הפסיכולוג נתנאל זינגבוים יזם אפליקציית "זיגמונד על שלבי הזיהוי של פוסט טראומה

מחקר מקיף שביצעו במשותף האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת קולומביה, בית החולים שלוותה וארגון "אלטרואיזם אפקטיבי" במרץ האחרון חשפו הערכה ראשונית לפיה יותר מ-520 אלף בני אדם בישראל נמצאים בסיכון גבוה לפתח את המצב בעקבות השבת של ה7.10.2023. נתונים אלה, משתנים וגדלים, ככל שהמלחמה מתקדמת.

 

נתנאל זינגבוים, פסיכולוג ויזם אפליקציית "זיגמונד": "המלחמה גובה מאיתנו לא רק אבדות ופגיעות בגוף, אלא גם פגיעות בנפש. חרף היערכותו הראויה לציון של צה"ל, אשר ערוך לטפל בקשיים הנפשיים ועיבוד חוויית הלחימה בצורה טובה עשרות מונים מאשר במלחמות ובמבצעים אשר קדמו ל-7.10, רבים מהחיילים נשארים שקופים ולא מקבלים מענה. והן במישור האזרחי, אזרחים נפגעי הנובה, הקיבוצים ואחרים שחוו טראומות, נשארים תלויים באוויר, ללא מענה מספק, כשיש מחסור חמור באנשי מקצוע בתחום הטיפול הנפשי ולעיתים ימתינו בין מספר חודשים, לחצי שנה ויותר עד שיתפנה התור הראשון ורבים נשארים ללא אבחון ועם דחייה משמעותית בטיפול. שני הצדדים, גם אזרחים וחיילים יוצאים מאזור הטראומה כשעל נפשם פצע פתוח, חלקם אינם מפתחים את מכלול התסמינים הנצרכים לשם קבלת האבחנה הרפואית "הפרעת דחק פוסט-טראומטית" ("פוסט-טראומה"), כך שבנוסף לכוח אדם דליל בתחום הנפש בקופות החולים ובכלל, יש תת אבחון.

אז איך תדע שאתה או הסובבים אליך פוסט טראומטים?

על-פי ספר האבחנות והסטטיסטיקה של ההפרעות הנפשיות (ה-DSM המפורסם) על מנת לקבל את האבחנה הרשמית של פוסט-טראומה יש צורך למלא אחר כל הסעיפים הבאים:

1. חשיפה ממשית לאירוע טראומטי.
2. נוכחות של אחד או יותר מהתסמינים הבאים, הקשורים לאירוע הטראומטי: זיכרונות חודרניים ומעוררי דחק של האירוע;חלומות חוזרים ומעוררי דחק; תגובות של ניתוק אל מול פלשבק של האירוע; דחק בעת חשיפה לדברים הדומים להיבטים של האירוע הטראומטי; תגובה פיזיולוגית משמעותית ברגעים כאלה.
3. הימנעות מגירויים הקשורים לאירוע הטראומטי.
4. שינוי שלילי בתחום השכלי ובמצב הרוח, כפי שבאים לידי ביטוי בלפחות שניים מהתסמינים הבאים: חוסר יכולת לזכור היבט חשוב באירוע הטראומטי;תפיסות או ציפיות שליליות ביחס לעצמי, לאחר, ולעולם;עיוותי חשיבה נוקשים ביחס לסיבות של הטראומה; מצב רגשי שלילי מתמשך כמו פחד, אימה, כעס, אשמה, בושה; ירידה משמעותית בהשתתפות בפעילויות משמעותיות; תחושת ניתוק מאחרים; חוסר יכול לחוות רגשות חיוביים.
5. שינוי משמעותי בעוררות ובתגובתיות כפי שבא לביטוי בלפחות שניים מהתסמינים הבאים:התנהגות רגזנית והתפרצויות זעם;חוסר זהירות או התנהגות הרסנית; דריכות יתר; תגובות בהלה מוגזמות; קושי בריכוז; הפרעות בשינה.
6. כל אלו גורמים למצוקה משמעותית או ליקוי תפקודי בתחום החברתי או התעסוקתי למשך לפחות חודש אחד.

בשביל להסביר מדוע כל כך הרבה אזרחים ולוחמים שסובלים, או עוד יסבלו בעתיד ממצוקה משמעותית, אינם מקבלים מענה ונשארים שקופים, יש צורך ללכת כמה צעדים אחורה ולהסביר מהי טראומה ומה ההבדל בינה לבין פוסט-טראומה ואיך זה שאנשים שונים מתמודדים עם הטראומה באופן שונה:

"טראומה" או בשמה העברי "חבלה" הינה חבלה בגוף או בנפש, כלומר אירוע שממנו אנו יוצאים חבולים. כולנו, מעצם היותנו אנושיים, חווים טראומות רבות בעוצמות שונות במהלך החיים. עם רוב הטראומות כגון הכניסה לבית הספר, עזיבה של חברים, מעברי דירות וכדומה, הנפש שלנו מצליחה להתמודד. אצל חלקנו בדרך טובה יותר ואצל חלקנו פחות, אך בסך הכל הטראומות הללו סוללות את הדרך של הנפש שלנו לשמור על עצמה מפני סכנות. אך לעתים בחיים אנו חווים טראומות בעוצמות חזקות כגון, הטרדה או פגיעה מינית, אלימות וכמובן סכנת חיים ומצב לחימה שגם הוא מסכן חיים. במצב בריא הנפש שלנו מנסה לשמור עלינו ולגרום לפגיעה להחלים ולכן מנתבת את רוב משאביה להתמודדות עם הזיכרון המאיים. במצבים הפתולוגיים יותר נוצרת דיסוציאציה, כלומר ניתוק מהחוויה שמתבטא גם בניתוק מהגוף ומהסביבה. כאשר רוב משאבי הנפש שלנו מושקעים בהתמודדות עם אירוע קשה (או אוסף של אירועים קשים), הדבר מכלה את כוחותינו. גורם לנו לשוב שוב ושוב אל אותו האירוע, בחלומות, במחשבות, בפנטזיה ובמציאות. לא נותרים בנו כוחות או משאבים להתמודדות יומיומית, עם תסכול, עם כעס, ובוודאי לא עם דברים שמזכירים לנו את האירוע וגורמים לו לעלות ולצוף.

אז למה בכל זאת חלק מהאנשים מפתחים פוסט טראומה על כלל תסמיניה ומקבלים הכרה וטיפול מתאים ואילו אחרים מפתחים רק חלק מהתסמינים ונשארים בשטח האפור?

הסיבה היא שהנפש של אנשים שונים בנויה באופן שונה, אנו מגיעים אל אירוע הטראומה עם כמות משאבים פנימיים אחרת. בנוסף לאחר החוויה הקשה חלק מהאנשים פונים לטיפול ומצליחים לעבד ולקבל כלים להתמודד טוב יותר עם האירוע הטראומטי, ואילו לאחרים יש רק את נפשם שלהם בכדי להתמודד, ובשלב כזה או אחר גם הכוחות אשר עמדו לרשותם מתכלים והם נותרים ללא יכולת להתמודד עם הזיכרונות הבאים ושבים.

אז גם אם אתם לא עונים על כל הקריטריונים המצוינים מעלה ואינכם מקבלים את ההכרה הרשמית של הצבא או מערכות הבריאות והמדינה, כ"פוסט-טראומתיים", אין זה אומר שאינכם סובלים. אין זה אומר שאתם לא במצוקה. אין זה אומר שלא מגיע לכם טיפול. להפך, זה אומר שהנפש שלכם עסוקה בהתמודדות עם הטראומה ולפי שעה יש לכם כוחות להתמודד עימה במידה מספקת, אך ברגעי קושי ושבר מצב העניינים עשוי להחריף. לעתים, הדבר מופיע בצורה של חוסר סבלנות, בקושי ביצירת קשרים בינאישיים, במעבר תכוף בין עבודות או מסגרות. לעתים קשה לנו לזהות את הקשר בין אלו לבין אותה טראומה שחווינו. טיפול פסיכולוגי עשוי לסייע בזיהוי התסמינים ובהשבת המשאבים המושקעים בהתמודדות עם האירוע הכואב בכדי להתמודד טוב יותר ולתפקד בחיינו כפי שהיינו רוצים וכפי שמגיע לנו.

*****

פלטפורמת "זיגמונד" הוקמה בהמשך לחוויית הלחימה של היזם שלה, נתנאל זינגבוים. במסגרת שירותו הצבאי ביחידת אגוז, שימש כקלע וחבלן ולחם במלחמת "צוק איתן" ב2014, כשהוא חווה חוויית כמעט-מוות ורואה את חבריו נפצעים לידו, חלקם מתו. בזמנו לא ניתן דגש מהמערכות הצבאיות והמעטפת של הלוחמים, בכל האמור לפוסט טראומה. חוויה זו עיצבה את השקפת עולמו ושלחה אותו ללמוד פסיכולוגיה. בעבור שנים ואחרי שני תארים, הקים את פלטפורמת "זיגמונד", שמורכבת מאתר ואפליקציה, מציעה חיבור לכ-750 פסיכולוגים ופסיכולוגיות, המותאמים לכל אדם באופן אישי על פי העדפותיו, מיקום גיאוגרפי, תכיפות ודחיפות הטיפול ועל פי שיקולי תקציב. האלגוריתם יודע להציע גם מטפלים שנמצאים בהסדר עם קופות החולים. הייתרון הגדול – ישנה זמינות מיידית, בניגוד לתורים הרגילים בקופות החולים (אשר עשויים להמשך בין שנה וחצי לשנתיים).