אבנר הופשטיין, עיתונאי חוקר ותיק ומרצה המבוקש לעיתונות באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטת תל אביב, יוצא אל הקהל הרחב בהרצאות המיועדות לחברות פרטיות, מתנסים, רשויות מקומיות ועוד.
הופשטיין חושף את הסודות שמאחורי המקצוע: התחקירים שלא פורסמו או הושתקו, האיומים וההפחדות, הקשרים בין הון לשלטון, ומי באמת מושך בחוטים. וגם: מה משותף לברברה סטרייסנד, דונלד טראמפ, מקדונלד'ס ושלדון אדלסון? הרצאה מטלטלת שחושפת אותנו לעולם אחר שלא הכרנו.
הופשטיין הוא עיתונאי ותיק ומרצה לתקשורת. כיום הוא ראש דסק התחקירים באתר זמן ישראל מבית "טיימס אוף יזראל". בעל תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת תל אביב, ובוגר בית הספר לעיתונאות "כותרת".
תחילת דרכו הייתה בעיתון דבר, ולאחר סגירתו הפך לאחד הכתבים הבולטים של ידיעות אחרונות, שם שימש בין היתר ככתב מגזין ב"שבעה ימים", שליח העיתון בארה"ב, וסגן עורך המוסף השבועי. בהמשך שימש כראש דסק התחקירים בגלי צה"ל, עורך תוכניות תחקיר בערוץ 2, וכיום הוא נמנה עם בכירי העיתונאים החוקרים בישראל, זה למעלה מ- 25 שנה.
השליטה של בעלי הכוח
בהרצאותיו, הופשטיין מכניס את הקהל אל מאחורי הקלעים של עיתונות חוקרת אל עולם סודי, מרתק ומטלטל, שבו מתקיימים יחסי כוחות בין שולטים לנשלטים, ובו נבחן גבול הכוח של העיתונאי. "אני פותח את המגירות ואת הלב", הוא מספר, "ומשתף את הקהל בסיפורים שלא סופרו מעולם הקטנים והגדולים, המרגשים והמפחידים".
איך הגיבה נעמי שמר כשחשף בפניה שמקור "ירושלים של זהב" הוא שיר עם באסקי? כיצד נוצר הקשר בינו לבין בנו של מנגלה, שהוביל להתכתבות ארוכה? מה ביקש ממנו רוצחו של הרב כהנא מהכלא בארה"ב? איך מצא את היהודים האחרונים שחיים בג'ונגלים של האמזונס? ולמה שלדון אדלסון רצה "להחריב" אותו ואת עמיתיו?
תחקירים שלחמו בכוחות גדולים
הופשטיין חתום על חשיפות בסדרי גודל דרמטיים. בין השאר, הוא עמד מאחורי כתבת פרופיל בערוץ 10 על שלדון אדלסון, שכמעט הביאה לסגירת הערוץ. בהרצאה הוא משחזר את קיץ וסתיו 2011: ההתנצלות, האיומים, הפחדים, והמאבק ההירואי של קבוצת עיתונאים מול כוחות שיש להם יותר כסף מ"אלוהים".
הוא מציג את הדילמות: האם לבחור באמת או בפרנסה? בכבוד המקצועי או בהישרדות? בין היתר, הוא עוסק גם בתביעות השתקה, שהפכו לאיום ממשי על הדמוקרטיה, ומביא מקרי מבחן אישיים ובינלאומיים: כיצד דונלד טראמפ ניסה להשתיק עיתונאים? מדוע אדלסון איים כמעט על כל עיתונאי שהתקרב אליו? איך הצליחו האחים עופר להרתיע עיתונאים באמצעות תביעות דיבה? ואיך תביעת הפחדה של ברברה סטרייסנד הפכה לבדיחה עולמית, ויצרה את המונח "אפקט סטרייסנד"?
כשהפוליטיקה פוגשת פורנוגרפיה
בהרצאה ייחודית נוספת "הפורנוגרפיה של הפוליטיקה", משליך הופשטיין מעולם הפנטזיה אל הפוליטיקה העכשווית: על שקר, אמת, ומנהיגות שמשכתבת את המציאות בדמותו של טראמפ. זו הרצאה מרתקת ומשעשעת, הנוגעת בקשרי הגומלין בין תקשורת, תרבות ופוליטיקה – ומעזה לשאול שאלות שאחרים לא שואלים.
פחד, גבולות ותגובות מהקהל
הופשטיין, כתחקירן עם ניסיון עצום, חושף מאחורי הקלעים את המגבלות האמיתיות שלו וחולם על עיתונות נקייה חזקה וחושפת.
היו רגעים שפחדת לפרסם תחקיר?
"לפני כל תחקיר יש פחד בין אם זה הפחד לפגוע באנשים, גם כש'מגיע להם', ובין אם זו תחושת האחריות העצומה. אתה מרגיש לפעמים כאילו אתה לובש גלימת שופט, תובע ומעניש. זה מעצים, אבל גם מפחיד. מה אם טעיתי? מה אם הטעו אותי? הפחד הזה תמיד קיים. אבל אתה מתגבר כי אתה מיומן, ואתה מבין שזו לא כתבת יח"צ. זו עבודה עם השלכות."
האם יש חופש פעולה לעיתונאים?
"באופן עקרוני כן, אבל בפועל החופש הזה נתקל בהמון מגבלות. אני זוכר שעשיתי רשימה של עשר דרכים 'לחסל' תחקיר שלא נוח לגוף תקשורת. אפשר 'להרוג בלי לגרזן'. עם הזמן אתה לומד איפה מותר ואיפה אסור, ובאיזשהו שלב אתה כבר לא נלחם. ברגע שאתה לא רב על זה, זה כבר לא אישיו."
מה הביא אותך לצאת להרצאות?
"אני מרצה באקדמיה משנת 2009 באוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, מכללת הדסה, עמק יזרעאל ועוד. אבל בהרצאות פתוחות נוצר דיאלוג אחר. אתה פתאום רואה את הקהל שלך – את מי שקורא אותך. כעיתונאי אתה בדרך כלל לבד. פתאום יש תגובות, מיידיות, לא תמיד קלות – אבל אמיתיות. זה מעשיר, זה פותח מקורות חדשים. אנשים ניגשים אליך בסוף הרצאה ואומרים: 'יש לי סיפור'."
איך היית מגדיר את המקצוע שלך במילה אחת?
"בלאגן. במובן הטוב ובמובן הרע המקצוע הזה דורש תנועה מתמדת, יצירתיות, חוסר שקט. אתה כל הזמן חושב, פועל, בודק, חושף. זה כאוטי אבל בונה."
