אחרי 471 ימים של ייסורים בלתי נתפסים, רומי, אמילי ודורון שבות לזרועות משפחותיהן

איתן אלחדז ברק

 

 

הן נחתו במסוק צבאי בבית החולים שיבא, מותשות אך מחויכות, עיניהן נוצצות. שם, חיכו להן לא רק משפחותיהן וחבריהן, אלא עם ישראל כולו שחיכה לרגע הזה בדריכות. התרגשות אדירה שטפה את המקום, דמעות של אושר זלגו על לחיים, חיבוקים שלא נגמרו, וקריאות שמחה הדהדו באוויר.

 

 

הילדה הכי מאושרת בעולם

מנדי דמארי, אמה של אמילי, תיארה את הרגע שחיכתה לו יותר מכל:

"אתמול סוף סוף יכולתי לחבק את אמילי את החיבוק שחלמתי עליו. הרגשתי כאילו הלב שלי עומד להתפוצץ מאושר. אני אסירת תודה לכל מי שתמך בנו במסע הזה, לכל מי ששלח מילה טובה, לכל מי שחיזק אותנו. כפי שאמרתי במהלך הקמפיין, כולכם משפחה של אמילי. אמילי חזקה ממה שחשבתי. היא מלאת חיים, אופטימית, והכי חשוב – היא חזרה אלינו.

גיבורה שלנו

משפחתה של דורון שטיינברכר התמלאה גאווה נוכח עוצמתה של בתם:

"471 ימים חיכינו לרגע הזה, 471 ימים של סבל ודאגה. דודו, הגיבורה שלנו, שרדה את התופת הזאת. היא חזרה אלינו עם אותו חיוך אותה נשמה טובה. אנחנו מלאי הערכה לכל מי שתמך בנו, לעולם לא נשכח את החיבוק החם של עם ישראל. דודו מתחילה היום מסע שיקום ארוך, אבל אנחנו יודעים שהיא תצליח. היא תמיד מצליחה."

רגעים של חסד בבית החולים

הצוות הרפואי בבית החולים ספרא עמד נרגש נוכח שלוש הנשים הצעירות שחזרו מהשבי. ד"ר יעל פרנקל-ניר, מנהלת בית החולים, סיפרה על ההיערכות הקפדנית לקליטתן: "הקמנו צוות מיוחד שילווה אותן בתהליך השיקום, הן יקבלו את הטיפול הטוב ביותר. הן עברו טראומה קשה, אבל הן חזקות, והן יתגברו על הכל."

 

עם ישראל מתאחד בתפילה ובתקווה

שחרורן של רומי, אמילי ודורון הוא לא רק סיפור אישי, הוא סיפור של עם שלם. במשך 471 ימים התפללנו לשובן, חיכינו לבשורות, חיזקנו את המשפחות. האירוע הזה הזכיר לנו את חשיבות האחדות, את הכוח של עם ישראל כשהוא מאוחד.

המאבק נמשך

חשוב לזכור ש-94 בני ערובה נוספים עדיין נמצאים בידי חמאס. משפחותיהם ממשיכות לחכות בציפייה דרוכה לרגע השחרור. מנדי דמארי קראה להמשך המאבק: "אסור לנו לשכוח אותם, אסור לנו להפסיק להילחם עד שכולם יחזרו הביתה."

שחרורן של רומי, אמילי ודורון הן סמל לתקווה ולרצון לחיות. בסיפורן הן מגלמות את המיתוס היהודי של לצאת מהחושך אל האור, שאפשר לנצח את הרוע עם אמונה ותקווה