הורים לילדים אשר רצו שילדיהם ישחקו כדורגל כמו כולם, בהפסקות בבית ספר, בשכונה ובמגרשי כדורגל, הקימו עבורם מסגרת בה משחקים יחדיו ילדים על הרצף, ילדים עם קשיי קשב וריכוז, לצד כאלו עם אתגרים התנהגותיים ויש גם קבוצות לילדי מהגרים בבית דני בשכונת התקווה. הכירו את 'עמותת עילי' שזוכה בכל שנה באליפות העולם בסובלנות, הכלה ואהבה.בטורניר של פורים וחוה"מ פסח פגשנו ילדים והורים שמרגישים שייכים
איתן אלחדז ברק
בשושן פורים וחוה"מ פסח האחרונים, כמו גם בכל חג לאורך שנת הפעילות, התכנסו מאות ילדים, נערים ובני משפחותיהם במגרש הכדורגל בראשון לציון ובקרית אונו, כדי לשחק כדורגל. לכאורה דבר של מה בכך, אך למרות שזה היה נראה כמו עוד משחק כדורגל, מבט בוחן היה מגלה שמדובר בכל זאת במשהו אחר. בכל קבוצה שיחקו ילדים לצד נערים, בנים וגם בנות, חילוניים וגם דתיים, ילדים ממעמד סוציו אקונומי גבוה לצד ילדים ללא מעמד כלל. ילדים על הספקטרום האוטיסטי לצד כאלו המתמודדים עם אתגרים חברתיים ורגשיים וחלקם אף עם קשיים מוטוריים.
הכירו את ליגת הכדורגל הגדולה, הסובלנית והמגוונת ביותר בישראל שמיועדת לילדים ונוער עם צרכים מיוחדים, כאלו שלא מצאו עצמם בשום קבוצה אחרת ופה מצאו בית שמכיל אותם.
את קבוצות הכדורגל של העמותה- מאשקלון בדרום ועד חיפה בצפון, מפעילה ויוזמת עמותת 'עילי' המורכבת משורה של מאמנים ואנשי טיפול שיש להם זיקה לנושא: "כדורגל בגדול מהווה כרטיס כניסה לחברה הישראלית" מסביר עידו קובץ', מאמן כדורגל, מטפל קוגניטיבי התנהגותי ובנוסף מעביר סדנאות cbt, שיזם את הקמת העמותה לפני שנים אחדות יחד עם הורים לילדים שלא יכלו להצטרף לקבוצות כדורגל 'רגילות'. "זהו ענף הספורט הפופולרי ביותר, ולילדים ונוער שהם מאותגרים היה קשה להשתלב חברתית ורגשית בקבוצות רגילות". בהפסקות בבתי הספר ובמשחקי שכונה אחר הצהרים, אותם ילדים שכדורגל מהווה עבורם אמצעי לסוציאליזציה והפגת מתחים, היה חסום בפניהם מסיבות רבות. מכיוון שכך, אותם ילדים היו מודרים פעמיים, הן חברתית והן מהשתתפות במשחק.
הורים רבים קבלו זאת כגזירת גורל והם עמדו מיואשים מול ילדיהם שרק בקשו לשחק במשחק האהוב בעולם. לפני כשש שנים רינה חגי, פעילה בהנהגת ההורים, אם לשני ילדים עם צרכים מיוחדים חיפשה תעסוקת פנאי לבנה הצעיר, אז בן 17, "לילדים הללו אחרי שהם חוזרים ממוסד הלימודים אין שום אלטרנטיבה והם לא מוצאים את עצמם" נזכרת ביאוש חגי ,תושבת גני תקווה, שמפגש מקרי בגינת הכלבים עם מאמן הכדורגל הוותיק, עידו קובץ' ,הצית אצלה מחדש את התקווה, "שיתפתי את עידו בחוסר היכולת שלי למצוא מסגרת לשעות הפנאי של אחר הצהרים עבור בני. הוא אמר לי שהוא יודע לאמן כדורגל וחשבתי שזה יהיה נפלא אם הוא יפתח חוג כדורגל לילדים ונערים עם צרכים מיוחדים". וכך, קבוצה של ילדים ונערים מבקעת אונו התגבשה, ובזכות הרקע של קובץ', הם קבלו מגרש מעיריית קרית אונו, ששימש אותם לאימונים.
"חשוב לומר" מציינת חגי, אשר היום משמשת כיו"ר הנהלת העמותה, "שההשתתפות והניצחון במשחק הם משניים לכלים שמקבלים השחקנים: החל מדחיית סיפוקים, עמידה בזמנים, לדעת להפסיד בכבוד, ערך העבודה בתוך קבוצה וכמובן שיפור מיומנויות מוטוריות".
על המגרש הגדול בראשון לציון ארבע קבוצות משחקות סימולטנית. לכל אחת מדים משל עצמה עם הלוגו של העמותה. לכל אחת מאמן והמשחק מזכיר את קבוצות הכדורגל השכונתיות של ימים עברו, בהם ההומוגניות והחתירה לניצחון לא היוו פקטור כמו עצם ההשתתפות וערך הספורטיביות. זוהר איתן ,ילד בן 10 מתנדב לפרשן לי את המשחק שלו: "הטורניר הזה" הוא מסביר, "במשחק השלישי התחלנו בפער של שתיים – אפס לטובת הקבוצה היריבה אבל אז נכנסתי להתקפה, עברתי את ההגנה והבקעתי בין החיבורים ואז כמה דקות אחרי חבר שלי, אייל הצליח גם הוא להבקיע שער". זוהר משחק כבר כמה שנים ולטורנירים הצטרף לפני שנתיים. ההשתתפות בטורנירים 'נותנת' לו הוא טוען, "רצון להשתתף בכמה שיותר מגרשים , וחוזקה בכדורגל", הדבר הכי חשוב שהוא למד: "להבקיע שערים באופן מקצועי".
בסוף הטורניר אחרי שכולם מקבלים את הגביעים ועושים תמונות עם ההורים, הרב אריה כהן, שבנו אוריה משחק בקבוצת "עילי ראשל"צ "משתף בתחושותיו, "אוריה היקר ממש אוהב לשחק כדורגל ומאוד נקשרנו לעמותה,הילד ממש עושה חיל. ואין לי שמחה יותר גדולה מאשר לראות אותו שמח. המסגרת הזו היא חסד והצלה לילדים. היא מעניקה להם חיות, תחושה שהם אלופים ופעילים. הם חיים את זה כל השבוע. כשהוא מרים את הגביע ושמח זאת התחושה האמיתית שלהם".
סתיו קצין, יוצאת 'האח הגדול' הגיעה לטורניר יחד עם בנה ליאם בן השבע וחצי שמשחק בקבוצה באריאל: "ליאם משחק ב'עילי אריאל' כבר חצי שנה. כדורגל רגיל לא ממש סיפק את הצרכים שלו. כי ליאם צריך משהו עם ערך מוסף שכולל יחס יותר אישי. אני רואה אותו כל פעם שהוא חוזר הבייתה איך הוא זורח מאושר ואני רואה עד כמה שנותנים לו את המקום שלו. אני חושבת שהיתרון בקבוצות הכדורגל של 'עילי' זה שיש יותר הכלה וגם אם הילד מרגיש שהוא לא מצליח אז מנסים לדחוף את הילד לשחק ולהנות מהמשחק ולווא דווקא מהניצחון".
עידו קובץ', מנהלה המקצועי של העמותה, הוא הרוח החיה מאחורי היוזמה. עידו עבר כמה וכמה גלגולים שהכינו אותו לתפקידו אליו נקלע מבלי שתכנן. קובץ' הוא בוגר מכון וינגייט בחינוך גופני. כנער שיחק במכבי פתח תקווה .לאחר שירותו הצבאי, כאשר גר בגני תקווה יזם מהלך יחודי והקים בתי ספר לכדורגל באזור מגוריו אליו היו מגיעים כישרונות שהוא היה מזהה בבתי הספר. באותם תקופה ניהל את אגף הספורט בעיריית קרית אונו ישראל ( ללה ) שצ'וצ'ינסקי שלימים הפך למנהל נבחרת ישראל בכדורגל : "הוא פנה אליי כדי שנשתף פעולה ונקדם כישרונות מכל בקעת אונו שיתאמנו וישחקו בקבוצת הפועל קרית אונו .
לאחר תקופה של כמעט עשור כשהוא צובר מוניטין וניסיון, הפך להיות האחראי על הספורט והנוער בגני תקווה ולאחר תקופה הוא רץ למועצה המקומית ואף תפקד כסגן ראש המועצה בתקופתו של אבישי לוין.
תקופה קצרה לאחר מכן עזב את החיים הפוליטיים ועבר למגזר העסקי.
"עם הקמת העמותה הרגשתי שסגרתי מעגל וחזרתי לספורט דרך האוכלוסיות המיוחדות", הוא אומר, ומציין שהעמותה קרויה על שמה של בתו, עובדת סוציאלית וסטודנטית במסלול דוקטורט באונ' תל אביב, עילי ביתו היתה שותפה להקמת העמותה ובנו, ענר, מתפקד היום כמאמן ראשי בעמותה ותפקידו להכשיר את המאמנים החדשים.
מה החשיבות של טורנירים מהסוג הזה ?
קובץ': "בשביל הילדים, טורניר כזה זה וואו, אירוע משמעותי ומרגש. ההורים באים, מסתכלים וגאים, יש מדליות, תלבושות וגביעים. נותנים להם להרגיש שהם לא פחות מאחרים. זה תורם לדימוי העצמי, לביטחון ואחרי זה הם יכולים לרדת סוף סוף ולשחק בגינה או במגרש שליד ביתם וזה לא ישנה אם הם טובים יותר או פחות. כי עכשיו הם יודעים את החוקים, התפקידים המיקומים במגרש , מסוגלים לבעוט, למסור ולכדרר . הדגש של העמותה הוא על ילדים מגילאי חמש עד 21 .
קבוצות הכדורגל של 'עילי' היא המקום בו כל הילדים שמעוניינים בכדורגל חברתי עממי, ללא מסגרת מקצוענית תובענית.
מה זו הצלחה בשבילך ?
"הצלחות גדולות הם ילדים שבהפסקות היו יושבים בצד והיום המורה מתקשרת ומספרת שהוא משחק כל הפסקה כדורגל עם החברים לכיתה ולשכבה. הצלחה, זה כאשר אמא מתקשרת אלינו ומספרת בהתרגשות שפתאום היא רואה את הילד שלה יורד לשחק למטה ומצטרף לחברים בשכונה, משהו שלא קרה מעולם ופתאום קורה…."
בסוף הטורניר אני מבחין בזווית העין באחת האימהות, רצה לבן שלה לאחר שהבקיע גול. מחבקת אותו ומסתובבת איתו במעגל: "בהתחלה הייתי צריכה לשכנע אותו לבוא לשחק אבל היום הוא מזרז אותי להגיע לאימון".
בסוף הטורניר שכבר כולם תשושים אך מרוצים קובץ' וחברים בעמותה מספרים לי: "צריך לומר יישר כוח לכל אלו שתורמים להצלחת העמותה"
אתר העמותה : https://www.ilay.org.il/
:
:
