אם ראיתם במקרה אנשים שחובשים מסכה בצורה של גור כלבים, מקשקשים בזנב 'ומטיילים' עם רצועה אז מדובר בחברי קהילת הפאפיז – האנשים שהפטיש שלהם הוא להיות גור כלבים. היינו במפגש של חברי הקהילה שיש להם אפילו דגל שכולל דימוי של עצם
בסוף השבוע הזה פגשתי את חברי קהילת 'הפטיש והעור' מיסודה של חברי מסדר הסאדו- מאזו ואת 'קהילת הפאפיז' – גברים בספקטרום שבין 20 ל 30 שאוהבים להתחפש לכלבי מחמד או 'גורי אדם' אם תרצו.
קהילת 'גורי האדם' צמחה מתוך קהילת הפטיש והעור בדגש על BDSM אך רובם מגיעים לענין מתוך משחק תפקידים ורצון בתשומת לב ממש כמו כלבים קטנים. יש חלק מתוך הקהילה שנמשך לזה מתוך משחק תפקידים מיני גם.
קהילת הפאפיז או גורי האדם מונה בישראל כמאה חברים מתוכם כ 50 פעילים ממש "אנחנו נפגשים במה שנקרא 'המלונה" מסביר לי צעיר בן 29 שאני פוגש במפגש חודשי של הקהילה בפאב הקווירי הידוע באלנבי 'המאש'.
קהילת האנשים שאוהבים להיות כלבלבים צמחה מתוך קהילת העור הבינלאומית (שיש לה שלוחה ישראלית בשם ה ELF) , שהתפתחה בשנות ה-50 וה-60 בארצות הברית בהשראת תרבות האופנוענים. הייצוג הגאה בתרבות בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה היה מאוד סטריאוטיפי, והציג את דמות הגיי כגבר נשי, מוחצן ונלעג. ההומואים אז ניסו ליצור דימוי חדש, גברי יותר, וכך צמחה תנועת העור, שכללה לא מעט מדים של חיילים ושוטרים
בפאב המאש אני פוגש את דוד לב מאסטר BDSM שלבוש בבגדי עור תואמים עם כובע ועליו סמל של נשר "זה מראה שאני מאסטר בתחום" הוא מסביר לי.
בתוך הפאב שהוא אולי המקום הכי סליזי בעיר מתחככים גברים צעירים ומבוגרים אלו באלו חלקם לבושים במסכה של גור כלבים חלקם במדים שחורים.
זהו כאמור מפגש חודשי של ה-ILF, מועדון הפטיש והעור של תל אביב, שמכריז בזאת על "מהדורה נוספת של מסיבת הצהריים לגברים *הכי קינקית בעיר". ומציין "בואו עם הציוד שמדליק אותם: עור, גומי, גו'ק, פאפיז, עירום, ספורט, חליפה, וכו' – רק תזכרו להצניע איברים כשיוצאים לשתות בחוץ".
הבחור בכניסה מסביר לי "שיש פה מרחבים מוגנים למין ואם אתה מרגיש לו בטוח תן לנו קריאה".
אחד מגורי הכלבים שאני פוגש בחוץ מסביר לי "שיש מפגשים שנתיים בחו"ל של הקהילה. בסן פרנסיסקו הכלבים עושים מין אפילו לעיני כל וזה לא מפריע לאף אחד. בארץ אנחנו קצת יותר שמרנים. אבל תוכל לראות מדי פעם כלבלבים קשורים ברצועה שמטיילים עם ההנדלר (האדם שמחזיק ברצועה) שלהם ברחובות". זהי למעשה הקבוצה השלישית בקהילת הפאפיז שהפכה את הנושא למשהו שמלווה אותה ביום יום. הם הולכים כמו כלבים, ישנים כך ואפילו אוכלים מזון כלבים. הצצה לקהילה הזאת סיפק הבמאי האנגלי גאי סימונדס בסרטו התיעודי 'אנשים שרוצים להיות כלבים' שיצא בשנת 2016 . הסרט אנחנו נחשפים לקהילה גדולה של אנשי־כלב, המונה כ־10 אלף חברים באנגליה.. אחד מהם הוא טום בן ה־32, שעובד לפרנסתו כטכנאי מוזיקה, ובזמנו הפנוי חי ככלב. הוא ישן בכלוב לצד בעליו ריצ'רד, ואוכל גם מזון יבש של כלבים, אף שלדבריו, “אין לו ממש טעם — זה כמו ללעוס קרטון עם חצץ וחול”, אבל הטקסטורה שלו מחברת אותו יותר אל הכלב שבו. עד כה הוא השקיע קרוב ל־4,000 ליש”ט בקניית החליפות וכל הציוד הנלווה שלו הוא זקוק כאיש־כלב. שמו ככלב הוא פאק.
גם מהסרט עולה בבירור שזוהי תופעת אסקפיזם קיצונית "זה נותן לאנשים שחרור. זה מאפשר להם אקספרסיזם בתור כלבים" מסביר אחד מחברי הקהילה שאני פוגש במפגש טרם מצעד הגאווה
חברי הקהילה נפגשים אחת לחודש למה שקרוי 'מענטש' בו נערכת שיחה פתוחה על בי די אס אם ופאפיז "יש לנו מפגשים וגם תחרויות" מספרים בקהילה ומתכוונים לטורניר ארצי שנערך בין הכלבלבים האנושיים, שכלל גם מירוץ, ובסופו הוכתר אלוף הפאפ'ס הישראלי – הכלבלב המנצח לא יצא בידיים ריקות וזכה בפרסים שווים ואפילו קיבל חטיף.
