נתניה הפכה בשנים האחרונות לבירה הכשרה בישראל, במלונות תוכלו למצוא עלונים עם רשימת המסעדות הכשרות בעיר ובהן, אוכל מצויין שלא נופל משום מקום אחר. הגענו לעיר הימים על מנת לסקור את מסעדת ״מארי״- מסעדה בת חצי שנה שיושבת על גג מלון vert, בקומה ה- 15. מה לומר? כבר בכניסה אתה מבין שהגעת למסעדה מסוג אחר.
״מארי״ היא מסעדת ערב בלבד, היא נפתחת בשעה 19:00 בערב ונסגרת בדיוק בחצות, מסביב עשרות אנשי צוות שנלווים מושיבים דואגים ומגיחים בפנים חמורות סבר לשולחנות לוודא שהכל מתקתק, ואם תהיתם, הכל מתקתק כמו שעון שוייצרי מדוייק להפליא.
העיצוב של המסעדה הוא חסר תקדים במונחים של מסעדות בישראל, בר פתוח מול מרפסת רחבת ידיים ממנה תוכלו לצפות אל השקיעה המהפנטנת , בפנים מטבח ענק פתוח ובו לא פחות מ-17 טבחים שמטפלים בהזמנות, מתחם שירותים מיוחד והמון צבע בכל פינה. ניכר שממש חשבו על כל פרט עיצובי ולא השאירו שום דבר ליד הדמיון, האוירה מאוד צעירה, הקוקטיילים זורמים בקצב המוזיקה שמתנגנת והמנות? יוצאות לשולחנות במהירות האור.
התיישבנו בשולחן חיצוני על המרפסת, מולנו השקיעה היפה על חוף הים של נתניה, מסביב עשרות בליינים שמתחילים את הערב כמונו. התפריט של ״מארי״ כולל מנות ראשונות, ביניים, עיקריות וקינוחים, הכל כשר כמובן וסופר מוקפד, אבל עם זאת כיאה למסעדת שף עליה אמון השף אביב משה, היא יקרה להחריד וכדאי שתבואו מוכנים.
בראשונות דגמנו את ״הברולה פטה כבד״ שהגיע עם ריבת שרי, שקדים קלויים ופרעצל, ולצידם סוג של טוסטון קטן. המנה הייתה נהדרת, שילוב הטעמים שיצר משה היו מעולים, המתוק מול המלוח עם עגבניות השרי שהיו כמו סוכריות שחגות מעל הביאו טויסט מרענן וטעם מצויין לחיך, בהמשך זרמו לשולחן מנת ה״הטרטר טונה״ שהגיעה עם ברוסקטה קטנה, ביצה רכה , קרם שקדים ושמיר וטחינה. המנה הייתה טעימה וקיבלנו את המלצת הצוות לטבול את טרטר הטונה עם שאר המרכיבים מה שהוביל להתפוצצות טעמים בחיך, העובדה שהמנה הזו מוכרת לרוב כשהיא מוגשת עם קרם גבינה אמיתי ופה דווקא עם טויטס של ממרח שקדים ושמיר הייתה הפתעה גמורה בעיקר בגלל הטעם שהיה דומה מאוד למקור ועם זאת טעים הרבה יותר.
אחרי הפסקה קצרה עברנו לגזרת העיקריות, שם תמצאו מנות מהים (דגים) ומנות של בשר מובחר. אני, כיאה לקרניבור בחרתי בספריבס טלה, נתח שמן שמזוגג בכרמל סויה ומעליו צנוברים במייפל ולצידו פולנטה של תירס טרי. הבשר נעשה בג׳וספר, תנור גחלים שמוצב במרכז המסעדה ועליו נעשים לא מעט מנות. המנה הייתה מצוינת בנראות, בגוגל ובטעמים שלה שהיו מדוייקים,כרמל הסויה והמייפל שחגגו על הצלעות מעל היו בדיוק במידה הנכונה, לא מתוק להחריד ולא חסרי טעם או מעוף, בשר הטלה היה שומני וככזה נטף מיצים עסיסיים והפולנטה הייתה אחידה ומלאת טעמים. שותפי לשולחן בחר לקחת מנה מהים ובהמלצת המלצרית הלך על הפילה מוסר ים שהוגש על. טורטליני ברוטב אדום חריף במידה. הדג היה מכוסה בקראסט אגוזים לכל אורכו אבל עם זאת טעמה החרפרף של המנה העיב את האגוזים והם הפכו להיות דוממים בחיך, בחזקת תפסת , לא תפסת.
בגזרת העיקריות דגמנו את ה״בראדפודינג שוקולד״ – מדוב במנה שכל חובב שוקולד יאהב עד מאוד, היא מוגשת בצלחת חמה ועליה קרעי קרואסון מפוצצים בשוקולד וקקאו ומעל שקדים קלויים. כמות השוקולד הייתה מעולה והשאירה טעם נהדר לארוחה טובה, תוסיפו לזה אספרסו כפול ותנו למחשבות לנדוד למקום אחר- אל החשבון.
לסיכום:
האוירה, הנוף האוכל והשירות מצויינים, המנות הראשונות כיאה למסעדות שף שצצו ברחבי הארץ כפטריות אחרי הגשם קטנות למדי ואין סיכוי שתחלקו מנות, גם אם סתם באתם לנשנש. ברוב המנות, תמצאו עשרות חומרי גלם שמרכיבים אותן ונראה שהייתה מחשבה עמוקה מאחורי כל תוספת כדי להגיע למנעד מדוייק אולם בחלקן ההרבה מעיב על המעט שיכול היה להיות נהדר גם ככה, ולפעמים less- is more
בשורה התחתונה: בהחלט נחזור,האוירה הנעימה, המנות בהחלט ועימות והשקיעה? מרהיבה, רומנטית ומצטלמת נהדר לסטורי- אז למה לא בעצם?
