שנה חלפה מאז הטבח המחריד בפסטיבל הנובה, ואתמול (שני) נערך טקס הזיכרון המרכזי לזכר 385 קורבנות האסון. בין הדמעות והכאב, שני אמנים מיוחדים ריגשו את הקהל בדרכם הייחודית: שיר זוארץ, שאיבדה את חברת ילדותה בטבח, וזמר המסתערבים מ', ששר במקום בו נלחם שנה קודם לכן.
איתן אלחדז ברק
האווירה הייתה קשה מנשוא בטקס, שנערך במעמד משפחות שכולות, חברים ניצולים ואמנים. רגע מרגש במיוחד נרשם כאשר שיר זוארץ עלתה לבמה. זוארץ, שאיבדה את חברת ילדותה מאיה ביטון ז"ל בטבח, ביצעה שיר שכתבה לזכרם של הקורבנות, כשקולה רועד והדמעות זולגות מעיניה. "הגעתי לפה היום עם חור בלב," שיתפה זוארץ את הקהל, "חור שמאיה השאירה. היא הייתה חברה שלי מגיל אפס, אחותי."
הקהל כולו, כולל בני המשפחות השכולות, התקשה לעצור את הדמעות למשמע השיר שכתבו אבי אוחיון ומתן דרור, שתיאר את הכאב, האובדן והגעגוע למשפחות ולחברים. "היה לי חשוב לבוא לפה היום," אמרה זוארץ, "לזכור את מאיה ואת כל מי שנלקח מאיתנו באותו יום נוראי."
רגע מרגש נוסף נרשם כאשר מ', לוחם ביחידת מסתערבים, עלה לבמה. מ', שפרץ לתודעה הציבורית בעיצומה של מלחמת "חרבות ברזל" עם סרטון ויראלי בו הוא שר "יחפים" של יסמין מועלם בעת פעילות בעזה, הגיע לשיר במקום בו נלחם שנה קודם לכן, עם אותה גיטרה ואותה מסכה המסתירה את זהותו.
"כשהדמות עם המסכה על הפנים עלתה לבמה היה לרגע קשה לדמיין שמאחורי הקול הרגיש והעמוק מסתתר לוחם קשוח שחייב להסתיר את פניו וכל פרט מזהה," סיפר אחד הנוכחים. "אבל אז מ' פתח את הפה ושר, וכל הקהל פשוט נמס."
מ', שזהותו נותרה עלומה מטעמי ביטחון, גילה את כוחה של המוזיקה כמקור נחמה ותקווה דווקא ברגעי המתח והחרדה של הלחימה. הגיטרה הפכה לשותפתו, והשירים ששר היו מפלט רגשי עבורו ועבור חבריו ליחידה. ההצלחה הויראלית הובילה אותו להקליט גרסה רשמית ל"יחפים" ואף להוציא EP בכורה עם שירים מקוריים. הוא הופיע בטקסים ואירועים, תמיד עם המסכה, והמשיך לרגש קהל רחב.
סיפורם הייחודי של מ' ושיר זוארץ הוא עדות לכוחה של המוזיקה לחבר, לנחם ולתת תקווה גם ברגעים הקשים ביותר. הטקס כולו, שהונחה על ידי גיא זוארץ שאיבד את אחיינו עילי ז"ל בטבח, היה מחווה מרגשת לזכרם של קורבנות הטבח בפסטיבל הנובה, תזכורת כואבת לאובדן העצום ולצורך להמשיך ולהילחם למען עתיד בטוח יותר.
