המקום בו שבילים נפגשים תערוכתה של אלנה צ'רטי שטיין היא מיצב בכל חלל ה CACR ויכלול ציור על זכוכית, ציור קיר ובעיקר שינוי של החלל על ידי בניית מסלולי הליכה וכיסוי הרצפה. צ'רטי שטיין עוסקת ברוחני שאינו דתי וזאת לאור התחושה שהיחס בין האדם לעולם משתנה : שינויי האקלים מורגשים היטב. אלו פורמים את מה שנדמה היה כסדרי עולם: החל מהנחות וידיעה של מתי והיכן קר או חם ועד לשאלה מהו אנושי. היא תוהה על ה"חוזה" ה"טיבעי", שבין האדם למערכת האקולוגית.
בעבודתה, היא פונה למיתוסים מקודשים, המקובעים בזיכרון קולקטיבי דרך לשלוש דמויות מיתיות : גאורגיוס הקדוש הנוצרי, אל-חַ'דִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי. שלוש הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות מצויר בציורים על חלונות המרכז. היא משתמשת בחלונות כמחוללים של ההתרחשות – אור היום הזז ומשתנה מייצר תנועה והשתקפות בחלל.
בעבודתה, היא פונה למיתוסים מקודשים, המקובעים בזיכרון קולקטיבי דרך לשלוש דמויות מיתיות : גאורגיוס הקדוש הנוצרי, אל-חַ'דִר הקדוש המוסלמי ואליהו הנביא הקדוש היהודי. שלוש הדמויות נעדרות מהחלל, אך הנוף בו הן מתוארות במקורות מצויר בציורים על חלונות המרכז. היא משתמשת בחלונות כמחוללים של ההתרחשות – אור היום הזז ומשתנה מייצר תנועה והשתקפות בחלל.
המיצג יוצר אווירה של קדושה ללא דת, ובתוך כך תהייה על מהות הקדושה. שבילי עץ על הרצפה משמשים כמסלול הליכה, וחלקי הרצפה הנותרים מצופים חומר מבהיק המדמה ים. הים של צ'רטי שטיין טעון משמעות ומתייחס לטקסי התקדשות, חניכה ומעבר בתרבויות רבות. כך למשל המקווה ביהדות, הטבילה הנוצרית או רחצת הפנים, הידיים והרגליים לפני התפילה באסלאם. האמנית מפנה לעיר בה מוצגת תערוכתה, רמלה, עיר בה חיות קהילות משלוש הדתות . בציור על החלון הפונה למסגד הגדול מצוירים נהר ועיר מבוצרת הטובלים בנוף כרי דשא והרים רכים. נוף דומה, בגרסאות שונות, חוזר בציורי גאורגיוס הקדוש והדרקון, כפי שצוירו לאורך השנים. הנהר מתקשר למוצא הדרקון המיתי ממים, בדומה ללווייתן המופיע בכתבים היהודיים, והעיר הבצורה מתקשרת לדימוי של הקדוש כאביר גואל, כפי שנוצר במשך מאות שנים בין העת העתיקה לעת החדשה. החלוקה בסיפור המיתי ברורה – האביר מציל את הנסיכה מידי הטבע המתגלם ביצור מפחיד, שאחת דינו להיות מנוצח על ידו. התפיסה המובלעת היא שהתרבות לעולם נעלה על הטבע. בחלל החיצוני ניצב ציור אבסטרקטי באורך של תשעה קיר מטרים, עשוי צבעי שמן גבס וחול. הצבעים מתאבכים בו כמו עננים, והתחושה היא תלת-ממדית, כך שכמעט ניתן לצעוד לתוך הקיר, להיבלע בשמיכה של צבע. הרכות מתעתעת – האסוציאציות יכולות לנוע מעננים לפטרייה אטומית ואף למרקם עור של דרקון.
בחלל הפנימי 2 ציורים על חלונות, בכל אחד מהם סימונים לנביא אחר: אל ח'דר ואליהו הנביא. שתי הדמויות קשורות למים, לחיי נצח ולנוכחות במרחב האנושי. גם בחלונות אלה הבכורה ניתנת לסביבה, למרחב, והדמות במדוברת חסרה. הציור הראשון המיוחס לאל ח'דר, המוזכר בכתבי הקוראן כצדיק עתיר ידע וכשליח השומר על הים. ,ביצוגיו הוויזואליים הוא מתואר כעומד על דג כנוע, שהוא בפני עצמו ייצוג הטבע המשרת את האדם. הציור, שחלקו העליון בגוונים ירוקים, המתקשרים לקדוש דרך שמו ("הירוק") וגם לתהליך הפוטוסינתזה בצמחים. הציור השני המיוחס לאליהו הנביא, נוכח נפקד בכל ברית מילה וליל סדר, שהנס המיוחס לו קשור בהורדת המים בזמן בצורת. צ'רטי שטיין מבקשת מהצופה להרהר ביחסי השליטה והניצול שבין האדם לטבע, דרך בניה של עולם חדש. מבעד לצבעים המשתברים, השתקפויות, לשפע הסיפורים ההתרחשויות, בעולם העובר שינויים מהירים, היא יוצרת מקום חדש המציע אפשרות לקיום הרמוני.
אלנה צ׳רטי שטיין (Elena Ceretti Stein נ. 1989) אמנית רב תחומית החיה בין ישראל למילנו. היא בוגרת תואר ראשון בלימודי תרבות בלונדון, ותואר שני באמנות בבצלאל אותם סיימה בהצטיינות יתרה. הציגה תערוכות יחיד בגלריה ברוורמן, גלריה P8, קונטמפוראו סאו פאולו, פרמיו פרנצ'סקו ועוד. זוכת המענק לפרויקטים מיוחדים באמנות מטעם עיריית תל־אביב–יפו וקרן רבינוביץ' לאמנויות.
