כשהשנה החדשה התחילה בצלילי גוספל סוחפים, גיליתי עולם שלם של תקווה ומוזיקה בלב שכונת לוינסקי
איתן אלחדז ברק
בליל השנה האזרחית החדשה. בעוד העיר חוגגת, אני מוצא עצמי נמשך אל סמטה חשוכה בלב שכונת לוינסקי. מאחורי התחנה המרכזית, ריחות עזים ואור קלוש מזהירים אותי לסגת, אך קולות שירה עוצמתיים קוראים לי להתקדם. אני מטפס במדרגות רעועות, דופק על דלת עץ כבדה, ופתאום – אור מסנוור ופרצופים קורנים מקבלים את פניי.
נכנסתי אל תוך כנסייה מאולתרת בקומה השנייה של בניין דירות ישן, שם קיימה להקת גוספל קונגולזית מופע לכבוד השנה החדשה. "חיים חדשים", כך קוראים לעצמם, והם בהחלט מחיים את המקום. על הבמה, זמרים וזמרות לבושים בבגדים צבעוניים זוהרים מאושר, קולותיהם מתערבבים לכדי הרמוניה שמחה ומרוממת נפש.
מנהיג הלהקה, טון טון, הוא פליט מקונגו. סיפורו רצוף טרגדיה ואובדן – הוא נאלץ להימלט מארצו לאחר שאיים עליו השלטון בשל פעילותו כעיתונאי למען זכויות אדם. משפחתו נותרה מאחור, ובמשך שנים חי בפחד ובגעגוע. אשתו, לילי, נאלצה אף היא לברוח לאוגנדה, שם נותרו שתי בנותיהם עד היום.
"הגעגועים לבנותיי קשים מנשוא", משתף טון טון בכאב. "אני מתפלל בכל יום שנוכל להתאחד שוב, כאן בישראל".
"מוזיקה היא הדרך היחידה שלנו להציג את עצמנו בפני הציבור הישראלי", הוא מוסיף בעיניים נוצצות. "אנחנו רוצים שיכירו אותנו באמת, שיראו שאנחנו יותר מסתם פליטים. אנחנו אנשים עם תרבות עשירה, עם אהבה גדולה למוזיקה ולחיים".
המקהלה, המורכבת מפליטים מקונגו, שרה ביותר מחמש שפות. הם מנגנים גוספל קונגולזי מסורתי לצד נגיעות מודרניות, והאנרגיה שלהם מדבקת. הקהל, שמורכב ברובו מקונגולזים, רוקד ושר יחד איתם.
בין חברי המקהלה נמצא גם אמנון, ישראלי שלמד לשיר בצרפתית. "המוזיקה הזאת פשוט כבשה אותי", הוא מספר. "יש בה עוצמה ותשוקה שלא הכרתי קודם".
לפתע, זמרת פוצחת בשירה בכל לבה. הקהל מצטרף אליה, והחדר כולו מתמלא בתנועה ובשמחה. ברגע הזה, כל ההבדלים נעלמים. כולנו אחים ואחיות, מאוחדים בשפה האוניברסלית של המוזיקה.
הערב הזה, בין קירות מתקלפים וריחות לא מוכרים, גיליתי עולם שלם של תקווה ושל יופי. עולם שבו המוזיקה היא לא רק בידור, אלא גם כלי לחיבור בין אנשים ובין אמונות.
בצאתי מהכנסייה, הרגשתי שהשנה האזרחית החדשה התחילה ברגל ימין. למרות הקשיים והאתגרים יש עדיין סיבה לאופטימיות ויש מוזיקה שיכולה לאחד לבבות
