רוקדות עם אלות: "בַּעֲלוֹת" מחברת פולחן כנעני עתיק ופלמנקו סוער

 

המופע "בַּעֲלוֹת" הוא יצירה יוצאת דופן השבה אל הממד הפולחני והראשוני של המחול. הוא מחבר בין שני עולמות שבמבט ראשון נראים רחוקים, אך חולקים שורש רוחני עמוק. מצד אחד, הפנתאון הכנעני, שקדם למונותאיזם בארץ ישראל והותיר את חותמו גם בתנ"ך העברי. האלים והאלות, כמו אֲשֵׁרָה, בַּעַל, עַשְׁתֹּרֶת, עֲנָת ותָנִית, היו האנשה של כוחות טבע והיבטים בנפש האדם – ישויות מטאפוריות בעלות משמעות נצחית.

מן הצד השני ניצב הפלמנקו. טרם היותו ז'אנר אמנותי מודרני, מקורו בפולקלור הצועני-ספרדי, שם שימש כמרכיב בטקסי פולחן שכללו שירה, תפילה וריקוד אקסטטי. עם השנים, הפלמנקו התפתח לשפה מורכבת, כמעט דת סודית, שבה לכל מקצב (Palo) יש שם, תפקיד ותכונות המשווים לו מעמד של ישות חיה ויצרית.

החיבור המבריק הזה, פרי יצירתה של הכוריאוגרפית מיכל נתן ובשיתוף האמן אסי משולם (מילים) והמוזיקאית טליה יונה קליגר (לחן), יוצר "פלמנקו כנעני" – חוויה טוטאלית שמבקשת מהצופה להתמסר לריטואל מבלי להבין אותו עד תום. האווירה הפולחנית עוטפת את הקהל עוד לפני תחילת המופע, כשניחוח קטורת מתפזר בחלל.

אופרה בחמש מערכות

היצירה בנויה מחמש תמונות בימתיות, כאשר כל אחת מוקדשת לאל או אלה מהמיתולוגיה הכנענית, ומתחברת למקצב פלמנקו שונה המבטא את מהותה הארכיטיפית.

1. אֲשֵׁרָה – "אם האלים": התמונה הראשונה מבוצעת לצלילי מקצב הסוֹלֵאָה (Soleá), הנחשב ל"אמא של שירת הפלמנקו". כאן, נתן רוקמת כוריאוגרפיה שמשלבת בין רקיעות מסורתיות ופיתולי ידיים עדינים לבין אלמנטים ממחול מודרני, כמו כיווץ טורסו סוחט רגשית המזכיר את טכניקת גרהם.

2. בַּעַל – אל הסערה והפיריון: בתמונה המוקדשת לאל בַּעַל, הרקדניות עוטות קרניים עצומות לראשיהן והינומה המכסה את פניהן. הן נעות על ארבע, נשים-שוורים מהלכות, וברגע בלתי נשכח הופכות ל"כלות-שוורים" שידיהן אסורות מאחורי הגב, כך שכל תשומת הלב מופנית לעבודת הרגליים המהירה והאקסטטית.

3. עֲנָת – אלת המלחמה והציד: המזמור המוקדש לעֲנָת נושא אזהרה מכאיבה, הרלוונטית במיוחד לימינו, מפני תאוות הניצחון המוחלט והנקמה שעלולה להשמיד דווקא את משלחיה: "עִוֶּרֶת הִקַּזְתְּ לְלֹא הֶרֶף/גַּם נַפְשָׁם שֶׁל אַחַיִךְ הִתַּרְתְּ". הכוריאוגרפיה הופכת אלימה וסוערת: הרקדניות הולמות באגרופים קפוצים, נעות כדבוקה מאיימת ויוצרות מתח תמידי של איום חוזר ונשנה.

4. עַשְׁתֹּרֶת – אלת האהבה והיופי.

5. תָנִית – האלה הנקשרת להקרבת ילדים: התמונה האחרונה והעוצמתית ביותר מוקדשת לאלה תָנִית ועוסקת בהקרבת ילדים ובאפשרות לפדותם. כאן, עולה מיכל נתן בעצמה לבמה לסולו מינימליסטי ומהפנט. בתנועות איטיות ומדודות, המזכירות את מחול הבוטו היפני, היא טובלת ספוג בנוזל לבן וצובעת את פניה, במעין טקס כישוף שקט ורב עוצמה. המופע מסתיים בתחינה לאלה: "אַךְ יְחִידִי לַחֲסָדַיִךְ פָּדִיתִי".

מילוט מן ההווה

"בַּעֲלוֹת" היא היא עיסוק מלא רצינות במיתוסים עתיקים שנושאים זיקה מכאיבה להווה, דרך תמות של מלחמה, יצרים והקרבה. השלם עולה על סך חלקיו, היצירה מצליחה לייצר חוויה פולחנית עמוקה. בסיום הטקס, הרקדניות מניחות את מסיכות הקרניים על הבמה ועוזבות, מותירות את הקהל מהורהר. החיבור הבלתי שגרתי בין פלמנקו, אמנות עכשווית והיסטוריה כנענית מאפשר ליוצרים לסמן אפשרות מילוט, ולו לרגע, מן המציאות הבוערת שבחוץ.

המופע האחרון :