קתי גבעוני (32) היא תלאביבית שהקימה חברת היי – טק, חייכנית ונראית כמו 'הבת של השכנים'. השבוע בטקס הזיכרון לקורבנות הזנות היא חשפה בפעם הראשונה בפני קהל את עברה הקשה כמי שעבדה בתעשיית המין : "עברתי אונס בגיל 13" היא חושפת באומץ, "ומאז נשאבתי למעגל הזנות בתקווה לאהבה"
איתן אלחדז ברק
מגיל 19 עד גייל 25 היא התפרנסה מזנות עד שאזרה אומץ לצאת מהמעגל הזה: "ואז התחיל קשר השתיקה והבושה" היא מתארת.
את היציאה הראושנה שלה 'מארון הזנות' היא עשתה החודש בפודקאסט שיצרה בשם: 'כלא דמיוני' בו היא חושפת בכנות ובפרטי פרטים את עולם המין נטול הנשמה. היא נזכרת בסרסור שלה שגבה ממנה חצי מהשכר שלה (שנע בין 700 ל 2000 ש"ח לאדם).
על לקוחות מוזרים שפגשה כאשר חייה בארה"ב: "היה אחד שהיה לוקח אותי כל פעם למטווחים של ירי וכל החדר שלו היה מלא רובים". על מיליונר בן 70 שהטיס אותה למלונות יוקרתיים ועל טייס אחד שניסה לפצות את האגו שלו בגלל איבר קטן.
גבעוני מספרת על הילדות הקשה בצל חיים עם אם שחטפה דיכאון לאחר לידה, חיים במצב כלכלי קשה ובעיקר חוסר החום והאהבה, אותם ביקשה במקומות אחרים.
במכתב שכתבה לעצמה בגיל 16 היא כותבת: "חייתי בתחושה של אונס יומיומי. הפכתי מילדה תמימה ואוהבת עולם לאישה שלא יכולה להסתכל על עצמה במראה ולא לראות ידיים שעוטפות אותה ברוע".
תעשיית הזנות היא תעשייה מוסתרת ומושתקת הגובה אינספור קורבנות, משפיעה עמוקות על אופי החברה שאנו חיות וחיים בה ומייצרת מציאות של אלימות, החפצה וחוסר שוויון מגדרי. גלגליה של תעשיית הזנות רומסים עוד ועוד נשים ואנשים ולוכדים אותם במעגל של טראומה, אלימות ועוני, בכל רגע בו אנו נשארים אדישים לתופעה. עיריית תל-אביב- יפו, בשיתוף עם המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות, מכון ירושלים לצדק וארגוני הקואליציה למאבק בזנות, קיימו זו השנה השנייה, את יום המודעות הארצי לנזקי הזנות בתאריך הסמלי 24/7 המצביע על כך שתעשיית הזנות פועלת 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
בשנת 2020, אימצה ועדת המשנה לתכנון ולבנייה של עיריית תל אביב- יפו את המלצות יועצת ראש העיר לקידום מעמד האישה, וקבעה כי אין לאשר מועדוני חשפנות במסגרת שימוש חורג. זאת, מתוך הכרה בכך שהחשפנות כשלעצמה, ללא קשר לזנות הנכרכת בה לעיתים קרובות, מייצרת החפצה, ביזוי והשפלה ופוגעת בכבוד האדם של נשים וגברים כאחד. לצד קידום עבודה ברמה הלאומית למאבק בחשפנות מול שרי משפטים בממשלות השונות. העירייה פועלת בכלים השונים העומדים לרשותה לביעור מועדוני החשפנות בתחומה, מתוך תפיסה כי הפעילות המתקיימת בהם אינה תואמת את ערכי העיר. בנוסף, העירייה מציעה תכניות טיפוליות באמצעות מרכז סלעית- תוכנית עירונית המופעלת על ידי עיריית תל אביב- יפו ומשרד הרווחה – התוכנית מיועדת לנשים מכל הארץ עם רקע של פגיעות מיניות , ניצול מיני וגילוי עריות , אשר מצאו עצמן נאלצות לשרוד באמצעות השימוש בגוף וכניסה לעולם הזנות.
סלעית מעניקה רצף של שרותי טיפול ושיקום לנשים הכוללים: דירת חירום הפועלת 24/7 לנשים אשר נמצאות בשימוש ובזנות ללא קורת גג, שמספקת מענה הומניטרי, סיוע ראשוני וטיפול סוציאלי; הוסטל טיפולי מוכוון טראומה המיועד לנשים אשר מעוניינות לצאת מזנות ולהיכנס לתהליך טיפול אינטנסיבי של כשנה עד לשילוב בעבודה ובחיים עצמאיים; דירת מעבר המיועדת לנשים אשר סיימו טיפול בהוסטל וזקוקות לליווי בדיור והסתגלות לחיים עצמאיים; מרכז היום והערב- הפועל כל יום ומיועד לנשים אשר נמצאות בזנות או מבקשות לצאת מהזנות ומעוניינות לקבל טיפול בקהילה ללא יציאה מהבית. לכל אישה נתפרת תוכנית טיפול אישית לפי יכולותיה ורצונותיה. המרכז מספק מגוון מענים כגון: קבוצות טיפוליות, סדנאות, ליווי תעסוקתי, מענה פסיכיאטרי, טיפול פרטני, מיצוי זכויות, ועוד.
אפרת מייקין כנפו, מנהלת הרשות לחוסן ושוויון חברתי ויועצת ראש עיריית תל אביב- יפו לקידום מעמד האישה: "לאלימות המגדרית פנים רבות, ואחד מביטויה הקשים הוא קיומה של תעשיית הזנות, שרומסת את הגוף והנפש. הנזק העצום שהיא גורמת לנשים ולגברים אינו רק עניין פרטי. מדובר בעניין חברתי-ציבורי, ששורשיו נעוצים עמוק באי השוויון המגדרי. בשנים האחרונות, פועלת עיריית תל אביב-יפו לחיסול פעולתם של מועדוני חשפנות בתחומה ולסיוע לנשים המבקשות לצאת ממעגל הזנות. העירייה פועלת לקידום שוויון מגדרי בכל תחומי החיים, מתוך הבנה שכל עוד נשים לא שוות לגברים בכל הזירות, יהיה קשה למגר את האלימות כלפיהן. אנו גאות לעמוד לצד שורדות הזנות וארגוני החברה האזרחית בציון יום המודעות לנזקי הזנות".
מוריה רודל סילפן, מנכ"לית המטה למאבק בסחר בנשים ובזנות: "הנתונים מראים בבירור את מה שכולנו יודעות ויודעים- החיים בזנות מגיעים לרוב על רקע פגיעה מינית בילדות ומצוקה כלכלית קשה בהווה. הזנות עצמה היא טראומה נוראית וכל עוד נחיה בחברה בה ניצול מיני מסחרי מתקיים מתחת לאפינו, נמשיך לחיות באקלים של אלימות נגד נשים וחוסר שוויון. מתחילת 2024 ועד כה, מצאו את מותן בזנות שבע נשים, שתיים נרצחו ע"י הזנאים שלהן. אף ילדה לא חולמת להיות בזנות, וכל אישה בזנות היא עולם ומלואו. חוק איסור צריכת זנות חייב להיאכף והזנאים, שיוצרים את הביקוש לזנות, חייבים להיעצר."
