המנהלת הבכירה, הצעיר על הרצף שניחן ביכולת פנומנלית והמדריכה שגילתה את עצמה מחדש. תכירו את להקת הזמר של ארגון בית אקשטיין, המורכבת מצעירים ומבוגרים על הספקטרום האוטיסטי לצד אנשי צוות ואיך כל זה קשור לדוגמנית שיר אלמליח, הזמרת מיקה קרני והשחקן עופר חיון ?
יותר ויותר מחקרים בשנים האחרונות מגלים את היכולת של המוזיקה לתווך ולשפר מיומנויות תקשורת, אך בלהקת 'אשקולות הדרום' המורכבת מחתך מגוון של אנשים על הרצף האוטיסטי חיים את זה יום יום, "אני חושב שמה שמיוחד בלהקה הזו זה לראות שכל אחד ואחד עובר תהליך חברתי ומקצועי" מספר בן אשואל (35) המנצח והמנהלה המוסיקלי של הלהקה, "לפני חמש שנים נכנסתי לנהל את המקהלה ומאז אני נפגש איתם פעם בשבוע בימי רביעי".
הלהקה המגוונת כוללת אנשי צוות בכירים, מדריכים ודיירים בגילאים שונים ועם יכולות שונות "יש לנו נערה צעירה מרחובות ובחור בן 52" אומר אשואל ומשתף: "לראות את המקום שממנו הם התחילו ולצפות בהם היום – ההישגים ניכרים לעין ולאוזן. הם אנשים שנמצאים על הרצף וכך זה יהיה כל החיים אבל גם להם יש גרף של התקדמות ויחסי העבודה בנינו הם שיווניים ובגובה העיניים ובמובן זה אני לא עושה הנחות לאף אחד". אשואל מסביר כי הדבר המשותף לכולם "זו האהבה למוזיקה והרצון להשתתף במיזם הזה".
נמרוד הרפז, משרת שנתיים בהתנדבות בצבא, ומתגורר במערך הדיור בקהילה של 'בית אקשטיין' בקרית אונו: "אני נוסע כל פעם לחזרות ברחובות וזו נסיעה של כמעט שעתיים מה שהביא אותי לא פעם למחשבות על עזיבה. אבל כל הדברים המדהימים שקורים פה משכנעים לחזור כל פעם מחדש להרכב". הרפז, שתורם באמצעות כישוריו המיוחדים לצבא עולה לקראת סוף הערב לבמה ומהרגע שהוא תופס את המיקרופון, הצעיר המהוסס מתעורר לחיים והביצוע שלו לשיר 'צל עץ תמר' סוחף את הקהל שמגיב במחיאות כפיים: "השירה מאפשרת לי להוציא את כל הרגש, מה שלא קורה לי בדרך כלל", הוא מודה ואשואל מתמוגג מאחורי הקלעים.
אשואל עובד במקביל עם כמה וכמה מקהלות וחבורות זמר "אך 'אשקולות הדרום' היא נווה מדבר שחף משיקולי עלות ותועלת, ומושגים כמו 'תחרותיות' וקרבות אגו נעדרים מן המקום. אם היינו רוצים להקים רק להקה מקצועית אז אולי הייתי משאיר שישה חברים אבל זוהי מקהלה שהיא קיימת בזכות הערך החברתי והקהילתי המוסף שלה. בעניין זה היא ייחודית בנוף הלהקות הארצי נגיד להבדיל מהלהקה הנפלאה 'שלווה' ששם כולם נבחרים על רקע מקצועי אותנו מעניין השילוב, המרקם האנושי הייחודי".
היוזמה נולדה לפני שבע שנים כהתגשמות חלום ישן של יעל וייס, מנהלת בכירה בארגון 'בית אקשטיין' (מקבוצת 'דנאל') שתחת חסותה נמצאים מאות דיירים השוהים במסגרות השונות שמפעיל המערך :" האהבה למוזיקה" היא מציינת את הרקע למיזם, "שזורה בכל העשייה שלי , ואת הרוח הזאת אני מנסה ליישם היכן שניתן מול אנשי צוות ומקבלי השירות בארגון". וייס חברה בלהקת זמר ואת היתרונות של זה היא הביאה לעבודה, "זה כלי נהדר לקידום של הדיירים בעלי החוש המוזיקלי. הם הגשימו לי חלום ואני להם וזה אולי סוד ההצלחה".
וייס איתרה מבין המסגרות את הדיירים המתאימים: "קיימנו יום אודישן ולא וויתרנו להם". היא נזכרת. וכמשתתפת פעילה היא מעידה "כשאני שם אני בדיוק כמו כל אחד ואחד וזה מאפשר לי שיחה בגובה העיניים עם הדיירים". המפגש הבלתי אמצעי עם הדיירים מאפשר לוייס לקבל הערך המוסף מהשטח, מה שנותן לה עוד כלים לסייע בניהול: "בשיחות בהפסקות אני נחשפת לחוזקות ולמקומות שבהם הדיירים צריכים חיזוק או תמיכה, כך למשל אני מעודדת את חברי הלהקה להגיע בכוחות עצמם בעונות המעבר לחזרות. מקפידה על נראות ואם צריך אני גם ארים טלפון למנהל מסגרת כדי לעדכן את תוכנית התמיכה האישית ". וייס מאמינה שההשתתפות שלה בלהקה משדרת מסר של דוגמא אישית: "זה מחזק את הקשר עם המשפחות מצד אחד ,לצד היכולת להיות קשובה יותר לצרכים של הדיירים".
עוד שילוב מיוחד הוא הקשר שנרקם במקהלה בין המדריכה עופרה שטיין לבין הדיירת קשת פלאוט אותה היא מלווה: "ההשתתפות שלנו יחד בדואטים יצר בינינו קירבה וגיליתי בעצמי חלקים שלא ידעתי בכלל שאפשר לתת להם ביטוי ברגש ושירה". שטיין מספרת בדרכה הייחודית ובמילים מדודות על האפשרות של המקהלה למפגש עם חברים "אני גם שמחה שעופרה לא עוזבת אותי לבדי בהוסטל ובאה איתי למקומות" הוא מספרת ועופרה כבר לא יכולה לעצור את הדמעות "היה לנו תחילה קושי לקבל את עופרה למקהלה" נזכרת וייס "אני התעקשתי גם בגלל ההורים שרצו לראות אותה על הבמה וגם כי ראיתי שיש פוטנציאל". כשקשת ועופרה עולים על הבמה לבצע את השיר הכל כך סמלי 'לא אומרת כלום' נדמה לפתע כי המוזיקה מרוממת אותם לגבהים ומשחררת אותם ולו רק לכמה דקות מהכבלים של המגבלה
לעיתים המגבלה מביאה עמה סוג של 'אקסטראבילי' (כשמה של תנועה חברתית שדוגלת בראיית האיכויות שמביאים עמם אנשים עם מגבלה לחברה) כך איתי דיין, שמתגורר במערך הדיור בראשון לציון ועובד במרכז תעסוקה מקומי. דיין מביא עמו יכולת פנומנלית של זיהוי תווים וסולמות רק משמיעה של קטע נגינה קצר "מי שאינו מגיע מהתחום לא יכול לתפוס עד כמה זו יכולת נדירה שאין גם למוזיקאים כישרוניים". מסביר מנהל הלהקה אשואל,"זה כמו לצייר תמונת נוף מדויקת רק מלשמוע הסבר שלה". אבל את דיין מעניין פשוט לשיר את 'יפה שלי' של אייל גולן
ללהקה הצטרף לפני שנה וחצי, אלמוג לוי (27) רכז השמה בארגון שלומד תוך כדי לתואר בייעוץ ארגוני ובצד זה מפתח כתחביב צדדי את כישרון השירה שלו "הציעו לי להצטרף ובאמת זו הייתה עבורי הזדמנות לחזור לאהבה שלי למוזיקה וגם לפגוש את הדיירים שלי בסיטואציה מרעננת ומפתיעה".
בערב המרגש שנערך באולם בית ספר ברחובות לפני שבוע (26.6) הגיעה הנהלת הארגון, ההורים וכן זוהר בלום, סגן ראש העיר רחובות ומחזיק תיק החינוך. אורחת כבוד נוספת הייתה הדוגמנית שיר אלמליח שירדה לרגע מעולם הזוהר "אין דבר כזה 'עולם הזוהר' כולנו אותו הדבר" אלמליח הכירה את משתתפי הלהקה דרך חברה משותפת שעובדת בארגון "אני נפגשת איתם לעיתים קרובות ומתארחת בקבלות שבת. הם עוקבים אחריי ברשתות החברתיות מפרגנים לי ואני אוהבת אותם".
עוד משתתפת מוכרת שהגיעה לשיר היא הזמרת מיקה קרני שביצעה ברגישות את שירה 'מגדלור' יחד עם איתי דיין
זמרת נוספת בלהקה היא שלי הכט פלום (32) ממערך הדיור בקרית אונו שסיפור האהבה חוצה האתגרים והמכשולים שלה ושל בן זוגה, אופיר (33) , מעורר השראה. הזוג נמצא על הרצף האוטיסטי בתפקוד חברתי גבוה ולפני שלוש שנים לאחר 15 שנות הכרות הם נישאו בחתונה אזרחית נוצצת כשהם מלווים בחבריהם ובני המשפחה. לחופה הם צעדו אוחזים ידייים כשברקע מתנגן השיר 'ממעמקים' של עידן רייכל ולצד מחיאות הכפיים היו שם גם לא מעט דמעות
הזוג הכט פלום מתגורר יחד בדירה והם מנהלים את חייהם תוך כדי תמיכה והליווי של המערך. שלי עובדת בהנהלת 'בנק לאומי', ואופיר שסיים תואר שני בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה עובד בתפקיד 'מסווג' לדבריו בחברת 'אלביט'. בערב הלהקה בחרה הכט להקדיש לבעלה את השיר 'צליל מכוון' "מרגישה שהשיר מכוון לזוגיות שלנו".
לקראת הסוף ציפתה לכולם הפתעה כאשר השחקן עופר חיון כוכב המחזמר 'קזבלן' הגיע לפגוש את אחיו גדי חיון, שנולד עם שיתוק מוחין ונמצא באחת המסגרות של הארגון יחד עם בת זוג – שניהם הגיעו לכבד את חברי הלהקה עם כיסאות הגלגלים שלהם. גדי הצטלם עם אחיו ועלה לבמה לבצע את שיר הנושא מתוך המחזמר :"אני מתרגש להופיע אתכם, יותר מאשר על הבמה בהבימה" אמר לקהל הנרגש
בסוף הערב שכולם מתפזרים, אשואל עוד נשאר לאסוף את הציוד "ערב כזה נותן לך אנרגיה לכל השנה ואתה רואה שיש שכר לעמלנו וששום דבר בחיים לא מובן מאליו".
