עברתי חקירת שב"כ וחזרתי כדי לספר !

איתן אלחדז ברק

20 שנה אני מסקר אירועים בישראל ודבר כזה לא קרה לי: בכניסה לבנייני האומה השתרכו תורים ארוכים של הקהל הרב שהגיע לטקס פרס ישראל היוקרתי. אני ויתר האנשים רובם מורכבים ממעגלי ההיכרות האישית של מקבלי הפרס עומדים דקות ארוכות. בכניסה יושב מאבטח שהתברר לי מאוחר יותר שמשתייך לשב"כ והוא כמו פקיד ממשלתי מקיש כל פרט זיהוי במחשב השחור שבוודאי מחובר לאמצעי המעקב הבלתי נדלים של הארגון.

בשלב מסוים מבקשים מאתנו לפנות את הדרך. חשבתי לתומי שזה הנשיא או ראש השב"כ ואז שאני מפנה את מבטי אני מזהה אישה עם משקפיים נוצצות, שמלה פרחונית ומבט מרוצה. ככה זה שאתה האדם העשיר בישראל שמוציא את העיתון הנפוץ ביותר. ניחשתם שמדובר במרים אדלסון שירשה את ירושת המיליארדים מאיל הקזינו המנוח.

המאבטחים הנרגשים פינו לה הדרך ופתחו בעבורה דלת נוספת חלילה שהיא תתכחך עם ההמונים שקורעים תחת הנטל במדינה שיוקר המחייה בה מרקיע שחקים.

שלפתי טלפון וצילמתי אותה רגע לפני שנעלמה עם המאבטחים שהשב"כ כנראה הקצה עבורה.

מפה לשם בעוד אנו ההמונים נטולי דם כחול עומדים בתור, מגיעה אישה על כיסא גלגלים ומנסה להכנס אך לצערה תקציב הנכות לא מאפשר לה כניסה ישירה.

אני כבר לא יכולתי לסבול את זה ואמרתי למאבטחים כשכולם שומעים: 'מדוע איפשרתם למרים אדלסון כניסה ללא בדיקה בעוד שהאישה הזו שהיא יותר חשובה בעיני אתם לא מאפשרים לה ?'. הם קצת נבהלו והכניסו אותה בזריזות ופתחו עוד דלת.

אבל רגע. זה היה רק מנת הפתיחה: כי מפה מתחיל תחילתו של סיפור קפקאי שמלמד משהו על התקופה הזו:

כשהגיע תורי סוף סוף הבחור עם המחשב השחור ביקש ת.ז הקליד משהו ופנה אליי בסדרת שאלות: מה הקשר שלך לטקס ? "אני ידיד של בלו פיינרו זוכה פרס ישראל לאומנות שהזמין אותי" . איך הכרת אותו ? "אני מסקר אומנות ואז הפכנו לידידים. וכן הוא כמוני: חיפאי, רומני שגדל בשכונת קשת יום בבניין ממולי".

יצא לך פעם לצלם טקסים כאלו ? "את הטקס הזה לא אבל יצא לי לסקר לא מעט טקסי רבי משתתפים" לא. אני מתכוון טקס שיש בו אבטחה ואנשים חשובים ? "בטח. גם טקסי רה"מ ועוד" מתי הטקס האחרון של ראש הממשלה שצילמת ? "וואלה, לא ממש זוכר. זה לא משהו שאני עושה כל יום. אני בעיקר מסקר אירועי תרבות".

הבחור הלך הצידה להתייעץ. מכירים את הרגע הזה. שפתאום אנשים שמייצגים כוח אבסולוטי הולכים 'להתייעץ' עלייך בצד: זה הרגע שבו צמרמורת עוברת בגופך ואתה מנסה לעשות הערכת מצב כדי להבין איך הקונספציה שלך קרסה לפתע.

הבחור חוזר אליי עם מבט מודאג: "מתוקף הסמכות שניתנה לי אני מעקב אותך לשלוש שעות" שאלתי מה הסיבה ? "התשובות שנתת לא נותנות לי בטחון" הוא סינן לעברי ואני רציתי לומר לו "זה מה שאישתי כל הזמן אומרת לי".

הלכנו לצד. הרגשתי איך הרוק שלי מתייבש ובקשתי כוס מים. "אני שייך ליחידה 730 (יחידת אבטחת האישים של השב"כ) ואני אשאל אותך כמה שאלות".

רציתי לומר לו 'שהתפאורה לא תהיה שלמה ללא איזה מרתף אפלולי ותאורת ניאון חזקה" אבל וויתרתי על התענוג.

מכאן התחילה סדרת שאלות מייגעת: עם מי אתה עובד ? מי יודע על זה שהגעת לפה ? ואיך זה שאתה לא זוכר מתי צילמת את ראש הממשלה ? "אולי כי אני מצלם עשרות אירועים ולך תזכור עוד אירוע משעמם".

לליבי התגנבה המחשבה שעד עכשיו לא מרפה ממני "ייתכן שכל זה קורה בגלל שהערתי להם על מרים אדלסון ?". לא יכול להיות. אלו מטובי בנינו ואיך אפשר לחשוב על זה שהשב"כ פועל ממניעים פסולים ?" אבל הכוח משחית אמרו לנו תמיד. שטויות. זאת מדינת חוק ויש להם אפילו להקה מגניבה בשם שב"כ ס'.

מפה לשם אני מנסה להיזכר מתי צילמתי את ביבי .אני מריץ חיפוש בגוגל עם השם שלי ובנימין נתניהו והתוצאה שיוצאת לי: פוסט בפייסבוק תחת שמי לכאורה בו כתוב: "מי שביצע את טבח ה 7/10 תכנן והגה כל פרט הוא בנימין נתניהו. סינוואר הוא רק המבצע". הייתי המום שכן זה משהו שמעולם לא כתבתי. "אתה יכול להסביר לי את הפוסט הזה?" אמר לי אותן שבכניק. אמרתי לו 'בו ניכנס לזה ונראה'. נכנסנו ומדובר בסרטון שכבר ירד מהפיד. השבתי לו "שזה לא הסגנון שלי ואני משער שזה סרטון שהגבתי לו כשאני מתנגד להאשמות שכאלו" מה אמרת, סינן לעברי כבדרך אגב: 'שצריך לירות בראש הממשלה?". נשבע לכם שזו המניפולציה הזולה שהוא ניסה עליי. בטח זה איזה תרגיל לשבכניקים מתחילים באחד מספרי ההדרכה שלהם.

לא נלאה אתכם בכל הקשקשת הזו. רק אציין שהבחור ביקש לראות את צילומי המצלמה בנייד וראה שבגלריה מופיעה תמונה של גב' אדלסון עוברת חופשי ללא בדיקה וביקש שאמחוק אותה "גם מסל המחזור".

וניגש ישר לקרשנדו: הם לקחו את ת.ז הזהות שלי הפכו לי את התיק וגילו את הממצא המפליל: ערכת קריאה של מגילת העצמאות ואסופת לימוד 'לעשרת ימי תודה' שהפיק ארגון להתחדשות יהודית 'מבוע'.

ואז מבוהלים מעצמם הם ניגשו אל שולחן הכבוד של זוכי פרס ישראל 'ושלפו' משם את ידידי פרופ' פיינרו כדי שיעיד האם הוא הזמין אותי. כן, זה נשמע כמו מערכון של הגשש אבל אלו הם חיינו בזמן האחרון. ערב טוב ייאוש ולילה טוב תקווה.

לבסוף נכנסתי לטקס והייתי צריך לראות איך שני מאבטחים מונעים מעבר של אנשים בשורה בה ישבה הגבירה אדלסון כאשר בסמוך אליה מאבטח חסון חונק בשתי ידיו (ראו צילום שלי) את מי שיכל להיות סבא שלו תא"ל לשעבר אסף אגמון שנכדו גור קהתי נהרג בתקרית תמוהה בלבנון וביקש למחות למען השבת החטופים.

סה"כ עוד יום נחמד בישראל ומה שחשוב שבסוף הטקס עלה לבמה ששון שאולוב וכולם הצטרפו ושרו "והשם יתברך תמיד אוהב אותך.. ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב".