הנער מציג יחד עם עוד 20 אמנים על הרצף 'אומנות צבעונית ויחודית' שאותה יזמו שלוש נשים אקטיביסטיות במטרה לקדם אומנים עם שונות נוירולוגית: "לחלקם זו הדרך היחידה לתקשר עם הסביבה" לכבוד יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם
כתב וצילם – איתן אלחדז ברק
"הקומה השנייה – "Koma2 ברמת גן, אירחה לכבוד יום המודעות הבינלאומי לאוטיזם שחל בשבוע שעבר תערוכה של 25 אמנים על הרצף האוטיסטי
אחת האמניות המרשימות שפגשתי שם היא עדנה שטרית (22) סטודנטית להוראת האומנות שגדלה כילדה לא מאובחנת: "בגיל שמונה אובחנתי עם אוטיזם" היא נזכרת "כילדה חוויתי בריונות, חברי לכיתה היו מעליבים אותי, צוחקים עליי. קוראים לי בשמות או מביכים אותי. ואני הייתי נשארת פגועה ולבד. באותם ימים האמנתי שאני מפלצת. השונות שלי נראתה כמו משהו מוזר. משהו שמפריד אותי משאר החברה וגורם לי להיות יצור משונה. כזה שהדרך היחידה להגדיר אותו היא 'פריק'. כאשר הובחנתי באוטיזם פתאום לתופעה היה שם, וממפלצת הפכתי לאוטיסטית. פתאום לשונות הייתה הגדרה. ואני דבקתי בה כאילו חיי היו תלויות בה. עד היום, קשה לי להיפרד מההגדרה. הגדרה שנתנה לנעמה בת ה 8 מעלה על השאלות הכי גדולות שלה. כיום, אני מאמינה כי אוטיזם זו רק הגדרה. אני אוטיסטית כמו שאני אישה, כמו שאני שמנה, כמו שאני ברונטית. זה רק חלק אחד ממני, ולמרות שזה חלק גדול וקרוב ללבי. הוא עדיין רק חתיכה אחת מתוך פאזל שנקרא 'נעמה שטרית'. אני מאמינה שצריך להסתכל על אוטיזם, כהגדרה, כחלק בלתי נפרד ממנו, אך רק חלק אחד. בעבודותיי האומנותיות אני חוקרת את ההגדרות השונות שלי, בין אם אלו הגדרות כמו אוטיזם או אישה. אני מסתכלת על עצמי ומוציאה את מה שאני מוצאת".
בתערוכה מוצגות גם עבודותיו של האמן ארקדי ארליך שהחל ללמוד בחוג רישום כבר בגיל חמש במוסקווה. ארליך מצייר בעט או באופן דיגיטלי ואפילו יוצר גרפיטי מדי פעם: "ציור עוזר לי להתרכז ולהתמודד עם לחץ" הוא משתף. ארקדי מצייר באופן כישרוני דמויות מעוררות עניין: "אני פונה לרוב לנושאים עזים מבחינה רגשית כדי להתמודד עם המתח והמחשבות האובדניות. כך שהעבודות שלי מכילות די הרבה אלימות ונושאים שקשורים למחלות, מוות ודברים שמפחידים, מזעזעים ומתסכלים אותי. אין לי דרך אחרת לחוות ולהביע את הרגשות האלה מלבד לצייר. העבודה שלי מכילה לרוב טקסט או דימויים אגרסיביים שעלולים להיות פוגעניים. זו גישה רגשית אני מאוד מעריך באומנות. יש לי ניסיון רב בשתיקה למען ההגינות או הבטיחות הפיזית אז האמנות לחלל היחיד שבו אני יכול להיות כנה בלי סיכון. יש לי שפה ויזואלית משלי ומערכת סמלים שבאמצעותם אני מדבר לעצמי על כל מה שקורה לי, סביבי ובתוכי. יש חוש הומור ספציפי, אני פונה לאירוניה ואירוניה עצמית. אני מרבה להשתמש בסרקזם, גרוטסקי ואבסורד בעבודתי".
ציורים מרשימים במיוחד מצאתי אצל הצייר המוכשר מארק רפאיביץ' (16) , נער מתבגר שהדרך היחידה כמעט בה הוא מתקשר היא באמצעות הציורים עזי המבע, הסוריאליסטים ורצופי מוטיבים וסמלים דתיים. הסיפור של רפאיביץ' הוא לא פחות מנס אומנותי. אמו נטשה, קוסמטיקאית במקצועה שמתגוררת בראשל"צ עלתה לארץ בתחילת שנות האלפיים. היא הביאה לעולם שני ילדים מוטי (24) ואחריו מארק כאשר עוד בהיריון אביו עזב את המשפחה. אמו זוכרת שהוא היה ילד רגיל עד שבגיל שנה וחצי התנהגותו השתנתה והוא התכנס בתוך עצמו: "ניסינו טיפולים ותרפיות ובסוף נשארנו רק עם שחייה והמון טיולים". בילדותו היה היה סופג הערות ואנשים היו נרתעים ממנו, "הורים היו מזהירים את ילדיהם לא לשחק עמו כי 'זה מדבק" היא נזכרת.
התפנית חלה לפני שלוש שנים לאחר מותו של הסב ששימש לו כמעין תחליף אב: "הייתה לא התמודדות קשה עם זה ורציתי להקל עליו. לאחר שראיתי שהוא צופה בסרטים על ציירים רכשתי עבורו בלוק ציור וצבעים". הנער המסוגר שלא דיבר במילים גילה דרך מופלאה לבטא אתת רגשותיו וחלומותיו, "כשהוא מצייר הוא עסוק בזה שעות על שעות ולאף אחד אסור להפריע לו".
באותה תקופה פרצה מלחמת אוקראינה וסרט על ילדה בשם ליזה שאובחנה עם תסמונת דאון נגע ללבו: "אמרתי לו שאתה לא יכול להחזיר אותה לחיים אבל תוכל לעשות משהו לזכרה". הוא יצר ציור קסום על ילדה שמרחפת בעולמות וורודים. הציור התפרסם באוקראינה ואף הגיעה לאוזנה של אמה של ליזה וכמחווה עבורה הם שלחו לה את הציור.
בעקבות פרץ הכישרון המיוחד לקח עליו חסות בעל הגלריה שוקי קוק שהראה זאת לאוצרי אומנות ואלו קבעו שמדובר בכישרון יחודי "שהרבה אומנים לא מגיעים לרמה כזו". מאז הוא הציג בארבעה תערוכות וזכה לכתבות. מאז השבעה באוקטובר הוא הספיק לצייר שני ציורים מרשימים אחד מהם שנקרא 'תאומות' בו נראים החיילות ליאל וליטל שחיו עם משפחתו: "הן תאומות שגדלנו איתנו" מספרת נטשה, "בשבעה באוקטובר ליאל ששירתה כתצפיתנית בגבול עזה נפצעה קשה וכעבור כמה שעות נפטרה בבית החולים. אחותה שהייתה קשורה עליה עד מאוד לקחה את האירוע באופן קשה ומאז היה נמצאת ברגרסיה נפשית כשהיא לא מתפקדת ובקושי בקשר עם סביבתה". בציור המרשים רואים שתי בנות עם שמלות בצבע כחול וצהוב בפתח בית, "הוא צייר אפיזודה שכאשר הוא היה ילד הלכנו איתם לקנות שמלות והוא זכר במדויק את כל הפרטים" מספרת אמו
הציור השני שהוא צייר בעקבות אסון אוקטובר הוא ציור אורך בגודל 1:60 מטר בו נראים באופן מופשט חומות העיר ירושלים בה הוא אוהב לבקר ועליהם סמלי הדתות. באמצע ניצבת נערה ספק אישה שנושאת סמל מגן דוד בוהק ועליו סמלי הנצרות והאסלאם. מבטן האישה מציץ תינוק. בחלק התחתון של התמונה נדמה שהוא משמש מעין תמונת היפוך של החלק העליון לולא חומות העיר. האם מדובר בשאול ? בעולם הפחדים שלנו ? שם גם מצוירים מעין שלדי אדם נושאים חרבות או אולי טילים ? הציור נקרא 'הארץ המובטחת' .
Biennale ArtNeuroVerse היא יוזמה ייחודית המוקדשת לתמיכה בפיתוח יצירתי ומימוש עצמי של ילדים ומבוגרים עם אוטיזם והפרעות עצביות אחרות. "המטרה שלנו" אומרת קייט פינקלשטיין אחת היזמיות "היא להציג את המגוון של הפרעות עצביות באמצעות אמנות, לעזור להתגבר על סטריאוטיפים ודעות קדומות. אנחנו עושים זאת באמצעות יצירת קשרים עם אמנים בארץ ובעולם, הצגת תערוכות, יצירת מודעות (חולצות וגלויות) ופרסום מידע על יוזמות מעניינות שונות במגזר זה".
