצצו עם רובי בועות סבון שיצרו עננים קסומים באור השקיעה, והאוויר היה מלא בצחוק. פגשתי את משפחת קלנר, בדיוק כשסיימו לנפח מזרון. "ראינו את הפרסום לפני חודש וחצי וישר נרשמנו", סיפרה לי האם בחיוך. "החלטנו כל המשפחה שאנחנו הולכים. אני חושבת שזה רעיון מהמם, להיות ככה בקמפינג באמצע העיר עם כל המשפחה. זה כל הכיף בלי כל הבלגן".
להרגיש בטבע, לחזור הביתה לפיפי
התחושה הזו חזרה על עצמה בכל שיחה. זו לא הייתה רק הזדמנות לישון בחוץ, אלא חגיגה קהילתית אמיתית. במרכז הפארק הוקמו דוכני פיצה, פופקורן ושערות סבתא, ובפינות אחרות התקיימו סדנאות חץ וקשת, הולה הופ וכדוריד. על במה קטנה, זמרת ריתקה את הקטנטנים בשירי ילדות, והורים ישבו על הדשא בנינוחות, משחררים אנחת רווחה של סוף החופש.
"זאת הגשמת חלום", אמרה לי ראש העיר, מיכל רובינשטיין, שמסתובבת בין המשפחות כמו מארחת גאה. רובינשטיין, מנהלת בית ספר יסודי בעברה, רואה באירוע הרבה יותר מעוד הפנינג. "מה שרציתי להביא זה בשורה של חינוך, קהילה ותרבות. רציתי להחזיר עטרה ליושנה, את הערכים של קריית אונו. פגש אותי פה אבא שאמר לי שזו פעם ראשונה כל החופש שהילדים שלו עזבו את הטלפון. אז עצם זה שהוצאנו אותם לטבע, ביחד ובלי מסכים – עשינו את שלנו".
באחד האוהלים שקושט בצורה של מפלצת אני פוגש את הילה שוט: "זה ממש נחמד. קמפינג שכונתי שבו אתה פוגש את השכנים ואת החברים". בתמונה אחרת, משפחה נראית יושבת מחוץ לאוהל מואר מבפנים, נהנית מערב משותף באוויר הפתוח, אורות קטנים מקשטים את האוהל ויוצרים אווירה חמימה וקסומה.
גולת הכותרת של הערב הייתה תחרות "האוהל המקושט". היצירתיות חגגה. ראיתי אוהל שהפך למרפסת יום עצמאות עטוף בדגלי ישראל, אוהל "לילה של 1000 כוכבים" שקושט בנורות לד מנצנצות עליו הודבקו כוכבים מוזהבים, ואוהל אחד, צנוע ויפהפה, שקושט בבלונים צבעוניים לכבוד יום הולדת של אחת הילדות. משפחות ישבו מחוץ לאוהלים המעוצבים שלהן, גאות בתוצאה, והוכיחו שרוח התחרות הישראלית חיה וקיימת גם בחופשה. אורן הללי, מנהל תחום תרבות במתנ"ס המקומי סיפר על היצירתיות, ההשקעה והיופי בהם הוא בוחן את האוהלים : "הקרב צמוד וההשקעה ניכרת". סיכם את ההתחבטות בקרב על המקום הראשון.
ככל שהערב ירד, הנוף הפך עוצמתי יותר. בתמונות הלילה, האוהלים מוארים מבפנים, חלקם מקושטים באורות צבעוניים ובשרשראות נצנצים, יוצרים מראה חגיגי ושמח בלב החשיכה. צלליות האוהלים נחו על רקע אורות הבניינים הסמוכים ומנוף בודד ששתק לקראת סוף השבוע. התמונה הזו סיכמה את החוויה כולה: אנחנו כאן, בטבע הזמין והמוכר שלנו, חוגגים יחד את הרגע, כשהעיר העוטפת אותנו לא מפריעה, אלא רק מדגישה את ייחוד המעמד. אפילו שירותי הקמפינג הזמניים נראו אחרת בלילה, מוארים ופונקציונליים בתוך המרחב הפתוח.
"מה היתרון הכי גדול פה?" שאלתי אם למשפחה שהתמקמה על גבעה קטנה. היא צחקה וענתה בלי היסוס: "אם צריך פיפי בלילה, פשוט עולים הביתה! זה קמפינג לעצלנים, וזה מושלם" סיפרה לי האם הנרגשת כשהיא מגישה ארוחת ערב שכוללת שניצל תירס, פסטה ושתייה קלה. התובנה הזו, מצחיקה וכל כך נכונה, היא סוד הקסם. זהו הבילוי שמאפשר לכולם להשתתף בלי לוותר על הנוחות המינימלית, החיבור המושלם בין הרפתקה לבית.
הבוקר, כשהשמש עלתה, התעורר המאהל לריח משכר של קפה טרי. עגלת קפה מקצועית הציעה הפוך משובח ומאפים טריים להורים העייפים אך המרוצים. משפחה אחת כבר הייתה בעיצומו של טיגון פנקייקים על גזייה, ובאוהל סמוך התפשט ריח מתוק של ג'חנון של שבת שנאפה בסיר פלא. ישבתי לרגע עם כוס תה חם ועוגת שמרים קינמון, מתבונן במשפחות המתעוררות לאטן, וחשבתי לעצמי שהרפתקאות גדולות לא תמיד דורשות נסיעות ארוכות. לפעמים, הן פשוט מחכות לנו בפארק ממול, עם שק שינה, כמה חברים טובים, והבנה שהחוויה המשמעותית ביותר היא זו שאנחנו יוצרים יחד, כקהילה.
